היסטוריה נבטית ודרך הבשמים, אנטילופות, יעלים, יענים וקרוקודילים ועוד מנפלאות הטבע בערבה
מוֹאָה הנבטית
טיול יומי בערבה התיכונה, יצאנו דרומה על כביש 90 ומספר ק"מ לאחר שעברנו את מושב צופר, פנינו לחניון המשולט ומסודר שהוא הכניסה לדרך המובילה לחורבת מואה. הדרך למואה מוגדרת 4X4 אולם רובה ככולה קלה לנסיעה וכל רכב גבוה עובר את דרך העפר וחלוקי נחל עד שנגלית המצודה והחורבה שחולשת על העמק.
מואה, היא אתר בו חיו ופעלו בשלוש תקופות היסטוריות הנבטים, רומאים ואף הבדואים של התקופה הערבית שקראו למקום מוית עוואד. עיקר פרסומה של מואה הוא כמצודה נבטית ששכנה על דרך הבשמים המפורסמת שנמתחה מחצי האי ערב ועד לחופי עזה, והוכרה ב-2005 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
במקום נערכו חפירות בהן נמצא חאן דרכים עתיק ומצודה עם מתקנים המעידים על קיום חקלאות מדברית תודות למעיין, בריכת אגירת מים מטויחת ושרידי אמת מים.
בנוסף, נמצאו שרידי זיתים מזן תוּפַאחי ושאמי (שלא מוכרים כבר במחוזותינו) ובית בד, יחיד מסוגו, בדרך הפקת השמן שנהוגה היתה ברומא העתיקה.
בנוסף נמצאו שרידי תמרים, אפרסק ואגוזי מלך, שככל הנראה הגיעו עם שיירות הגמלים כחלק מהתזונה של הסוחרים. ידוע שדרך מואה עברו סחורות כמו מור, לבונה, פלפל וקנמון. יובש המדבר שימר את כל עושר הממצאים שנמצאו בתחנת המסחר על דרך הבשמים של מואה.
לאחר סיור בין אתרי המקום המשכנו על השביל שהוא גם שביל ישראל וגם דרך 4X4 לייט ישירות למושב צופר וחזרה לכביש 90.
חוות האנטילופות
כשלושה ק"מ צפונית למושב צופר, פנינו מזרחה עפ"י השילוט, לביקור בתיבת נוח וסיור ספארי בחווה, שהיא גם מתחם צימרים וקמפינג. במבנה העץ המרשים שנבנה בצורת תיבת נוח, ראינו את הסרטנים הכחולים המיוחדים, שהם נושא מחקר חשוב על הסרטנים הכחולים, שהם מכונה לייצור סידן מהמשוכללות בטבע ובמחקר שנעשה בערבה נמצאו כמה פיתוחים רפואיים שמסייעים באיחוי עצמות.
בנוסף ניתן לצפות במקום בחוטמנים, צבי ענק, תוכים, ציפורי שיר ועוד וכן להיכנס למתחם הסגור של איגואנות ענקיות בשלל צבעים וצורות. משם יצאנו לספארי ברכב בין עדרי אנטילופות, איילים, יעלים, ערוד (חמור בר אפריקאי נדיר) ואף זברות. יש לציין שבעזרת דף זיהוי שקיבלנו, ניתן לזהות בנקל את המינים השונים. פרטים והזמנות באתר, בפייסבוק ובטל': 052-3666041.
ג'בל חופירה
בשהותנו במשק פורת, סיפר לנו רן פורת על תוכניות להקמת מלון מיוחד בג'בל חופירה, במקום נמצא "מוצב הקשתות" של שנות ה-70 שהגן על הערבה.
למרות שהיינו כל כך קרובים החלטנו בדרך חזרה צפונה להיכנס לראות את המקום הבתולי לפני שיהפוך למלון. עברנו את מושב עין יהב ואחרי החממות הדרך פונה שמאלה, על פי השלט ג'בל חופירה.
הדרך עוברת בין שטחים חקלאיים וחממות וחוצה את נחל הערבה. כאן כדאי לשים לב לדבר מפתיע. משמאל לדרך, בין עצי אשל, ניצבת אבן גבול 94, שהונחה כאן בעקבות הסכם השלום עם ממלכת ירדן.
אבל אנחנו ממשיכים הלאה מעבר לאבן הגבול כי עפ"י ההסכם עם הממלכה ההאשמית נעשו חילופי שטחים עם הירדנים והמשך הדרך עדיין ישראל. בהמשך הדרך עוברים ליד אבן גבול 93 וממול כבר נראה מצפור חופירה, שגם אותו הכשירה קק"ל עם סככת תצפית המשתלבת בנוף.
מקום מומלץ לאחה"צ כשהרי אדום נראים היטב וכל כך קרוב. כ-300 מטרים מצפון לתצפית נמצאים שרידי מוצב הקשתות ששמרו על הגבול בשנות ה-70', אחרי מלחמת יום כיפור. מעל המוצב ניצב מגדל תצפית נטוש שהוא סימן ההיכר של המוצב. שימו לב למקום, וזכרו שאנחנו סיפרנו לכם ראשונים על מלון ג'בל חופירה שיקום במקום.
קרוקולוקו – חוות התנינים בערבה
ממשיכים צפונה ונקודת הביקור האחרונה שלנו לפני צומת הערבה היא חוות התנינים של אורית ועופר קובי – קרוקולוקו.
פגשנו את עופר שליווה אותנו בסיור המאלף על עולם הקרוקודילים – אותם תנינים שהם השריד החי בין הבודדים, מתקופת הדינוזאורים על פני כדור הארץ.
עופר מספר על חוות תנינים שהקים וניהל באפריקה ואף באמריקה עם אלפני תנינים ומשפחת קובי נדדו בין החוות ואזורי הגידול השונים.
במהלך הסיור בין כלובי התנינים ובריכות המים התרשמנו בדרך בלתי אמצעית מגודלם העצום של התנינים הבוגרים בתוך ומחוץ לבריכות הענק שנבנו עבורם.
ראינו גם את המדגרה שם מביאים את הביצים המופרות למועד הבקיעה וכל זאת לפי היעד והבקשות של חוות וגני חיות ברחבי תבל. עופר מספר על חיי התנינים, שמיד עם בקיעתם הם הופכים עצמאים לחלוטין תחת ההגנה של אימם למשך כמה שבועות בלבד.
התנין הקטן אינו זקוק למזון בשבוע הראשון, אך לאחר מכן מתחיל לטרוף דגים וסרטנים קטנים והרבה חרקים.
סיפרתי לעופר איך ב-1980, כשטיילתי כמוצ'ילר באקוודור, יצאתי כמתרגם עם קבוצת תיירים אוסטרלים לג'ונגל על מנת לצוד תנינים קטנים ודגי פירנייה.
הצייד לקח אותי על סירת עץ קטנטנה, ועם פנס האיר את חוף האגם בו היינו, ומיד ניתן היה לראות את עיניהם הבורקות של התנינים (עופר העיר לי שהם קיימנים ולא תנינים).
החלקנו לאט ובשקט עד לחוף המואר בזוגות עיינים ואז הרים הדייג-צייד אינדיאני, מקל ארוך עם V בקצהו ונעץ אותו בחוף וזינק לחוף, תפס תנין בגודל 40 ס"מ לערך ותפס אותו בצווארו.
התנין פער את פיו והשמיע קולות מבעיתים. האינדיאני הושיט לי את התנין והורה לי לתפוס אותו עם היד בצוואר כך שראשו לא יתקרב אלי.
עשיתי כמצוותו והוא מיד חזר לסירה והמשיך לעבר רצועת חוף אחרת לתפוס עוד אחד וכך חזרנו לחוף שאני אוחז בשני תנינים בצוואר כדי להראות לשאר התיירים שהמתינו בחוף.
הגענו מאוחר ומצאנו את כל המחנה בשינה עמוקה. בלית ברירה החזרנו את התנינים למים מבלי שהאוסטרלים ראו אותם ובבוקר כולם שאלו מה היה בלילה. זו היתה חוויה הכי קרובה לתנינים שיכולתי לדמיין לעצמי.
לקראת סוף הסיור בן ה-40 דקות לערך, הגענו לקיר זכוכית שדרכו ניתן לצפות בתנינים הקטנים שנמצאים בהשגחה בגנון של קרוקולוקו.
ראוי לציין שכשהתנינים גדלים הם עשויים להגיע עד לאורך של 5 מטר ויותר וכל התנינים גדלים למטרות תיירות בארץ ובעולם ולא לתעשיית האופנה או הגסטרונומיה. פרטים ותיאום ביקור 365 ימים בשנה בדף הפייסבוק ובטל': 052-8991088.
הכותב הוא דני בר טיולים וסגנון חיים www.danybar.co.il מדריך, יועץ ומתכנן טיולים בארץ ובחו"ל.
פייסבוק https://www.facebook.com/DanysBarTravelWineAndDine
טיול יומי בערבה התיכונה | צילום: דני בר
