תערוכה זוגית "שמורת טבע" לשתי אמניות מקיבוץ בארי
גלריה GH גבעת חביבה לאמנות חרתה על דגלה את חקירת המושג "המשותף" מנקודות מבט שונות, כאשר מידי שנה מקדישה הגלריה תערוכה ששמה דגש מיוחד על המשותף הקיבוצי. התערוכה הזוגית "שמורת טבע" של זיוה ילין וסופי ברזון מקאי באוצרותה של ענת לידרור היא התערוכה השנתית של הגלריה העוסקת בנושא זה.
ילין וברזון מקאי שתיהן אמניות חברות קיבוץ בארי ועם זאת נושא "הקיבוץ" הוא לא נושא מרכזי ביצירתן, והעיסוק בו הוא תוצר לוואי של מושאי מחקר אחרים. עבודותיה של ילין עוסקת בממד הזיכרון ובחוויות ילדותה. כמי שנולדה וגדלה בקיבוץ, העיסוק בזיכרון ובילדות מניב כפועל יוצא עיסוק בו. ברזון מקאי עוסקת בנושאים של זהות ושייכות לעומת זרות וניכור. הבחינה שלה את הנושאים האלה מתבצעת על רקע הגירתה מלונדון לקיבוץ כילדה, ובכך למעשה מתייחסת גם לנושא הקיבוצי.
הכניסה לתערוכה מעוררת את הרובד התחושתי-הפיזי בעוצמות גדולות, וגורמת לתחושת קיפאון בגוף. ילין מכסה בנייר אריזה חום אובייקטים שונים מהחצר הקיבוצית: ספסל, פנס רחוב, ממטרה, מסלעה (עבודה שנולדה מתוך שיתוף פעולה עם ברזון-מקאי). לאחר הכיסוי מוצאים האובייקטים ונותרות קליפות נייר אריזה חום. קליפות אלה, שהופכות למוצגים שבתערוכה, נראות כנשלי נחש, כמשהו שהתקדם והמשיך הלאה, בעוד הן מהוות רק זיכרון קפוא לאובייקט שהיה. 
ברזון מקאי מבצעת חקירה אמנותית של עולם החי והצומח. באמצעות החקירה של השוני בין הפלורה והפאונה של אנגליה (בה נולדה) וישראל, היא חוקרת את השונות בין הטופוגרפיה הפנימית-המושרשת בה לבין הטופוגרפיה החיצונית אליה היגרה ובה חיה. היא יוצרת קולאז'ים דיגיטליים המורכבים מפרטי טבע ישראלי, נוי קיבוצי וחיות על רקע שחור. נוצר דיסוננס בין עולמות החי והצומח מלאי החַיּוּת והדינמיות, אל מול ההצגה הקפואה והכלואה שלהם.
ניתן לפרש את תחושת הקיפאון בהקשרים שונים. מפאת העיסוק במשותף הקיבוצי שניתנה על-ידי הגלריה, נבחן את תחושת הקיפאון בתוך הקונטקסט הקיבוצי. יש המסתכלים על התנועה הקיבוצית בדפוסי מחשבה שיראו את הקיפאון כמשהו שעמד מלכת, שאינו רלוונטי, שלא מתקדם עם התנועה המתמדת. עצם הייצוג של הקיבוץ כדבר קפוא מעיד על כישלונו. מנגד, ניתן לראות את הקיפאון, מעבר מנוזל למוצק, בראייה חיובית של יציבות גדולה. הקיפאון, המוצקות, היציבות של התנועה הקיבוצית מראה את נוכחותה כעמוד תווך יציב בחברה הישראלית, מה שעשוי לסמל את הצלחתו של הקיבוץ.
