אינטרסים מנוגדים: פירוק שיתוף בדירת המגורים בקיבוץ מול טובת הילדים הקטינים
גירושין בקיבוץ המתחדש ופירוק השיתוף בבית המגורים "המשויך" לצד קביעת מקום המגורים של הילדים הקטינים מציב אתגר לבית המשפט שמחפש דרך "לפירוק השיתוף'" כאשר "השיוך" טרם הושלם ו"הזכות לשיוך" עוד לא ניתנת למימוש מידי.
בת קיבוץ נקלטה עם בן זוגה כחברים בקיבוץ, והקימו בית אותו מימנו באמצעות הלוואה. הבית הוערך בכדי 1,100,000 שקלים, ויתרת ההלוואה היא כדי 600,000 שקלים. משנפרדו, הגישה הָאֵם ("האישה" כלשון בית המשפט), תביעות כנגד הָאָב ("האיש") הנוגעות למזונות הקטינים, למשמורת שלהם ולפירוק השיתוף בבית המגורים. "פירוק" יכול להתבצע, בין השאר, בדרך של מכירת הבית וחלוקת התמורה בין השניים, בדרך בה אחד מבני הזוג רוכש את חלקו של האחר או במסגרת "איזון המשאבים" (חלוקת שוויונית של כלל הרכוש). לעת "פירוק", יש להבטיח גם את מקום המגורים של האם והילדים. לעיתים, ניתן לדחות את מכירת הבית לתקופה מסוימת, אך בית משפט אינו יכול לשלול מאדם את זכות הקניין שלו, ואינו יכול למנוע ממנו לממש את רכושו ולמכור את דירתו.
השופט אסף זגורי מבית משפט לענייני משפחה בנצרת, תאר כי בני הזוג חתמו על "הסכם שיוך" לגבי ביתם. מהלך השיוך בקיבוץ יסדיר את זכויותיהם הקנייניות של בני הזוג כאשר הם יחתמו עם רמ"י על חוזי חכירה ישירים לגבי הבית. כל עוד לא הושלם "השיוך", לא ניתן למכור זכויות לצד שלישי, אך כן ניתן להעביר זכויות מבן זוג אחד למשנהו. אם כך, סיכם השופט, טרם ניתן לבצע פירוק שיתוף בבית באמצעות מכירתו לצד שלישי. קושי נוסף הוא, שלפי כללי הקיבוץ, מי שאינו בעלים של זכויות בקרקע או בבית – אינו יכול להיות חבר בקיבוץ. המשמעות היא שכאשר אחד מבני הזוג מוכר או מעביר את זכויותיו לשני, הוא מאבד את זכות החברות בקיבוץ.
הסכסוך בין ההורים, קיבל ביטוי "פומבי" בקיבוץ, בפנייה שביצע האיש "לקבוצת ההורים בקיבוץ באמצעות רשת הווטס-אפ בהודעה מכפישה כלפי האישה", שביישה גם את הילדים-הקטינים. כשהסכסוך בין בני הזוג "עלה מדרגה", הורחק האיש מהבית ומהקיבוץ ב'צו הגנה' שיפוטי.
אשר לפירוק השיתוף, האיש ביקש, באמצעות עו"ד מאיה מרדכי כהן, לממש את זכותו לרכוש את זכויות האישה בדירה. מנגד, הודיעה האישה שאין ביכולתה לממש את זכותה לרכוש את זכויות האיש. השופט שהבחין במתיחות וביחסים העכורים שבין האב לילדיו, נפגש בנוכחות עובד-סוציאלי עם הילדים והתרשם ש"המחשבה אודות עזיבת הקיבוץ מערערת אותם. לילדים קשר משמעותי עם סבתם (מצד האם) שגרה בקיבוץ, והם מחוברים לקהילה ולחברת הנעורים בקיבוץ". האישה סיפרה שהיא בת קיבוץ וכל בני משפחתה גרים בו. לאיש, אין קרובי משפחה בקיבוץ ובמקרה שהוא ירכוש הזכויות, היא והקטינים ייאלצו לעזוב את הקיבוץ שכן לא יוכלו לחיות במקום כה קטן כשגם האב גר בו.
בנסיבות אלה, ולנוכח חששה שחברותה בקיבוץ תפקע (במקרה שזכויותיה יימכרו לאיש), ביקשה האישה, באמצעות עו"ד גיא שצברג, כי בית המשפט ידחה את מועד פירוק השיתוף עד אשר הבת הצעירה תגיע לגיל 18 שנים. היא הודיעה שהיא מבקשת לגור בבית עם הילדים עד לאותו מועד, והציעה לשאת לבדה בהחזר הלוואת המשכנתא.
"מדובר ביישוב קטן ובקהילה סגורה", אמר השופט. "אם יבוצע פירוק שיתוף בבית, האישה והקטינים ייאלצו, כנראה, לעזוב את הקיבוץ ליישוב אחר. לכך יש השפעה דרמטית על טובת הילדים ובפרט על הבת הצעירה שהסתגרה בבית מחשש כי תסריט זה יתגשם והיא תתפנה מהבית". "פירוק" מידי (רכישה בידי האב), התרשם השופט, יפגע קשות ברווחת הקטינים ובמצבם הפסיכולוגי.
לכאורה, מקום שהאישה מצהירה שאינה יכולה לרכוש את זכויות האיש בבית, אין סיבה מדוע שלא להתיר לאיש לעשות זאת. ומדוע לכאורה? השופט הסביר שכן קיימת "סיבה מוצדקת מכוחה יכול בית המשפט לעכב את פירוק השיתוף והיא ההגנה על טובת הקטינים ורווחתם. זהו מקרה ייחודי". תאר השופט. "אב פוגע בעצמו בקשר שלו עם ילדיו, מערבם בסכסוך, מגדפם ופוגע בהם במישורים שונים ללא תובנה של ממש לחומרת מעשיו". "הקטינים קשורים לבית ולקיבוץ בו גדלו", וגם אמרו "שלא יגורו עם האב במידה והוא אכן ירכוש את זכויות האם בבית".
השופט ניסה ללא הצלחה "לשכנע את האיש להסכים לעיכוב הפירוק עד שהבת הצעירה תתבגר". משכך, יש לאזן את ה"מתח שנוצר בין עמידתו של ההורה על מימוש זכות הקניין שלו אל מול אינטרס הגנת רווחתם של הילדים".
זכויות בני הזוג בדירה נחשבות לזכויות קניין בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עיכוב פירוק השיתוף או קביעה כי האישה תהיה בעלת זכות שימוש בלעדית בבית יחד עם הילדים, תהווה פגיעה בקניין האיש. אך זכות הקניין, הטעים השופט, אינה עומדת בחלל ריק ואינה מתעלה ומאפילה על כל זכות אחרת. "זו זכות יחסית שניתן לפגוע בה באמצעות חוק אחר שנועד לתכלית ראויה, והולם את ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית".
כדי לאזן בין האינטרסים המנוגדים, עשה השופט שימוש בסמכות הנתונה לו לפי "חוק יחסי ממון", ופסק כי בנסיבות הייחודיות יש לקבוע את הבית כ"מדור הספציפי לקטינים" באופן שפירוק השיתוף בדירה יעוכב לשם הגנה על טובת הקטינים. השופט נימק החלטתו גם במצבם הנפשי של הקטינים, והחשש להרעת מצבם אם ייאלצו לצאת מהבית. "לאור הקונפליקט העצום בין ההורים, בית המשפט לא יישאר אדיש לחרדתם של הקטינים, ולא יאפשר פגיעה בהם והקרבת רווחתם הנפשית על מזבח הגנת קניין האב".
השופט הורה על עיכוב פירוק השיתוף בבית עד אשר הבת הצעירה תגיע לגיל 17.5 ותסיים את לימודיה בכיתה יא'. עד לאותו מועד זה, זכות השימוש בבית תיוחד לאשה ולקטינים. "עיכוב שכזה ייתן רגיעה לילדים שלא יאבדו את קורת הגג מעל ראשם ולא יאלצו לשנות את סביבת המגורים שלהם. העיכוב גם יאפשר את השלמת הליך שיוך הדירה, דבר שיעלה את שוויה משמעותית (שכן זו תהיה דירה שניתן למכור אותה לצד ג'). פרק זמן זה יאפשר לאם להתאושש כלכלית, וגם יאפשר לאב להבין בחשיבות מגורי ילדיו בבית. לכשתגיע הקטינה לגיל 16.5 (שנה קודם למועד פירוק השיתוף), קבע השופט, ניתן יהיה לשקול מימוש זכות קדימה של מי מהצדדים לרכוש את זכויות האחר בדירה במועד שנקבע לפירוק ולפי ערכה באותו מועד.
עד למועד הפירוק, זכות השימוש בבית תיוחד לאשה ולקטינים. האישה תשלם את תשלומי ההלוואה וכל הוצאות הבית, ותבטיח בכך את ה"מדור" שלה והקטינים. לאיש תתפנה הכנסה לשיקום חייו והסדרת מדור ראוי עבורו. אם האישה תפגר ביותר משני תשלומים בפירעון ההלוואה – תהיה לאיש אפשרות מיידית למימוש זכותו לרכישת חלק האישה בבית. האחריות ההורית של ההורים ביחס לילדיהם תישאר משותפת, פסק בית המשפט והוסיף הוראות לגבי מזונות הקטינים ואיזון המשאבים בין בני הזוג.
