הזדמנות היסטורית נקרתה בדרכו של בן גביר

פנייה נרגשת של "חוזרים להר" לשר לביטחון לאומי * לזכרו של פרופ' חנן פרנק

בפעם הראשונה מזה כאלפיים שנה 

מוקש נפיץ הונח בשבוע שעבר לפתחו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. המוקש הוא בקשה להקרבת קרבן פסח בהר הבית, ומי שהניחו אותו הם אנשי תנועת "חוזרים להר". מדי שנה מבקשים פעילי "חוזרים להר" שיאפשרו להם לקיים את מצוות הקרבת קורבן פסח בהר הבית, ומדי שנה הם נענים בשלילה. השנה, בעקבות הקמתה של ממשלת ימין על מלא ובעקבות מינויו של בן גביר לשר לביטחון לאומי, יש להם ציפייה שהבקשה תאושר.  

"חשיבות הקרבת קורבן פסח ידועה לך היטב", נאמר במכתב ששלחו "חוזרים להר" לבן גביר. "אך בכל זאת חשוב לציין שזאת מצוות עשה שביטולה מחייב כרת, דבר שקיים רק במצוות ברית המילה, מצווה אשר עם ישראל מסרו את נפשם מזה דורות כדי לקיים מצווה זו….. השנה, לאור המצב הפוליטי והקמת ממשלת 'ימין מלא מלא', לראשונה מזה זמן רב יש היתכנות אמיתית, שהקרבת קרבן הפסח תתבצע ברוב עם בצורה מכובדת, מאושרת ומתואמת עם כל הגורמים השונים, ובראש הרשימה משטרת ישראל, אשר נמצאת תחת סמכותך כשר לביטחון לאומי החדש של מדינת ישראל…. ישנה הזדמנות של פז להחזיר עטרה ליושנה ולחדש את קורבן הפסח בפעם הראשונה מזה כאלפיים שנה, מהלך אשר יקדם את הגאולה באופן מידי, ויירשם בדפי ההיסטוריה כתחילת בניין בית המקדש השלישי".   

בן גביר צריך להיות מטורף כדי לאשר את הבקשה הזו, ואפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל מטורף הוא לא. גם התגובות המאוד לא ידידותיות לעלייתו הנחפזת להר הבית בשלישי שעבר, הותירו בו בוודאי רישום כלשהו. חידוש מנהג הקרבת קורבן פסח בהר הבית השנה אולי יקדם את הגאולה באופן מידי ויירשם בדפי ההיסטוריה כתחילת בניין בית המקדש השלישי, אבל סיכוי טוב שלפני כן הוא יירשם בהיסטוריה כמי שקידם באופן מידי אינתיפאדה שלישית ואולי אפילו מלחמת דת במזרח התיכון. בכל מקרה הוא יקדם  את מדינת ישראל למעמד של אחת המדינות היותר מצורעות בעולם כולו.  

גם השנה לא ישחט בפסח גדי בהר הבית. בהתחבטות שבין להסתכן בהצעדת האזור להתנגשות דמים בין יהודים למוסלמים, או להסתכן בספיגת ביקורת מתומכיו על שהוא אינו עומד בציפיות  מהשר לביטחון לאומי בממשלת ימין על מלא, בן גביר יעדיף את האופציה השנייה.  

פרופ' חנן פרנק ז"ל 

חנן פרנק, פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באונ' תל אביב, נפטר בסוף דצמבר, והקטע הזה מוקדש לו. הוא נולד ב-1947 בהולנד לאב יהודי ואם לא יהודייה. היה חבר בתנועת השומר הצעיר, וב-1968 עלה ארצה עם אחיו ושניהם נרשמו במשרד הפנים כיהודים. הצטרף לקיבוץ רבדים, התגייס לנח"ל, וב-1969, במרדף אחרי מחבלים בערבה, עלה על מוקש ושתי רגליו נקטעו. 

ב-1970 תוקן חוק השבות ונקבע כי יהודי הוא "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר" ולפרנק התברר שמדינת ישראל לא מכירה בו כיהודי. הוא פתח במאבק ובין היתר פנה למשרד הפנים בדרישה שימחקו את הסעיף "יהודי" בתעודת הזהות שלו. לראשת הממשלה גולדה מאיר, שלח מכתב: "האם איבדתי את שתי רגלי למען המולדת או שטעיתי והארץ אינה המולדת שלי? האם עלי להישאר בארץ ולהתבייש בגלל אמי שאינה יהודייה, או לחזור להולנד ולהתבייש בגלל אבי היהודי?". המכתב הוקרא בהפגנה מול הכנסת נגד התיקון בחוק השבות, בפברואר 1970. 

 מאוחר יותר עזב את רבדים,  למד וקיבל תואר דוקטור לפסיכולוגיה, שימש פרופסור בבית-הספר למדעי הפסיכולוגיה של אוניברסיטת תל אביב עד לפרישתו לגמלאות. פרסם שני ספרים: פתק ודיפטיכון. 

ב-1970 הייתי סטודנט באונ' העברית בירושלים, ונמניתי על צוות הכותבים של המדור הסאטירי "נעיר ובעיר" של עיתון הסטודנטים "פי האתון". בעקבות מחאה של חרדים אחרי פגיעה באבני הכותל, כתבתי את השיר "לב יהודי רחום", שבו הוקדש בית אחד לחנן פרנק. "לב יהודי רחום/ לא יזיז לו כלום/ אם פה ושם איזה טיפוס/ יוקצה לו מחמת מיאוס/ ועל מצחו יהיה רשום – הנ"ל ממזר, מחוץ לתחום./  לב יהודי רחום/ לא יזיז לו כלום/ אם בן של פתולוג יחסר/ אי אלו אונקיות בשר/ אחרי פגישה עם ועדה, ל'הגנת כבוד האדם'./ לב יהודי רחום/ לא יזיז לו כלום/ אם נכה צה"ל צמוד כיסא/ שוב לא יוכל להינשא/ על שום חטאו, היחידי,/ שרק אביו הוא יהודי/. אבל… לב יהודי רחום/ יחריד סדרי יקום/ ישב שבעה בגלל/ כבוד אבן שחולל./ לא כבוד איש ואישה/ לא דין כהן גרושה,/ לא שבט ממזרים – רק ארבעה חורים./  ואם זה לא עקום אזי אני עכו"ם (או להפך)." 

השיר הזה הכעיס את אחד הסטודנטים הדתיים והוא ענה בשיר משלו – "לב יהודי דואב". לחנן פרנק הוא הציע את מה שהציעה לו גולדה מאיר – להתגייר. הבית המסיים בשיר התגובה היה כזה: "אבל….לב יהודי למוד סבל/ יבכה, יספוד באבל,/ כי באלפיים שנות גלות/ עמדה חומת היהדות/ בפורענות, בפני גזרות/ בפני דיכוי ושאר צרות./ עתה בוקעו ארבעה בקיעים/  אשר אותם מקעקעים:/ חור של 'מיהו יהודי'/  חור גיור כהלכה/ חור נישואים אזרחיים/ ותהום שנאה בין יהודים./ ואם יהודי ליהודי זאב/  אז זה כואב, כן זה כואב". 

למעלה מ-50 שנה עברו מאז, ואם לשפוט לפי מה שקורה אצלנו בימים אלו, תהום השנאה בין יהודים לא רק שלא הצטמצמה, אלא היא הולכת ומתרחבת.   

פרופ' חנן פרנק ז"ל לא קיבל את ההצעה להתגייר. הוא נשא אישה, לבנה, נולדו להם שני ילדים וארבעה נכדים. נקבר ב-26 בדצמבר בבית העלמין ברבדים. יהי זכרו ברוך.