התפקיד שלי:
עורך בכיר ב"הארץ", לשעבר שליח העיתון בוושינגטון.
איך הגעת להיות עיתונאי?
עולם העיתונות משך אותי מגיל צעיר, התחלתי לכתוב בעיתוני נוער בגיל 12. בתיכון כבר עבדתי כתחקירן בתוכניות טלוויזיה. אחרי שירות צבאי בחיל המודיעין מצאתי עבודה בתכנית "עובדה" שם למדתי מהטובים ביותר – אילנה דיין, איתי אנגל, עמרי אסנהיים… זה היה בית-ספר לעיתונות. ל"הארץ" הגעתי ב-2017 כאשר הציעו לי לצאת לוושינגטון לשלוש שנים לסקר את ממשל טראמפ, חוייה של פעם בחיים. אחרי שחזרנו הביתה לנחל עוז, המשכתי לעבוד בעיתון בתפקידי עריכה.
מה אתה אוהב בעריכה, בעיתונאות?
עיתונות זה תחום מלא אדרנלין וריגושים, אבל אתה נחשף מדי יום גם להרבה טמטום ועוולות. יש ימים של התרוממות רוח, יש ימים של תסכול אדיר. האמונה שהעבודה שלנו חשובה ומשמעותית היא המפתח להתמודדות עם רכבת ההרים הזו.
בעידן הרשתות החברתיות, מה תפקיד העיתונות המסורתית?
בתור מי שסיקר שלוש שנים את הנשיאות של טראמפ, אני יודע שדווקא כאשר יש שלטון ששובר את הכלים, העיתונות חשובה במיוחד. לצערי, יש בתקשורת הישראלית מי שחושבים שהכי חשוב "להיות מאוזן", או להתחנף למוקדי הכוח כדי לקבל פירורי הדלפות. זו טעות, כי אנשים תאבי כוח מבינים רק את שפת הכוח. העיתונות, אם היא מוכנה לעמוד על האמת, מחזיקה בכוח משמעותי.
מה השאיפות שלך?
השאיפה שלי היא להמשיך להסביר לקוראים בישראל ובעולם על השינויים הדרמטיים שמתרחשים כרגע בישראל, וההשפעה שלהם עלינו כחברה וכמדינה.
יש איזו אנקדוטה נחמדה שתוכל לשתף מעבודתך?
אחת המורכבויות שלי בתפקיד נובעת מהמגורים שלי בעוטף עזה. זה גורם להרבה דברים שעולים לכותרות להיות מוחשיים יותר עבורי. בן-גביר עולה להר הבית – האם צריך להתכונן לכמה לילות מחוץ לבית? תקלת ענק ברכבת – איך אני מגיע לעבודה הבוקר? פערים בין הפריפריה למרכז בתחום הרפואה – אנחנו מכירים את זה באופן אישי. זה מאפשר לי לראות את הדברים שאני מתעסק בהם בעבודה דרך פרספקטיבה אחרת, אישית יותר.