ואף על פי כן, צבא העם

מדינת ישראל לא תתקיים אם תהיה תלויה בצבא שכירים

בדיון המתקיים בכנסת ובציבור על "חוק הגיוס", יותר נכון על חוק אי הגיוס של החרדים, חוזרת ועולה השאלה האם אפשר ונכון להמשיך לראות את צה"ל כ"צבא העם". מי שמבקשים לשחרר את בני הישיבות משרות כזה או אחר, כולל שרות לאומי, מציעים להפוך את צה"ל ל"צבא מקצועי". כלומר, צבא שהוא מקום עבודה ופרנסה ככל פרנסה אחרת. הם טוענים שנכון להכיר בתרומתם של לומדי התורה לעם ישראל, כתרומה שווה בערכה ובחשיבותה לשרות בצבא. טענה הזויה ותמוהה. איני מבין משום מה אפשר להיות פרופסור למתמטיקה, חוקר יהדות, כימאי, פילוסוף, רופא או מהנדס, ולהיות באותו הזמן לוחם בשריון, בצנחנים, או טייס בחיל האוויר, אך אי אפשר לכאורה לעשות זאת יחד עם לימוד תורה. איני מבין אך לא לשם כך אני כותב הפעם. לקראת יום העצמאות הקרב ובא אני מבקש לחזור ולהבהיר את דעתי, עד כמה חשוב וחיוני לשמור את צה"ל כצבא העם.  

למות על פי סידור העבודה 

המחשבה שעבודת הצבא תהיה פרנסה ככל פרנסה אחרת, משמעותה שהאחד ילך למשרד, חברו ילך לאוניברסיטה או לשדה, ויש מי שייצא למלחמה ויסכן את חייו כי זה "סידור העבודה" שלו. אינני יודע איך זה עובד במדינות אחרות, ב"צבאות כיבוש אימפריאליסטים", ב"משמרות המהפכה" האיראנים, או במדינות דמוקרטיות שקיומן אינו תלוי בכשירותם המיידית של צבאותיהן ובמחויבות לוחמיהן. אני יודע שצבא שכירים אינו יכול להיות יעיל, איכותי ונחוש כמו צבא העם. מישהו יכול להעלות בדעתו איך צבא שכירים היה קם, מתגייס ויוצא למלחמה כפי שיצא עם ישראל במלחמת העצמאות? יצא ושילם מחיר של 6,000 נופלים? יש מי שמאמין שצבא שכירים היה מתגייס בין לילה למלחמת יום כיפור, כפי שהתגייסנו אנחנו? להילחם בנחישות ובהקרבה ולשלם מחיר של 2500 חללים, מבין חברינו? היה מתגייס מכל קצוות העולם, רק מתוקף סידור העבודה? אני יודע שחברי הרבים ששירתנו יחד בסדיר ובמילואים לא היו עושים זאת למען הפרנסה. יותר מכך, רבים ביניהם הם שוחרי שלום על פי ערכיהם, והם שירתו ומשרתים בצבא הגנה לישראל, צבא העם, היות שהם מכירים בכורח. רבים מהם הקדישו שנים רבות לשרות בצבא, בכל הרמות, כלוחמים וכמפקדים. הם לא וויתרו על שאיפתם לשלום אך הם הכירו בצורך הקיומי והם ידעו שהם לא לבד. הם לא חשו שהם "הפראיירים" של המדינה. (לחלקם יש קושי לא פשוט במציאות בה מוטל עליהם לתחזק את הכיבוש ביהודה ושומרון, אך לא זה הדיון הפעם). 

צבא מקצועי 

קוראים לצבא שכירים "צבא מקצועי". עוד מניפולציה לשונית. הרי ברור לכל שלצבא השכירים יתגייסו בעיקר מי שאינם יכולים להתפרנס בדרך אחרת. לא יהיו שם רבים מבין החקלאים המובילים, לא יהיו שם היזמים, מנהלי התעשייה והמהנדסים, אנשי ההי-טק, האקדמאים ואנשי החינוך, כל מי  שמשרתים במילואים, כל עוד צה"ל הוא עדיין צבא העם. צבא העם הוא הערובה היחידה להשתתפותם ותרומתם של כל שכבות העם, של כל היכולות הקיימות בעם, של כל הכישורים והכישרונות הגלומים בעם הזה. צבא העם לא יוכל להתקיים רק במילואים אם לא יהיה צבא העם בסדיר. הצבא הסדיר הוא יותר מכל "המסדרון" לשרות המילואים, עיקר כוחו ומניינו של צה"ל.  אני מודע לפיחות שחל לאחרונה בהתגייסות לצבא הסדיר בכלל ובמיוחד לחלק מהיחידות הקרביות, תופעה שיש לפעול כדי לשנותה. צבא שכירים "מקצועי", לכאורה, יביא בהכרח לירידה משמעותית ברמתו המקצועית של צה"ל ויפגע ברוח הלחימה שלו. ראו את חולשתו המביכה של צבא רוסיה במלחמה האין סופית באוקראינה. ראו גם את קשייו של צבא אוקראינה, למרות נכונותו ונחישותו של העם האוקראיני  שלא להיכנע. כך היו גם צבאותיהם של "בעלות הברית", במלחמת העולם השנייה. הם שילמו מחיר כבד של כישלונות ואבדות, עד שהתעשתו וגברו על "מדינות הציר". ראו את צבאות ארה"ב והקואליציה במלחמת המפרץ ובעיראק, ואת כוחות המעצמות שהיו מעורבים במלחמה באפגניסטן.   

אין לנו דרך אחרת 

מדינת ישראל אינה יכולה לוותר על צבא העם, היא לא תתקיים אם קיומה יהיה תלוי בצבא שכירים. עם כל החשיבות של הקואליציה ועם כל הרצון לשמור על השותפות עם החרדים, אסור לפגוע בצה"ל כצבא העם. למרות הקשיים ומול הרוחות הרעות המנשבות היום בארצנו, יש לעשות הכל כדי למנוע את שחיקתו של צבא העם. חשוב לזכור זאת בדגש מיוחד בערב יום העצמאות השבעים וחמש למדינת ישראל.