על שום מה? המכס על שום הוסר באבחה אחת ואיפה יוקר המחיה?

תמיד היה יבוא של שום ומוצריו, ותמיד השום המיובא הוא במחיר גבוה יותר ובאיכות נמוכה יותר

שום הגינה שאנו מגדלים כאן בישראל עשה עליה בשלהי שנות ה-50 של המאה הקודמת מדרום אמריקה. ומאז בישראל מגדלים את הזן "שני" מטיפוס ברזילאי.

להווי ידוע שהשום ממשפחת הנרקיסיים הוא גאופיט בעל בצל – וכשכזה, אקלום והתאמת הזן תלוי באורך יום וטמפרטורה בשלביו השונים של הגידול. לכן לכל אורך השנים לא הצליחו לאקלם זן נוסף של שום לגידול מסחרי בישראל ונשארנו עם הזן שני הטוב והאיכותי בלבד. השום הוא צמח עקר והריבוי שלו נעשה באופן וגטטיבי באמצעות שננות. בצלי השום הם אשכול צבירה של שננות לטראליות מרובות אשר מתעוררות כמו ניצנים בתוך חיק נדני העלים. בסוף הגידול, הגבעול הראשי יחד עם העלים מתייבשים והשננות אוגרות עתודות עד לתקופת התקצרות היום, ואז לאחר נעיצתם שוב בקרקע הן מצמיחות עלים ובצל וחוזר חלילה.

במהלך השנים בהן השום מהזן שני גודל בארץ הוא התאלח בווירוסים שונים משום הבר שגדל בארץ. בכדי לנקות את הווירוסים היה צורך בפרויקט מורכב ויקר (במימון של מועצת הצמחים ומשרד החקלאות שלקח כ-6 שנים ע"י משקי דרום הערבה ערדום וחבל אילות בהובלתו של דרול). לפני כ-20 שנה הוחל בניקיון השום וגידולו דרך תרבית רקמה ולאחר מכן גידול השום לחומר ריבוי באזור הערבה (כידוע אזור הערבה הדרומית מועט במשקעים ובצמחי הבר היכולים להוות פונדקאים לווירוס) במבני רשת שנה ראשונה ואז בשטח פתוח. פרויקט זה הוכתר בהצלחה ואכן היבולים גדלו וגם איכות השום הייתה טובה מאוד. בנוסף, מנהלת ההשקעות במשרד החקלאות בעידוד מועצת הצמחים נתנו מענקים למיכון הענף. ז"א המדינה ביום אחד משקיעה כספים בכדי לייעל את ענף השום, ויום אחרי "מחסלת" את גידול השום בישראל…

בשני העשורים האחרונים חקלאי ישראל גידלו כ-10,000 דונם בשנה שום שהתחלק לשום ירוק, שום לח, שום יבש, שיני שום עם קליפה ומקולפים, מוצרי שום תעשייתיים (החמצה , רסק שום מצונן וקפוא) והשארת שום עבור חומר ריבוי בכ-20% מכלל הדונמים המגודלים לשנה הבאה. משנות ה-90 ישראל לא מספקת את מלוא תצרוכת השום היבש לאורך השנה ותמיד היה יבוא של שום ומוצריו, ותמיד השום המיובא הוא במחיר גבוה יותר ובאיכות נמוכה יותר.

במרץ 2022 בוטלו מכסי המגן ביום אחד, בבת אחת, ללא הודעה והכנה מוקדמת לאחר רוב רובן של הוצאות הגידול, ערב עקירתו ושיווקו. המכס על יבוא שום שעמד על 6.96 ₪/לק"ג ירד ל-"0". תוך מספר חודשים בודדים קרס הענף, מגדלים לא הצליחו למכור את התוצרת שאספו, גם במחיר נמוך מהיבוא, השוק עבר מיידית לשליטה מלאה של השום הסיני. הגידול בעונה זו (2023) בישראל ירד בחצי ובשנה הבאה (2024) צפוי לרדת לפחות ברבע מהגידול בעבר. לפני כחודש הודיע המגדל והמשווק הגדול בישראל על פשיטת רגל, ונמצא בהליכי פירוק דרך בית משפט, כאשר הוא משאיר אחריו מספר מאוד גדול של מגדלים ללא התמורה בעבור השום שסיפקו לו, וגם מספר לא קטן של נושים, קבלנים וספקי שירותים. בנוסף אליו ישנם מספר בעלי משקים קטנים שספגו הפסדים רבים ונמצאים בקריסה מוחלטת וסגירת המשק בעקבות הורדת המכס.

סקירה עולמית

 תנועת יצוא השום בעולם נשלטת ע"י יצואנים סינים (כ-75%) ומוכוונת ברמה ממשלתית. בשנים האחרונות נפגעו ארה"ב, קנדה, ספרד, כלל אירופה, דרום אפריקה, פיליפינים, תאילנד, ברזיל ועוד. ניתוח מכלול האירועים מבהיר את "השיטה הסינית":

שלב א' – יצוא במחירי היצף, לעיתים מתחת לעלויות הייצור ומניפולציות לעקיפת מכסים.

שלב ב' – המגדלים המקומיים קורסים.

שלב ג' – המגדלים מפסיקים לגדל לעצמם את חומר הריבוי.

שלב ד' – הגידול המקומי נכחד. קשה מאד, או בלתי אפשרי, לחזור ולייצר.

שלב ה' – אין לסינים תחרות והם מעלים מחירים.

באירופה נפגע היצרן העיקרי ליבשת – ספרד. האירופאים הבינו שטעו ומשלמים ביוקר. הם קבעו לסינים מכס של 2.1 אירו לק"ג (בנוסף לתמיכה הישירה) והגידול הספרדי מתאושש. בארה"ב הממשל האשים את הממשל הסיני במחירי היצף מתואמים וטרמפ קבע לסינים מס גבוה. יש התאוששות של היצרנים הגדולים בקליפורניה. עם זאת מתוך 12 חוות גדולות שפעלו בשנות ה90 שרדו רק 3.  בפיליפינים חוסל הגידול המקומי והסינים העלו את המחיר לק"ג לרמה של 2/3 משכר המינימום היומי. הממשל במנילה חקר את העניין וראה כי הרווח של הסינים עומד על 900%. הממשל פועל לשיקום הגידול המקומי.

האם ישראל היא הבאה בתור ?

לגבי איכות ובריאות המוצר: יש לציין כי המוצר הסיני אינו דומה לשום הישראלי (לפי מידע מישראל, אירופה וארה"ב):

א. הטעם של השום הסיני חלש. כמות האליצין היא רבע מהכמות שיש בשום הישראלי והרי השום הוא תבלין.

ב. השום הסיני חשוד בריסוס בקוטלי עשבים אסורים.

ג. השום הסיני מושקה בשפכים ביתיים שאינם מטופלים.

ד. השום הסיני מולבן בכמות גדולה של כלור.

ה. לפי דרישת המדינה, השום הסיני עובר הקרנה או חיטוי במתיל ברומיד שאסור בישראל.

האם ישראל הולכת לספק לציבור מוצר לא בריא?

 האם ישראל הולכת בטווח הארוך לחסל את הגידול בישראל?

האם ישראל הולכת להכפיל או לשלש את עלות השום לצרכן?

 שר האוצר הקודם ליברמן ועושה דברו שר החקלאות הקודם פורר "חוגגים", אבל על שום מה??? מה בדיוק הוזל? השום הישראלי עדיין זול יותר מהסיני והוא זה שבעיקר הוזל עד לרמה שלא משתלם לגדל אותו.

ההוזלה במחיר השום נשמעת פחות נהדרת כשלומדים שמחיר השום לצרכן באפריל השנה עמד על 35-50 שקל לק"ג בלבד. השום הישראלי – משלב אחסונו ובמהלך השנה הולך ומתייקר פי 2 ויותר בגלל עלויות נוספות של אחסון, קירור, פחתים ומיון חוזר כתוצאה מהנ"ל. מכאן ניתן לראות תופעה מעניינת: למרות שלייבוא הסיני אין שום קשר לעונות הגידול בישראל, הוא התייקר בהתאם לשוק המקומי. וזה קרה גם אחרי הורדת המכס.

השום הסיני מיובא ללא מכס ב-5 ₪/לק"ג ונמכר לצרכן בשרוול של 170-200 גרם בין 8-10 ₪ בממוצע של 45 ₪/לק"ג. אנחנו יודעים ששוב רשתות השיווק וחברות הבת שלהן, שהם הם היבואניות, קונים בזול ומוכרים ביוקר, וכל שרשרת הערך והשיווק בידיים שלהם, ואם אפשר אז למה לא להרוויח יותר? ואיפה יוקר המחיה של שרי האוצר והחקלאות הקודמים?

האם זה הסוף של גידול השום בישראל?

האם אפשרי עדיין לעשות משהו ?

אני חושב שאנחנו "בדקה ה-90" בכדי להציל את גידול השום בישראל, אבל צריך באופן דחוף:

א. להכיר, במה שהעולם מבין, שיש כאן מהלך מתואם להשתלטות עוינת של הסינים.

ב. לעזור למגדלים שהפסידו את כספם בעונת 23-22 בפיצוי בכדי שיוכלו לשמר את הידע והמיכון.

ג. לתת בעתיד תמיכה ישירה הוגנת כתחליף למכס המגן או להחזיר את המכס לקדמותו.

ד. להשקיע בפרסום והסברה על המשמעויות הבריאותיות של השום ועל הנזקים שיכולים להיות מצריכה של שום סיני.

ה. תמיכה בהשקעה בחידוש של חומר הריבוי וניקוי השום, והתחלה חדשה מתרבית רקמה (כ-6 שנים). ערוץ זה נסגר עקב החלת הרפורמה וחוסר הכדאיות הכלכלית.