חודש וחצי נמשכו החיפושים אחרי ניר דקל מאור הנר שנהרג בקריסת עגורן בתחנת הכוח רוטנברג באשקלון
ביום ראשון הובא למנוחות בבית העלמין של אור הנר, ניר דקל, בן הקיבוץ שנהרג חודש וחצי לפני כן בתאונה שבה קרס לים עגורן באתר חברת החשמל בחוף אשקלון והוא נלכד בתוכו. בן 54 היה במותו.
ניר נולד באור הנר לפנינה ואפרים, ממייסדי הקיבוץ, אח שני מתוך ארבעה. הוא התחנך בבית הספר התיכון שער הנגב, ושירת בצבא בחיל השריון. בצעירותו עבד בקיבוץ בחקלאות, ולאחר מכן טס לטיול הגדול בדרום אמריקה. כשחזר עבד בחברת מקורות, ובאותה תקופה פגש את בת זוגו, חופית. לאחר שהתקבל לעבודה בחברת החשמל, עברו השניים ממרכז הארץ לאשקלון. ב-2005 עברו חופית וניר ושלושת ילדיהם להתגורר באור הנר כתושבים. בסך הכל ניר עבד 26 שנים בחברת החשמל, ומתוכן 15 שנים כמפעיל עגורן.
התאונה אירעה ב-13 במרס 2023 בשעה 23:30 בלילה. "הוא יצא למשמרת לילה", מספרת חופית, "הוא יצא בעשר בלילה מהבית, והיה אמור לעלות על העגורן ב-23:30 בלילה. הוא הלך אל העגורן כשהתחילה רוח וסופה, ובעצם העגורן התחיל לזוז על המסילה שלו למרות שהוא לא אמור לזוז. הוא היה עם חבר שלו צביקה שהיה אמור לעלות על העגורן השני, וכשהם ראו שהעגורן זז הם התחילו לרוץ בחזרה. צביקה רץ כנראה קצת יותר לאט וניר יותר מהר, כי הוא היה רץ כל יום כמעט שמונה ק"מ. זה היה לרעתו הפעם. הוא נפל כשהגיע לגשר והעגורן נפל עליו. אין הסבר הגיוני למה זה קרה. זה נמצא בחקירת משטרה. מה שברור זה שעגורן לא אמור לזוז אף פעם, וכבר ברור מהממצאים שהרוח היא לא הגורם לקריסה ולתאונה".
ברגעים הראשונים לא הבינו בחברת החשמל שהעגורן נפל למים, ולאחר שצביקה המפעיל צעק מתוך המים הזעיקו סירות למשות אותו. צביקה הצליח להינצל ואת ניר לא מצאו בחיפושים שנערכו מאותו לילה. בשבוע שעבר, חודש וחצי לאחר התאונה, כתבה חופית פוסט בפייסבוק, ובו דרשה מחברת החשמל להגביר את החיפושים אחר ניר. זמן קצר לאחר מכן חולצה הגופה שנלכדה בעגורן וניר הובא למנוחות. "בשבוע הראשון של החיפושים חשבנו שהוא ייפלט לחוף כמו שקרה לדייג נפתלי אדרי שהיה שם", מציינת חופית, "וכשזה לא קרה הבנו שהוא בעצם לכוד מתחת לעגורן. אז התחלנו ללחוץ על חברת החשמל, שיתחילו לפרק את העגורן. זה לקח המון זמן עם כל מיני בירוקרטיות מעצבנות ותהליכי רכש הזויים שעיכבו את העבודה. אחרי חודש וחצי הבנו שאם אנחנו לא נתחיל ללחוץ קצת יותר חזק זה לא יתקדם. התחלנו ללחוץ דרך הפוסטים והתקשורת, ויום אחרי שפרסמתי את הפוסט מצאו אותו".
"מוות כזה אכזרי לא מגיע לך"
בהספד על קברו של בעלה אמרה חופית: "ניר אהובנו,
'טוב, זה הלילה האחרון, הרגעת אותי כשיצאת למשמרת באותו לילה נורא.
והמילים שלך האלה הסתמיות קיבלו משמעות מצמררת כמה שעות אחר כך כשהתחלתי להבין, כשהמוח קולט והלב מסרב להאמין.
43 ימים שנמשכו כמו נצח מלאים בקשיים, בכעס אבל גם באהבה, עד שקיבלנו את ההודעה שמצאו אותך, וכמו בכל התקופה האחרונה שמצאנו את עצמנו במצבים הזויים ולא מציאותיים גם שם ברגע הזה שהיה מהול בעצב ובשמחה, עצב אינסופי על הוודאות הסופית שאתה כבר לא חי ושמחה על כך שסוף סוף אתה חוזר אלינו.
ניר שלנו, היית איש צנוע וביישן, חרד לפרטיותך כשהילדים והמשפחה הם ערך עליון מבחינתך. היינו יחד 28 שנים ויש לנו בזכותך שלושה ילדים חזקים וגיבורים, ניצן אגם ותמר.
תמיד היית גאה בהם, ואני בטוחה שגם עכשיו כשאתה מסתכל עליהם אתה אומר: 'וואלה עשיתי משהו טוב ואני מוריד להם את הכובע', שיבוש לשון שהיה רק לך ותמיד הצחיק אותנו.
שמרת עלינו כל השנים האלה, משפחה קרובה ואינטימית עם המון חברים קרובים וטובים, כל אלה עזרו לנו בחודש האחרון שהיה קשה מנשוא, אני בטוחה שלא לזה התכוונת, אהבת תמיד קצת דרמה אבל לא עד כדי כך, היית מתחשב מדי, חודש אינטנסיבי של חיפושים אחריך והמשמעות הקשה של המילה הזאת שעכשיו תלווה את חיינו לנצח 'נעדר', שכולנו יודעים איפה אתה ולא מצליחים למצוא, כמו משחק מחבואים אכזרי, וגם נעדר מהשיח שלנו וכל פעם עצרתי לחשוב ואיפה אתה בכל הסיפור הזה…ניר, נעלמת לי.
נעלמת בלילה אחד ונשארנו לבד בלעדיך, וקשה לנו, ואני לא מאמינה שדווקא זה הגורל שלנו, חשבתי שנזדקן יחד, שנחתן ילדים ונגדל נכדים ונינים, שנהנה יחד בבית שבנינו שכל כך אהבת.
ניר, בכל יום מהיום שיצאת מהבית אנחנו חושבים עליך ויודעים שמוות כזה אכזרי לא מגיע לך, לא מגיע לאף אחד.
אנחנו מקווים שעכשיו אתה במקום אחר, יושב על כיסא נח, בשמש, עם כוס בירה קרה ביד, יוצא מדי פעם לריצה קלה של שמונה ק"מ, עם רגלי האיילה שלך, מנהל שיחות פילוסופיות על מצב המדינה ומדי פעם מסתכל עלינו ומחייך את החיוך הגדול שלך.
אוהבים אותך המון ומתגעגעים".
ניר הותיר אחריו אישה, חופית, ושלושה ילדים: ניצן, אגם ותמר.