חברות ושותפות בבית בד: המושבניקים צורי שתיוי מכפר מרדכי ואריק סורוקר ממשגב דב, חברו להקמת בית בד "שער הנגב" – במתחם ברור חייל ייחודו של בית הבד החדש בציודו החדשני והמתקדם, המאפשר הפקת שמן בתהליך מבוקר ומתן שירותים נוספים לחקלאים, כמו: בדיקות זיתים לפני מסיק, סינון השמן הטרי ובדיקתו ללא תשלום נוסף לקראת תחילת השנה, ב-24 לספטמבר, תערך במקום השתלמות מקצועת בנושא "איכות שמן הזית"
חברות ושותפות בבית בד: עונת המסיק תתחיל בסוף חודש ספטמבר והשלב הבא יהיה הבאת הזיתים הקטופים לבתי הבד ועצירת השמן. באזור הדרום מסתבר קיימים רק בתי בד ספורים. המושבניקים: צורי שתיוי מכפר מרדכי ואריק סורוקר ממשגב דב, מהמועצה האזורית גדרות, זיהו עובדה זו. היכרותם רבת השנים הביאה אותם לחבור יחד ולעשות מעשה. השניים השקיעו ממרצם ומכספם בהקמת בית בד חדש ומשוכלל, עם שותף נוסף: אורן ירדן בע"מ.
בית הבד נקרא "שער הנגב" והוא מיועד לקלוט את הזיתים של מגדלי הסביבה הקרובה והרחוקה. ופותח שעריו בזרועות פתוחות ומזמינות. וכמובן בהרבה אופטימיות, גם בימים אלו שאחרי הבחירות, כאשר מהלכים רבים במדינה עדיין לא ברורים.
שתיוי: "הליכי קבלת הרישיונות וכל האישורים הנדרשים לא הייתה קלה. אך כל המעורבים היו מאד עיקשים ועקביים". מדובר ביזמים בעלי שם טוב כל אחד בתחומו, ויחד הגיעו לידי החלטה להקים מיזם איכותי, העומד בסטנדרטים הגבוהים ביותר. ניתן לקבל את כל הרישיונות המתבקשים גם מהרשות המקומית וגם ממשרד הבריאות. הם גם מציעים עדיפות מקצועית של שנות ניסיון.
צורי שתיוי (73), חקלאי ויזם מכפר מרדכי, מגדל כשבעים דונם זיתים לשמן זית, בעיקר מהזן קורנייקי שמקורו ביוון, ייחודו בטעמו המעודן הנשמר לאורך זמן. שמן הזית שהופק מהזיתים שלו זכה במספר פרסים. הוא נשוי לאירית אברמוב, שהגיעה לכפר מרדכי בגיל שנה עם הוריה שלמה ומרים אברמוב ז"ל, בעקבות קריאתו הידועה של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, מהעיר אל הכפר. הוריה נמנו על וותיקי ומייסדי כפר מרדכי.
שמן זית וגבינות – חברות ושותפות בבית בד
צורי הגיע מהעיר בת-ים לכפר מרדכי בשנת 1975, עם נישואיו לאירית, הבת האמצעית של האברמובים: "התאקלמתי יפה במושב, התאהבתי באזור הכפרי בגדרות, המשתנה בכל עונה ועונה. אנו הורים לשלוש בנות ויש לנו שישה נכדים. כמי שמגדל זיתים בשניים עשר השנים האחרונות ומפיק שמן זית, שאפילו זכה בפרס ב'טרה אוליביה', אני מחובר לתחום גידול הזיתים. זהו תחום נרחב ותמיד יש מה להוסיף ללמוד, להשתלם ולהתנסות.
"כל השנים, כמגדל זיתים, היה חסר לי להיות מעורב גם בתהליך עצירת השמן. זהו כעין נס להכניס בצד אחד זיתים ומהצד השני לקבל נוזל שהוא השמן. אני מרוצה שבעצם הקמת בית הבד אני מגשים חלום שהלך איתי כבר תקופה ארוכה. הרעיון התגבש בשנים האחרונות במיוחד, מאחר וחיפשתי אפיק לתעסוקה לימי הפנסיה שלי שבוא יבואו. בדקתי ולמדתי את הנושא מכיוונים רבים ונרחבים. ובעצם חנוכת המיזם אני מוציא את הרעיון מהכוח אל הפועל. ומייחל להצלחת המיזם."
אריק סורוקר (61), ממושב משגב דב, עסק ברוב שנותיו בתחום היי טק באלקטרו-אופטיקה. כמו כן התמחה בגבנות ולאחרונה גם למד טעימת שמן זית והוא בעל תעודת מומחה בתחום. אריק נשוי לד"ר ויקי סורוקר, חוקרת ומומחית לדבורים במכון וולקני. לבני הזוג: 3 ילדים 5 נכדים והשישי בדרך.
"נולדתי בשנת 1958 בברית המועצות, ועליתי לארץ בשנת 1971 מתוך ציונות. עד שנת 2005 חייתי עם משפחתי ברחובות. אז החלטנו שאנו מעוניינים לשנות אווירה, לחיות בסביבה כפרית ירוקה ושלווה. כך הגענו לשכונת ההרחבה במשגב דב ואנו מרוצים מאד מהמקום והאנשים. נקלטנו יפה ואף התאמתי עצמי לסביבה הכפרית. יצאתי ללמוד גבנות, בקורס במדרשת רופין, עם הטכנולוג הראשי של תנובה."
בשלב הבא סורוקר התחיל לייצר גבינות מיוחדות מחלב עיזים אורגני, ממגדלת במושב הסמוך. "הצגתי את התוצרת בירידים כפריים בסביבה וכך גם הכרתי את החבר צורי שתיוי, שהציג את בקבוקי שמן זית ממשקו. היינו גם חברים עסקיים. כידוע שמן זית וגבינות הם שילוב מנצח ואכן רכשתי מצורי בקבוקי שמן זית, כשימוש נלווה לגבינות שייצרתי. המחמאות לא איחרו לבוא והיחסים ביננו הפכו לחבריים והדוקים יותר. שתיוי שיתף אותי ברעיון המקנן בו זמן רב, להקים בית בד מיוחד. בדיוק באותו הזמן החלטתי להפסיק את ייצור הגבינות, בדקתי את התחום והנושא, והחלטתי להיענות לו בחיוב. חיפשנו מקום מתאים למיקום בית הבד וכן, משקיע אמין ומקצוען – וכך יצאנו לדרך משותפת, חברות ושותפות בבית בד. חלוקת התפקידים בינינו היא: שתיוי אחראי על תשתיות בית הבד, ממשק לחקלאים וספקים ואנוכי אחראי על הניהול השוטף, המחשבים ולכל הקשור למיכון בית הבד. יחד אנו מטפלים בהפקת השמן וניהול איכות המוצר על הצד הטוב ביותר."
מה מיוחד ב"בית הבד שער הנגב"?
צורי שתיוי: "ראשית, בחרנו בשם 'בית הבד שער הנגב', כיוון שהוא ממוקם בתחום מועצה אזורית שער הנגב. מאחר ומדובר בבית בד חדש, אנחנו מביאים איתנו חזון של איכות ובריאות שהוא טרנדי מאד. בדקנו את צרכי השוק ולמדנו שהביקוש מגוון. מתוך כך הבנו שחייבים לתת מענה גם לצרכני השמן המופק ממוצרים אורגנים. התאמנו עצמנו למערך זה, הדוגל ומקפיד על טכנולוגיה חדישה, וסטנדרטים גבוהים בכל התחומים.
"לאחר בדיקה מעמיקה בחרנו בחברה תורכית לרכישת והפעלת קו מיוחד לייצור השמן, באופן המקצועי והאמין ביותר. כאשר מקימים מיזם מסוג זה, קיימים מישורים רבים לטיפול עד להפעלתו. זה מתחיל מבחירת המבנה במתחם תעשייתי מרווח באופן הייצור ובתפעול המכונות – ועד לקבלת כל האישורים והתקנים לתפעול מפעל ליצור מזון מהמוסדות המעורבים: משרד הבריאות, מכבי האש והרשויות השונות."
צורי מוסיף, כי לשניים חשוב מאד לשמור על רמת התקנים הגבוהה ומחמירה לייצור שמן הזית בתנאים סטריליים, ללא התפשרות על תהליכי ייצור לא תקניים: "מהנדס החברה התורכית, הבודק שהמכונה פועלת כשורה, עובד איתנו באופן צמוד. שנה שעברה הייתה בשבילנו שנת ניסיון, הפקנו שמן במכונה החדשה למגדל זיתים ביבול שנקטף מ-200 דונם. השירות ניתן בחינם וכך יכולנו ללמוד על התהליך ובמה לשפר ולהשתפר."
קו ייצור אורגני
אריק סורוקר: "נתון חשוב שרצינו לשתף הינו הספק המכונה, שהיא לב 'בית הבד שער הנגב' – 3.5 טון לשעה! בית הבד פותח את שעריו לעונת המסיק הקרובה, עם קו ייצור אחד בלבד, אך אנחנו עם הפנים קדימה וערוכים כבר לקלוט ולהכניס קו יצור נוסף למגדלים, יצרנים וצרכני שמן אורגני, כדי לקבל שמן אורגני איכותי ברמה הגבוהה ביותר.
"זה מחייב אותנו לשטוף את המכונה באופן יסודי לאחר השימוש, עם חומרים אורגנים מותאמים ולהכשירה לקליטת חומר הגלם האורגני, שיגיע אלינו עם תעודות המאשרות שהזיתים הם אכן אורגניים. אנו גם דוגלים במיחזור ואיכות הסביבה. אצלנו לא נזרק כלום, אנחנו מנסים להיות ירוקים, מאמינים שאסור לזהם את הסביבה. לדוגמא: הגרעינים המרוסקים מופרדים מהגפת ומשמשים אותנו לחימום המים המשתתפים בתהליך העצירה. כתוצאה מכך, אין לנו שימוש בכל חומר בעירה אחר. הגפת מועברת לאתר יצור קומפוסט מאושר, במכולות המיועדות לכך. כדי שכל הפעולות שנעשות בבית הבד יהיו מקצועיות, אנו מעסיקים מומחים – כל אחד בתחום התמקצעותו: את אהוד סוריאנו כיועץ איכות שמן ואלי כהן כיועץ תפעול."
איזה עוד בשורות אתם מביאים לענף הזית?
שתיוי: "תם העידן שבו החקלאי יוצא רק לעבוד ולעבד את השדות, כמו שאומרים – מצאת החמה עד צאת הנשמה… אנחנו אוטודידקטים – כל הזמן לומדים ומתפתחים שלב ועוד שלב, מתוך הבנה שיש במה להתמחות. לכן חשוב לנו לקיים בבית הבד השתלמויות מקצועיות למגדלים. לדעתנו פעילות זו גם מקרבת בין המגדלים, ומעשירה את הידע שלהם.
"ביולי האחרון קיימנו יום עיון, שהנושא המרכזי עסק בתחומים: 'מזיקים שונים לעצי הזית' וכן, בתחומי 'השקיה והדישון'. קהל המוזמנים ומבקרים היה מרוצה מאד.
"לכן לקראת השנה החדשה, החלטנו לערוך יום עיון נוסף שיתקיים ב-24 לחודש ספטמבר, בשעה 09:30 בבוקר, המיועד לציבור המגדלים. הנושא יהיה 'איכות שמן הזית' ההרצאות יבוצעו על ידי המומחים: אהוד סוריאנו ודר' יזהר טוגנדהפט. אורי יוגב, המנכ"ל החדש לענף הזית במועצת הצמחים, שהחליף את ד"ר עדי נעלי הוזמן לברך בראשית המפגש ולהציג את משנתו. ביום העיון ייחשף בית הבד החדש ויוסבר תהליך הפקת השמן בו."
סורוקר: "במפגש יחשפו שירותים נוספים שבית הבד מספק, כמו למשל: שירותי מעבדה לבדיקת איכות הזיתים. הבנו שכל שירות מקצועי שנספק למגדלים, רק ימשוך מגדלים נוספים לעבוד איתנו. עכשיו, לפני פתיחת העונה, אנו ערוכים לקלוט מגדלים חדשים בשמחה ובמקצועיות."
מה דעתך על מצב החקלאות כיום?
שתיוי: "כיום מצב החקלאות מאד מדאיג לקראת העתיד לבוא – החקלאות הולכת ודועכת, משקים נסגרים מדיי יום. לצערנו קולם של החקלאים לא נשמע ולא נראה שיש מי שמוכן לשמוע ולהתייחס לבעיות המתעוררות, ומוכן לעשות מעשה בנידון."
צורי מציין במיוחד, שמקומם אותו לראות איך מי שהיה אמור להיות דור ההמשך, לא ממשיך את מפעל חייהם של מייסדי מושבי המדינה – מייסדים שהקימו חקלאות מפוארת, שזכתה לשבחים רבים מכל עבר, וכן בשווקים בחו"ל – חקלאות שזכתה לסיוע תמיכה, תמריצים מענקים והלוואות לפיתוח ועוד.
"למרות שהיו שנים קשות ופגיעות מנזקי טבע – החקלאי תמיד הרגיש שיש לו גב ושמישהו דואג לו. הייתה אז הערכה לחקלאים המעבדים את שדותיהם בגבולות וביישוביי הפריפריה, הייתה גאווה לתוצרת הישראלית כחול לבן, ולא התירו יבוא תוצרת חקלאית מחו"ל.
"כיום יש בקרב החקלאים תחושה של הפקרה מוחלטת. רוב החקלאים הם בגילאי פנסיה או לקראת גיל הפנסיה. רוב האנשים הללו עבדו כל חייהם עבדו בחקלאות, ומה מצפים מהחקלאים שיעשו בגילאים אלו, כאשר המשקים נסגרים ומקור פרנסתם מחוסל? האם מישהו העלה בדעתו שמאחורי כל חקלאי יש משפחה שלמה? יש חיים שלמים של מסורת ואורח חיים שנגדע. אז למה נגיע בשנים הבאות? נסתמך על יבוא תוצרת חקלאית? האם החקלאות בכלל תשרוד ובאיזה תנאים? מאחר ולפי איך שנראה המצב כיום, איזו סיבה יש לדור הצעיר, להמשיך לעבוד בחקלאות? לא להאמין שהגענו למצב זה. כך שהעתיד בכלל לא נראה ורוד, ולא מעודד.
"גם אנחנו, כשבדקנו את ההיתכנות הכלכלית של בית הבד, גם בדקנו אם המוסדות החקלאיים יכולים לסייע לנו, בכדי להפוך את הרעיון הלכה למעשה. לא היו לנו ציפיות גדולות. בשורה התחתונה לא קיבלנו שום סיוע כספי, גם לא בתנאיי הלוואה ומענק, כפי שהיה מקובל בעבר. חבל שכאשר יש כבר יזמות, לא מקבלים את התמיכה הנדרשת, אין עידוד ורצון לקידום היזמויות. מאכזב שכך נוהגים ומסתמכים שהחקלאי היזם גם ישקיע מכיסו. האם כל אלו מעודדים חקלאים להשקיע ולהתפתח?"
לסיום הם מברכים באיחולי הצלחה ושנה טובה לכל החקלאים ומגדלי הזיתים במדינה – "לרגל תחילת העונה, ראו ברכה בעמלכם בעונת המסיק הבאה עלינו לטובה."
