יו"ר האגודה הקהילתית רמת צבי: המאפיין הבולט בין חברי מושב רמת צבי הוא יכולת ההכלה של מחלוקות ורצון להמשיך בחיים משותפים, באותו מתחם, גם אם חלק מהחברים חושבים אחרת. השותפות ההדדית והראייה למרחוק הביאו את החקלאים במושב להישגים גדולים – פנחס ארבל וליאור ארבל ורובל, הבן הממשיך, הם דוגמה הולמת לשותפות זו. הנחלה הראשונה בכניסה למושב, רואים השקעה גדולה במתחם רפת ולול, עם סככה מרחבית חדשה, שהולכת ונבנית לעגלות ולפרות – הרבה עשייה, אופטימיות והצלחה.
ספר קצת על הגעת ההורים למושב
ההורים הגיעו מפולין אחרי השואה, גויסו לצה"ל והכירו שם. אחרי הצבא היו צריכים להחליט על דרכם ויחד עם ההורים של איציק אברמוביץ השכן, שהגיעו מכפר חקלאי בצ'כיה, רצו לעסוק בחקלאות וההורים הצטרפו אליהם וכך שתי המשפחות הגיעו לרמת צבי. תחילה כעוזרים למשקים החקלאיים הראשונים שהוקמו במושב וב-1949 קיבלו משק משלהם. אבא עבד בתנובה תל יוסף ובמקביל הקים בהדרגה את הרפת, קנה 2 פרות מבית יוסף והלך איתן ברגל לרמת צבי. ההורים התחתנו במושב, בחתונה משותפת לשני הזוגות עם אברמוביץ והסתדרנו יפה מאוד.
ספר על כמה תחנות בהתפתחות המושב ופתרון המחלוקות שמתעוררות, מעת לעת
תחילה היו 40 נחלות, ועם השנים נוספו נחלות נוספות. גדלנו ל-70 נחלות – 25 דונם חלקה א' לכל אחד. סך הכול 60 דונם קבוע ועוד 40 דונם זמניים לכל נחלה. עד שנות ה-70 היה לכולם – רפת, לול ביצים וקצת פטם. לאט לאט אנשים פרשו והיום נשארו 15 רפתות, מתוכם 7 רפתות משותפות. סה"כ ברמת צבי מייצרים כ-22 מיליון ליטר, כאשר ב-2010 היינו כ-11 מיליון. בשלב מסוים פרשנו מייצור הביצים (נשאר מגדל אחד) והתחלנו לגדל פטם לעוף העמק ולעוף טוב.
איך צלחתם את משבר המושבים?
ב-1985 היה משבר המושבים, כל המנגנון השיתופי קרס וכל אחד יצא לעצמאות כלכלית. בשלב המשבר חלק מהמושבים היו בחובות וחלק בזכות – רמת צבי הייתה בזכות של 4 מיליון ₪ במושבי הצפון. רמת צבי החליטה שהיא מקפיאה את המצב – חובות וזכויות, ומחכים לראות איך כל העסק מתארגן. היה חוק ההסדרים והחייבים היו צריכים להחזיר רק 25% מהחוב. החלטנו שאנחנו עושים אותו דבר – הזכאים והחייבים העבירו 25%, חלקם החזירו בחד פעמי וחלקם במנהלת ההסדר, לשנים רבות – המושב לא רצה להיכנס לעימותים אישיים. החלטנו שממשיכים להפעיל את מכון התערובת שהוקם בשנים הראשונות. הוקמה חברת רמה ששוכרת את המכון מהמושב ובעלי החברה הם המשתמשים, מהרפת ומהלול.
פדיון מניות תנובה גרם לקונפליקטים במושבים רבים, כיצד צלחתם את הסוגיה הנפיצה?
במכירת תנובה קיבלנו כ-14 מיליון ש"ח למושב ואילו החלוקה בין החברים הייתה נתונה להחלטת המושב. כמו מושבים רבים, החלטנו לא להיכנס להתחשבנות על חלקו של כל אחד ומחלקים שווה בשווה לכול החברים. זה עבר באסיפה, אבל 3 רפתנים, החליטו שהם לא מסכימים ותובעים את רמת צבי. ברקע היה "פסק ניר בנים" שהחליט על חלוקה לא שווה, בניגוד להמלצת הרשם. אנחנו אמרנו שלא רוצים להיכנס למחלוקות ושלום היישוב חשוב יותר מהכסף – רוצים לשמור על שקט בין כלל החברים וחילקנו את הכסף שהתקבל מתנובה, בין החברים – כל אחד קיבל כ-180 אלף ש"ח.
התהליך המשפטי עלה הרבה כסף לכולם והפסק הדין קבע שכל אחד מהתובעים יקבל 500 אלף ש"ח. אז קמו 15 רפתנים שאמרו, שגם הם רוצים ויגישו תביעה דומה אני, בתפקיד היו"ר של המושב בשני הכובעים, חבר ורפתן, מסביר לחברים שאין כסף להחזיר.
עמדנו בפני שתי חלופות: א. לאסוף כסף חזרה מכולם זה בלתי אפשרי. ב. לבקש מפרק למושב, כי הוא לא יכול להחזיר חובות, אם שאר הרפתנים זוכים. התקשרתי למאיר צור וביקשתי לגשר על המחלוקות. מאיר הגיע למושב עם עמית יפרח, עו"ד התנועה, וניסינו לפתור את המחלוקת. יפרח וצור, השקיעו בהסברה לכל צד על המשמעויות. לבסוף, הגענו לפשרה לשלם שכר דירה מופחת על מכון התערובת לרמת צבי, למשך 15 שנה במקום להחזיר כספים שחולקו. בקושי הצלחנו להעביר בקרב הרפתנים, חזרנו למי מנוחות והגענו לפשרה של ויתור הדדי. עברנו גם את המכשול הזה שהיה עלול לפרק הכול..
סוגית ההרחבה במושב טעונה בהרבה אינטרסים וחילוקי דעות – כיצד אתם התמודדתם עם הסוגיה החשובה?
קיבלו החלטה על הרחבה של 100 יח' דיור והצלחנו למכור חצי משנת 1990 ואז נתקענו, מסיבות שונות ובמקביל, נפתחו הרחבות במולדת ובכפר יחזקאל, שהייתה בהם מערכת חינוך שעבדה טוב. במשך 10 שנים דרכנו במקום. נכנסתי לוועד במטרה להניע את התהליך. לבסוף, הצלחנו להשלים את ה-100 וכך ביצענו את ההרחבה ב-2018. בנושא הנחלות הלא מאוישות ואופן חלוקתן בין החברים וגם הבנים בהרחבה, הוגשה הצעה מוסכמת והיא נמצאת בדיונים ארוכים בוועדה המחוזית.
ההדים של עניין תחנת הכוח, הגיעו עד לעין חרוד ועוררו עניין רב בכל האזור – כיצד זה נגמר?
יו"ר האגודה הקהילתית רמת צבי: אגודה חקלאית רמת צבי החליטה לחתום עם חברת אדלטק על הקמת תחנת כוח שעובדת על גז, מתוך הבנה שעל הקו הזה שהולך לירדן, יש לנו שם שטח. באגודה החקלאית יש כ-100 משפחות ועוד 80 משפחות בהרחבה, שהן לא חברות באגודה. השטח נמצא ליד הכפר תמרה והיינו אמורים לקבל כ-2 מיליון ש"ח לשנה. היו הרבה רעשים, כפי שקיים גם במושבים רבים קיימנו אסיפה כללית והבאנו את נציגי החברה, הזמנו את כל מי שרוצה ללמוד ולבסוף, הפרויקט אושר באסיפה החקלאים ולאחר מכן, הייתה מהומה רבתי. סוף דבר, שהוחלט על הקמת תחנה גדולה באזור התעשייה באלון תבור וכל ההסכמים בוטלו. הייתה אווירה לא טובה ואחרי הביטול יש שיפור גדול.
איך מתפרנסים חברי מושב רמת צבי?
- 30% חקלאים – רפת ולול פטם (אחד עוסק בלול מטילות אורגני). הסכם שיווק עם עוף טוב ולא אינטגרציה – 25 מ', 600 אלף עופות במחזור, 6-5 מחזורים בשנה.
- ענף הפטם במושב – מצליחים להיות יעילים רק בזכות מכון התערובת.
- בלול יש עודף גידול של 50%, נכנסו גורמים פרטיים ועל יד, יש גם איום על ענף החלב.
- רוב הרפתות מכוסות בסולרי.
- החקלאים מאוד מפרגנים ויש שיתוף הפעולה מלא דרך רמה.
- המנהל אמנון אולרייך מעפולה שמרכז את הנושא עשרות שנים.
- לרוב המשקים יש גם בנים ממשיכים וזה מעיד על הצלחה והשתלבות.
קצת על משק ארבל
פנחס נולד ב-1952 וב-75 התחתן עם עפרה ויש להם 5 ילדים – ליאור ויעל מתגוררים ברמת צבי. ליאור עבד כל השנים בעוף טוב ובזוהר דליה, עד שהחליט לחזור למשק באופן מלא, יעל עו"ד ועובדת כעוזרת שופט בבית המשפט בנצרת, עודד מתגורר בגבעת חיים א', תמר ועמית מתגוררות במרכז. 9 נכדים שחלקם גדלים במושב.
פנחס מתמקד בניהול הלולים וליאור בנושאי הרפת. הוא גם עוזר בעבודות הרפת, קם ב-05.00, נוסע להביא אוכל ועושה את עבודות הבוקר עם הבן ליאור, ביחד עם שני תאילנדים שמתגוררים במבנה סמוך. פנחס וליאור מתפקדים בהתנדבות, כיו"ר האגודה החקלאית וכיו"ר האגודה הקהילתית שני הענפים בחוסר ודאות ואין כל ביטחון, אבל ממשיכים להתנהג כאילו הכול טוב – קונים מכסות, בונים לולים.
המכסה של המשק 1.25 מ' ולאחרונה לא פנחס לא קנה עוד מכסות, כי אין מקום עד לסיום הבנייה של הסככות החדשות שמתבצעת בימים אלה.4 לולים 1,500 טון בשנה הכל משווק למשחטת עוף טוב – משק לול גדול יחסית. סולארי – 130 קילואט בשתי מערכות.
כל הכבוד על האופטימיות של משק ארבל וההצלחה במבחן הבולט, הוא קיומו של דור המשך במשק ובהיקף גדול ומרשים ותודה ל יו"ר האגודה הקהילתית רמת צבי
