רפת מעל"ה נמצאת בלוחמי הגטאות, שותפות עם מעיין ברוך, בהובלתו של זאביק עדיני. זו רפת מעניינת במיוחד וממחישה את ההשקפה המקצועית והערכית של זאביק. יש משמעות לרוב המרכיבים ברפת – בתכנון הכולל, בחשיבה היצירתית, בזוויות, באלמנטים, בחידושים, במחשבה המאוד יצירתית. הגעתי להיפגש עם זאביק על מנת להתרשם מהרפת החדשה ולשמוע ממנו על השגותיו ודעותיו – יצאתי מלא תובנות והרבה חזונות.
חשיבה מחוץ לקופסה: זאביק עדיני חושב חשיבה מחוץ לקופסה, לא קל לעכל את דיעותיו והתנהלותו, אך אי אפשר שלא להתפעל מהעשייה פורצת הדרך, שנראית היטב על מרכיבי הרפת ותחושת הפרות. רפת שחושבת פרה וצרכיה – כל זמן שהיא ברפת, שיהיה לה טוב, נוח, קל, מתחשב. תמיד מעניין להגיע לראות, לשאול וללמוד ולעיתים גם לאמץ רעיונות.
אחרי עשרות שנים בענף, זאביק פורש מניהול הרפת בגיל הפנסיה, לא לפני שהכין את ירדן , בן הקיבוץ, כמחליפו, אך נשאר ללוות אותו ברפת ומתפנה ביתר שאת, להמשיך את הפיתוחים הטכנולוגיים והחזון בממשק הרפת.
ספר על הקשר ההיסטורי שלך לרפת
הרקע המקצועי שלי מתחיל בשנות ה-60 המאוחרות, כבר מילדותי עבדתי ברפת נירים. הרפת, שנמצאת בנגב המערבי (כיום בעוטף..), הייתה בזמנו מהמובילות בארץ, עם אנשים מקצוענים ללא פשרות. במהלך עבודתם, הרפתנים הלכו ללמוד באמצע חייהם בפקולטה לחקלאות. כך קיבלתי את המורים הטובים ביותר שאפשר לצפות, עם גישה של עבודה כערך עליון. אומנם היו כבר מכונות חליבה אוטומטיות, אבל לנו השאירו בכל יום שתי פרות לחליבה ידנית, כדי לחוש את הפרה – השקיעו בנו הרבה, גם ערכיות ורצינות בעבודה.
האם לאחר השירות הצבאי הייתה התלבטות אם לחזור לרפת?
בשנת 1974 אחרי שירות בסיירת צנחנים בצבא, ועם הרבה כושר ומוטיבציה, באתי למרכז המשק ושאלתי היכן הוא רוצה לשבץ אותי? והוא בלי היסוס, שלח אותי לרפת, לאחר שהבהיר שהרפת במצב קשה ולפני סגירה. כך שחשבתי על האתגר, לחזור במלוא כוחותי ולהחזירה למקומה ההיסטורי ולאחר שנתיים, בגיל 24, קיבלתי עלי את ריכוז הענף. היו אלו שנים עם תוצאות מקצועיות וכלכליות טובות. עד 1990 ניהלתי את הרפת, מלבד שנתיים שעבדתי כמאבטח בחו"ל.
מדוע ומתי הגעת לרפת בלוחמי הגטאות ואיך היו השנים הראשונות?
ב-1990, אשתי ואני החלטנו לעזוב את נירים בגלל הרצון בלינה משפחתית. הדרך ללוחמי הגטאות הייתה קצרה – הייתי המנהל השכיר הראשון שהיה למעשה, מנהל של חברי הקיבוץ, אבל עם דוגמה אישית, הדברים הסתדרו. מאז אני ברפת עד היום. בעשור הראשון, הייתה זו רפת בודדת שגם הצטיינה בביצועים הכלכליים והמקצועיים שלה. ואז הגיעה הרפורמה הגדולה ובשנת 2000 היינו הראשונים להתאחד, עשינו זאת עם רפת מעיין ברוך בגליל העליון – מרחק של מעל ל-100 ק"מ. לאחר האיחוד שלנו ניתנה הוראה במועצת החלב, שאיחוד מותר עד 60 ק"מ בין השותפים. היינו הראשונים של איחוד בין הרפתות ולא היה ניסיון קודם ללמוד ממנו. עבדנו לפי הספר הירוק של הרפורמה – מהתקנון של איכות הסביבה, הבנו שגם צריך לטפל במים, ולכן בנינו מערכת פילטר ביולוגי – ביוגז שנותן פתרון לתקנים העכשווים למים. המתקן הוא בשותפות עם מפעל "טבעול".
בתחילת תהליך האיחוד התגלתה בעיה אקוטית משמעותית, כאשר היה צורך להוציא 70 פרות מצטיינות וכמה עשרות עגלות של מעיין ברוך, אשר חלו בקדחת שלושת הימים. התחלנו את האיחוד בקושי לייצר את המכסה במספר פחות של פרות ועגלות. תוך כדי האיחוד, היה ברור שצריך לבנות עוד סככה ובגלל בעיות מגוונות, הנושא נדחה בשנים רבות, מה שהיה לרועץ לתפקוד הרפת.
לפני הבנייה של הסככות החדשות, הגענו למצב של שטח מחיה לפרה (9 מ"ר) ומכון ישן, שהחליבה בו נמשכה 8 שעות ולפעמים אף יותר .
על אף ההתראות והאזהרות, נוצר תהליך של הידרדרות ידוע מראש שבו איבדנו הרבה פרות שהיו טובות ביותר. לפני כ-4 שנים לקחנו הלוואה מהבנק ל-7 שנים, ובנינו שתי סככות חדשות ומכון חליבה חדש וייחודי – התוצאות הכלכליות והמקצועיות לא איחרו לבוא. היחסים בין השותפים היו טובים לאורך השנים, יו"ר הרפת מגיע מקיבוץ מעיין ברוך, מתכנסים בהנהלה פעם ברבעון ודנים על כל הנושאים ובעיקר על הכספיים. נכון להיום, האינטרסים בין השותפים מנוגדים, בין ניצול הנדל"ן שעליו יושבת הרפת, לבין ההכנסות מהענף שמשמשות כפנסיה לחברי הקיבוץ. זה מוביל בשנים האחרונות ליותר מתחים בין השותפים.
איך שרדת כמעט 30 שנה בניהול רפת במקום אחד?
לא הייתי שורד בענף בתפקיד ניהולי בלבד, אם לא הייתי עוסק ביצירה ובפיתוחים. אני מגדיר את עצמי כ"אצן מרתון" וכל התכנונים שלי נעשים לטווח רחוק ומכיל תוך כדי תנועה קדימה, את האירועים שקורים ברפת. דווקא אז בתנאי לחץ, אני במיטבי.
איך אתה רואה את דור ההמשך?
לצערנו, בני הקיבוץ לא רוצים לעבוד ברפת וירדן הוא היוצא מן הכלל, שאני מטפח כמחליפי בניהול הרפת. הוא כבר היה בדרכו לחפש עבודה בחו"ל לפני 4 שנים. הצעתי לו לבוא, ללמוד ולהיות חלק מהצוות ובעתיד לקחת את המושכות. ירדן מקבל לידיו ניהול רפת שעם כל הטכנולוגיה שפיתחנו, ביחד עם הסקרנות, היכולת האינטלקטואלית שלו, וליווי לפי הצורך, יוכל להמשיך ולהצעיד את הרפת קדימה. נושא כוח האדם ודור ההמשך ברפת, יהיה הנושא הקשה ביותר שאיתו הרפתות יצטרכו להתמודד בשנים הקרובות, ויהיה לזה ביטוי בצד המקצועי והכלכלי.
ספר על הגישה המקצועית שלך בטיפול וביחס לפרות
לשמחתי, התברכתי ביכולת לאפיין צרכים של פרה, הפסיכולוגיה של הפרה והצרכים הפיזיולוגיים שלה ולתכנן מערכות טכנולוגיות שמשלימות זו את זו. לפיכך, כל התכנון של מכון החליבה והמרחב העוטף אותו הוא תכנון ייחודי שלי, על מנת להגיע ולתת פתרונות הנדסת אנוש, רווחת בעלי חיים, ויישום של הפסיכולוגיה של הפרה.
מה הם הפרויקטים המרכזיים שפיתחת עם השנים ברפת
שנות ה-90 התאפיינו בהרבה מאוד דברים חדשים. היינו הרפת הראשונה שהכניסה את חברת S.c.r להתקנת מדים חדשים ומהפכנים (ומכוון שהמדים לא היו מאושרים, הוחלט בהתאחדות להוציא את רפת לוחמי הגטאות מספר העדר). לוח מרכזי לחליבה אחידה – תוך כדי עבודה עם Scr הבאתי רעיון של חשיבה מחוץ לקופסה ללוח מרכזי במכון ואפיינתי אותו על מנת לגבש חליבה אחידה. רעיון ואפיון ל"נועה" בתחילת דרכה, שעובדת עד היום – ניהול יונקייה ויומן רפתן.
צינון מאולץ
הפרויקט המרכזי שגם עובד בהצלחה, בארץ ובעולם, הוא צינון מאולץ של פרות. בשנות ה-90 יישמתי לראשונה מערכת מאולצת מבוקרת בקר (העולים נסגרים אוטומטית) שנותנת התניות ואינטרוואלים. בביקור של פרופ' מימי ברמן ביחד עם ד"ר ישראל פלמנבאום ברפת, המליץ הראשון לד"ר ישראל, ליישם מערכת זאת שהיא תהיה המערכת המומלצת לצינון פרות בקיץ. עם השנים, המערכת עברה שדרוגים נוספים ובשנתיים האחרונות, תכננתי ובניתי מערכת למיקרו-אקלים שנמצאת בשלבי בדיקה ויישום ותיתן פתרונות יוצאי דופן, לעולם הצינון של הפרות בקיץ.
רפת חכמה – תוכנה שפיתחתי שקורא להעברת ידע ואחידות, שנותנת שליטה ובקרה מירבית ו"איזו קולי" שמבוקרת ע"י שלושה בקרים תעשייתיים, מעל ל-300 התניות וכוללת תוכנת תקלות וכל המכשירים האלקטרונים החשמליים המכון.
פיתוחים נוספים – מברשת בקרוסלה שמנקה את הקירות וחוסכת שעות ניקיון. ריסוס אוטומטי ומבוקר, נגד זבובים לפרות. הקטנת סטרס לפרות ע"י דחפנים "נועם", ”נעימה", "עדנה " ו-"פרפרית" (מה שנקרא בעבר "כלב חשמלי" עם קונוטציות אלימות המשתמעות מהשם) שמכניסים את הפרות לחליבה בנועם ובשלבים – תפיסה של רווחה.
מתקן מונע בעיטות לעגלות ולפרות כעזרה לרופא ולמזריע.
חיטוי אוטומטי לפרות בסיום החליבה – חומרים ירוקים וידידותיים – לא יוד ולא כלור, אלא אוזון והמערכת עובדת.
מערכת "ניקיתה" – בשלבי הרצה, מסיום ההסרה להביא את האשכול מחוטא ונקי לפרה הבאה. לפרה יש רפלקס מותנה ויש להביא את הפסיכולוגיה של הפרה, כולל מוזיקה וקולות, באותה רמת דציבלים – אותו קול כל הזמן, לא מרביצים ולא צועקים. מערכת בשלבי סיום, מערכת קולית שמנצלת את הרפלקס המותנה של הפרה ע"י מוזיקה וקולות.
מכבסה (סירקולציה) – מבוקרת ע"י בקר בכל שלבי הנקיון עם התראות בכל שלב ושלב.
ממשק יונקייה של פיסטור החלב ושינועו.
רווחת בעלי חיים – משתפים פעולה עם הנחיות מחלבת שטראוס ומנסים להעלות את הרף, לפי בקשת הצרכנים. מאמין במה שאנחנו עושים ובתור תפיסה מובנית לגבי ההתייחסות לפרה. דוגמאות: לא מסמנים מספרי כוויה על גב הפרה.
הזנה – המוטו הגדול הינו לנסות ולהוביל שימוש אלטרנטיבי להזנת פרות – להקטין את השימוש בגרעינים, מתוך מחשבה שבעתיד יהיה מחסור בגרעינים על מנת להאכיל בני אדם, ואין היגיון להזין פרות בגרעינים על מנת שיתנו חלב.
אני באמצע תהליך של הרצת מתקן, שעדיין לא מושלם, של האכלת נבטים. לגדל נבט 5-4 ימים ולתת לפרות. שלחתי אנאליזה לארה"ב לבדיקה של כמה עשרות סוגי גרעינים, וחושב שיש סיכוי ליישום בהאכלת פרות ללא גרעינים וזו תהיה מהפכה עולמית אם יצליח – הדרך עוד ארוכה. הערכים של נבט יותר גדולים מהגרעין. מקילו אחד יכול לצאת פי 10. בשלב הראשוני ובטכנולוגיה הסביבתית, נלמד איך עושים את זה – אנחנו בשלבי הרצה ומקווים שזה גם יצליח. מתקינים בזמן הקרוב מכולה, שכל יום אמורה לייצר ל-10 פרות שישתתפו בניסוי. אנחנו עדיין בשלב ראשוני של ניסוי וטעייה, אך מאמין שזה חלק מהפתרונות. ימים יגידו..
איך תראה הרפת בעתיד על פי היכרותך רבת השנים?
שונה לחלוטין, טכנולוגיה, רובוטיקה , סנסורים, תוכנות עם יכולת ניתוח ולוגריתמים – זה העתיד…
כבר היום, ישנם פיתוחים בעולם, יש הרבה חברות שמתמקצעות בנקודות מסויימות. אם יידעו לחבר בין כולם, אז תהיה מערכת מושלמת. תמיד עם חשיבה מחוץ לקופסה 🙂
תחום ההשפעה של הרפתן יהיה קטן מאוד, הטכנולוגיה תעשה את מירב העבודה והעובד יהיה ברמה גבוהה של ניתוח מערכות ויכולת טכנית. החליבה תהיה אוטומטית ורובוטית וכך גם ההזנה. תהיה שליטה ובקרה על כל התהליכים בכל התחומים – כמה פרה אוכלת, שותה, באופן אינדיבידואלי ולא קבוצתי, עם תוכנות שיודעות לחבר אחד לאחד ונותנות פתרון פרטני ולא רק מידע.
אני צופה קשיים גדולים ביותר בהישרדותן ובניהולן של הרפתות בישראל. אם הרפתנים לא ישכילו לעשות שינויים מרחיקי לכת במחשבה, ולא יובילו תהליכים אלא יובלו, אז המשבר שיגיע יהיה ידוע מראש.
שיכון הפרות – הסככה תהיה שונה לחלוטין – סככת מיקרו אקלים, ללא שולחן חלוקת אוכל. ההאבסה תתבצע ממרכז המזון, ישירות בפידרים ממוחשבים עם משקל מבוקר וכן יכולת לזהות צריכת מים בצורה אינדיבידואלית, שתהווה אינדיקציה פרטנית לכל פרה. גם על נושא הזה אני עובד בימים אלו ומכין פיילוט לסככה שתיקרא "סככת בוטיק", תתאים לכל מזג אוויר ותהיה זולה בעלויות.
מה תעשה כ"שתהיה גדול"?
בעבר ליוויתי כמה רפתות קיבוציות בשנות ה-90 – קם מוקדם בבוקר, מסיים את העבודה ברפת ונוסע לקיבוץ, על מנת ללוות אותו. לאחר תקופה, הרגשתי שזה לא הייעוד שלי. בשנת 2000 התחלתי בייעוץ בחו"ל – רוסיה, בלרוס, אוקראינה וסין. היה מעניין וקשה – בהרבה מהרפתות הצלחנו לשפר את המצב הכלכלי והמקצועי. היום אני מתמקד בנסיעותיי לחו"ל, בסקרי כדאיות לתפיסה חדשנית ברפתות. זה הדבר שמעניין אותי כיום, לקראת יציאתי מניהול הרפת – להתמקד בנושאים אלו.
במקביל, אני אמשיך ללוות את ירדן מחליפי ורפת מעל"ה לפי הצורך, וגם יוצא לפרויקטים מעניינים מחוץ לקופסה בארץ ובחו"ל…
להיות מנהל רפת, כל אחד יכול, אחד יותר טוב ואחד פחות. לקום בבוקר ולראות את העבודה כשליחות ולשאול את עצמי: "האם אתמול עשיתי בסדר ומה אני יכול לשפר למחר?"
כמו שכתוב אצלי במשרד וזה המוטו שלי: הישגיות זו לא מקריות, זו מקצוענות!
איחולי הצלחה חמים לזאביק, שכל הזמן חושב חשיבה מחוץ לקופסה ורווחת הפרה אצלו מעל הכול…
