פרשת בראשית

פרשת בראשית – בראשית פרק א

פרשת בראשית: {ב} וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: {ג} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: {ד} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: {ה} וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: {ו} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: {ז} וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: {ח} וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.

{יד} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: {טו} וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: {טז} וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים: {יז} וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ: {יח} וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: {יט} וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי:

הפסוקים כאן מתארים את היום הראשון, השני והרביעי של הבריאה. סיפור בריאת העולם הוא סיפור מקראי שמופיע בתחילת ספר בראשית ומתאר כיצד נברא העולם על ידי האלוהים. סיפור זה מקובל על היהדות ועל הנצרות, ואף בסיפור בריאת העולם במסורת האסלאם יש דמיון רב לתיאור זה. ספר בראשית הוא הספר הראשון בתנ"ך ומכאן שמו. הוא נקרא על שם המילה הפותחת את הספר "בראשית". הספר מתאר תקופה ארוכה בתולדות האנושות, והוא מקיף יותר מכל ספר אחר מספרי התורה (מתוך אתר "דעת" אנציקלופדיה יהודית).זהו חלקה הראשון של המיתולוגיה היהודית.

וַיֵאוֹר עַמּוּד הַשַּׁחַר (קטע מהשיר) – אברהם חלפי

וַיֵאוֹר עַמּוּד הַשַּׁחַר. וַיִדְעַךְ בְּחֵיק עָנָן.

וְהָאוֹר עָצַם לָרֶגַע שְׁתֵּי עֵינַיִם רַחוּמוֹת.

יֶלֶד רַךְ הָיָה הַנֶּצַח וּלְלֹא עָווֹן סָאַן,

עַד אֲשֶׁר חָטָא מְאֹד.

הָרְקִיעִים דָּגְרוּ עַל תְּכֵלֶת בִּנְתִיבֵי הַמַּזָּלוֹת.

אוֹר כָּל חַי הוֹשִׁיט יוֹמוֹ לִתְעוֹת בְּמֶרְחַקִּים גְּבוֹהִים.

הַנָּחָשׁ הִשְׁפִּיל מִפֶּלֶא הָעֵינַיִם הַפּוֹזְלוֹת

(שָׁלִישׁוֹ שֶׁל אֱלֹהִים).

אֱלֹהִים אָמַר תְּפִלָּה בְּהִכָּכֵב גַּעְגּוּעָיו.

הַנָּחָשׁ עֲרוּם-הָעַיִן הִתְחַיֵּךְ בְּצַל הַגַּן

עַל תְּפִלַּת הַשָּׁוְא.

פרשת בראשית: גיבורי השיר של חלפי הם מראשית ספר בראשית: האור, עמוד השחר, הנצח, החטא, הגן, הנחש, הרקיעים, אלהים, הגן. לא כולם מופיעים בפסוקינו הספורים. האור עוצם עיניו, הנחש זוחל על גחונו (אחרי העונש שספג), אלהים מתפלל, הנחש מחייך על תפילת השווא של אלהים. למי מתפלל אלהים?

“וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם”: הארץ (במשמעות העולם), הייתה במצב של “תֹהוּ וָבֹהוּ”. שני פירושים לביטוי: “תֹהוּ וָבֹהוּ”.

א. מצב של עירבובייה היעדר סדר.

ב. רִיק, שממה, לא היה דבר בעולם.

תּוֹהוּ וָבוֹהוּ  ( שיר שלי)

תּוֹהוּ וָבוֹהוּ

תְּאוֹמִים

לֹא יָדְעוּ

שֶׁמַּצָּבָם לִפְנֵי הַבְּרִיאָה

מְאַפְשֵׁר לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם

בְּכָאוֹסִית

לֹא יָדְעוּ:

מִי בָּרָא אוֹתָם?

מִי הִפְרִיד אוֹתָם?

מִי הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁמָם לְתָאֵר בָּלָגָן?

לְיָמִים קָרְאוּ עַל עַצְמָם

בָּאוֹתִיּוֹת

שֶׁל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית

וְשָׂמְחוּ

כִּי מִי שֶכְּתָבָם –

בְּרָאָם

האם "כאוס מוליד חיים, סדר מוליד הרגלים" (הנרי ברוקס אדאמס); או הטענה: "יש המאמינים כי משרד או שולחן עבודה מבולגן מעיד על בלגן מנטלי… סברה מנוגדת היא כי הבלגן מעיד על יצירתיות ודינמיות…" (ויקיפדיה, ערך: בלגן).

שאלה מסקרנת: האם היה חומר קדום ששימש לבריאת העולם, או שהיה רִיק מוחלט?  ובלשון חז”ל: האם העולם נברא יש מיש, או יש מאין. חז”ל והפרשנות המסורתית טוענים שאלוהים ברא את העולם מאין – מאפס חומר: ‘יש מאין”.מובן מאליו שבריאה מהאין מאדירה את ה’.

רמב”ן מתאר את התהליך: בהתחלה לא היה דבר. הוא מכנה את האין: “האפס הגמור המוחלט”.אלהים ברא מהאין את השמים ואת הארץ. הארץ והשמים היו במצב של ‘תהו ובהו’ (עירבוביה), ביום הראשון החל אלהים לארגן ולסדר וברא את האור.המתנגדים לדעה זו טוענים שהפסוקים אינם מדברים על סידור הפריטים במהלך ששת ימי הבריאה, אלא בעשייה/בריאה בכל יום ויום:
“יְהִי אוֹר”; “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ”; “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים”; “וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים”; “וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ”. בנוסף: היו חומרים אחדים כמו מים ויבשה (שנחשפת ביום השלישי), שקדמו לבריאה.
שאלה מסקרנת נוספת: בריאה במאמר (אמירה), או בעשייה?  חז”ל והפרשנים המסורתיים טוענים שהעולם נברא במאמר, באמירה; ה’ פקד: “יְהִי”, והנברא נוצר. אולם, מסתבר שהכתוב משתמש בפעלים אחרים שמעידים על עשייה: “וַיַּעַשׂ”, “נַעֲשֶׂה אָדָם”, “וַיִּבְרָא”.

בספרי תנ”ך אחרים מתואר ה’ כבורא את העולם בעשייה, ולא באמירה. הוא מופיע כבעל מקצוע, בנאי, מודד ומניח תשתיות לארץ. לדוגמה ישעיהו מ, כא-כב; תהילים קד; א-יד; איוב (לח ד-ו). אפשר כמובן לומר שמדובר בדימוי ציורי בלבד. דוגמאות אלה מהוות שרידי מסורות שרווחו בישראל, נעלמו עם הזמנים, ואת מקומם תפסה המסורת הנוכחית בפרק א.
המדע גורס על הבריאה שהעולם נוצר במפץ גדול לפני כ-14 מיליארד שנים. כוכב ‘ארץ’ עליו אנו חיים, הוא צעיר יחסית בן 4.6 מיליארדי שנים לערך. הצומח והחי נוצרו בתהליך התפתחותי (אבולוציוני) בן מיליארדי שנים. אני נוטה להאמין למדע. מצד שני המיתולוגיה שלנו חשובה לי מאוד.

פרשת בראשית

הקב"ה בורא את האור לפני כל הבריאות האחרות מציין הרב עדין שטיינזלץ. במאמרו "יהי אור- האור כבריאה ראשונה" ונאמר  "וירא ה' את האור כי טוב" שהאור כבריאה ראשונה הוא משולל, לכאורה, כל חומר ומהות הנושאים אותו; גרמי השמיים נבראו רק ביום הרביעי לבריאה ובשלב זה אין איש עבורו מאיר אור זה. לקב"ה עצמו אין צורך באור בכדי לראות, לכן האור, בשונה מיתר הבריאה,  נברא כמהות העומדת לעצמה ובשביל עצמה. מהות זו, על פי שטיינזלץ, היא הפוכה לחושך. החושך הוא התוהו ובוהו – הכאוס והאור הוא הטוב, המביא לבהירות, התבהרות ולאפשרות של סדר בתוך התוהו.  "אחרי שנוצר האור אפשר להתחיל לחלק בין דברים. החלוקה הזו היא יצירה של תחומים, של גבולות. לפני היות האור אין גבולות. אחרי שנוצר האור מתחיל העולם לקבל צורה, אופי, דרכי הבעה". ההבחנה בין האור ובין החושך, על פי שטיינזלץ, אינה אבחנה פשוטה בין טוב ורע אלא אבחנה בין שתי מהויות. מהויות אלו, אף על פי שנראות כהפכיות, אינן נאבקות זו בזו,  כי אם מקיימות אינטראקציה; הן ממסגרות ומגדירות זו את זו ומהאינטראקציה ביניהן נולדת  האבחנה החדשה בין היום ללילה.
אֶנוּמָה אֶלִישׁ (מבבלית: "כאשר ממעל" או "בעת שממעל" ע"ש מילות הפתיחה, בכתב יתדות אכדית),  הוא סיפור הבריאה הבבלי. הסיפור נתגלה בין עתיקות העיר נינווה בשנת 1849 על גבי שבעה לוחות חרס שנשתמרו ברובם היטב. אגדת אנומה אליש חוברה בחלקה בתחילת האלף השני לפנה"ס. לאפוס קיימות גרסאות נוספות, שאחת מהן בולטת בנקודות דמיון לסיפור הבריאה המקראי.

בין סיפור בריאת העולם ביהדות לסיפור הבריאה באנומה אליש קיימות נקודות דמיון רבות, שהביאה חוקרי מקרא רבים לפתח אסכולה שנקראת בלעז פאנבבילוניזם. אסכולה זו טוענת לקשר סיבתי בין שני סיפורי הבריאה, ועל היות המסורת היהודית המשך של המסורת הבבלית. נקודות דמיון בין שני האפוסים: בראשית הכיל העולם רק מים, הפרדה בין המים עליונים (השמים) ומים תחתונים (הימים), יצירת רקיע שיבדיל בין המים העליונים למים התחתונים, יצירת המאורות, בריאת האדם לבסוף.

ההבדלים ביניהם: אל אחד ויחיד במקרא, למול זוג אלים וצאצאיהם באנומה אליש, במקרא אין כלל יסוד נשי באלוהות. הבריאה המקראית לא מלווה במאבק. האל המקראי שולט בכל, והכתוב מתאר שוב ושוב כיצד הבריאה נעשית בדיוק על פי דברו. סיפור הבריאה המקראי לא מייחס אישיות ורצון לכוחות הטבע, בניגוד לאנומה אליש, שם מי הים הם גופה של תיאמת, ומי התהום הם גופו של בן זוגה אפסו. סיפור הבריאה המקראי קדום ואוניברסלי, ולא קשור להוויה דתית מיוחדת, חוץ מהשבת. לעומתו, באנומה אליש מתואר כיצד מרדוך, האל הבורא, ייסד את מקדשו בבבל והפך לפטרונה של העיר. האנומה אליש מציע הסבר לעליונות הגברית ברמה האלוהית, ואילו המקרא עוסק בשאלה זו רק ברמה האנושית, בעקבות חטא גן העדן.

בראשית ( קטע מהשיר)  מילים: אהוד מנור  לחן: צביקה נוי

בראשית היו שמיים

בראשית היה הים כחול

בראשית היו לי יום ולילה

שעות הרבה כמו חול (כחול)

בראשית היתה הארץ

דשא עשב רך כשי לה

בראשית

גן בעדן גן בלי שער

משמיים גשם טוב ניתך

אלוהים היה רחום עם שחר

ולמשמרת נתן הוא לי אותך

בראשית היה לי שמש

בראשית זימרו לי ציפורים

בראשית הבשיל הפרי עד ערב

אהוד מנור יוצא מהבריאה ומגיע לאהבה. הוא כולל כמה מהיסודות מספר בראשית : גן בעדן, אלהים, דשא עשב, יום ולילה. אלהים הרחום  נותן לו אישה למשמרת. מנור בורא סיפור חדש מהבריאה בעוד חפר כתוב את הסיפור המקראי בלשונו.

מי יתן ומה שהאדם יצר בעקבות הבריאה (או המפץ הגדול) רק יְשַׂמַּח, יַשְׁבִּיחַ ויגדיל אהבה. פרשת השבוע – פרשת בראשית