חברה במושב השיתופי בני דרור איבדה את המגרש לשיוך וגם את החברות
האם חברותה של חברה במושב השיתופי בני דרור תלויה בנישואיה לבן זוגה לשעבר? האם זכאית חברה שנפרדה מבן זוגה להקצאת מגרש מגורים נפרד במושב?
שורה של ערכאות משפטיות דנו בסוגייה זו. כל אחת בתורה. סיפרנו את תחילתה של המסכת הזו כאן במדור, "משפט חברים" (זמן קיבוץ 11.10.24, זכויות האישה במגרש המשויך עברו לגרוש? פקעה גם החברות). פרקים חדשים נוספו לסיפור, שהגיע לסופו לפני מספר חודשים, בבית המשפט העליון.
חייבים לבנות
החברה (נקרא לה כאן – המבקשת) ובן זוגה לשעבר נישאו ועברו להתגורר במושב השיתופי בתנאי שכירות בקרוואן שהוצב בשטח המושב. הם התקבלו כחברים באגודת-המושב והוקצה להם מגרש. בהסכם הקליטה עליו חתמו נכללה התחייבות לפיה "על חבר המושב להשלים בניית בית במגרש שהוקצה לו בתוך חמש שנים מיום קבלתו כחבר. אם לא יעשה כן יראו אותו כמי שמסר הודעת עזיבה וחברותו במושב תפקע".
כחמש שנים לאחר שהתקבלו לחברות במושב נפרדו בני הזוג. המבקשת המשיכה להתגורר בשכירות, בקרוואן, עם בנה. בן זוגה לשעבר עבר להתגורר במגרש אחר במושב.
בין לבין, אישרה האסיפה הכללית של המושב תיקון לתקנון האגודה שקבע כי אם יעביר חבר את זכויותיו במגרש שהוקצה לחבר או בבית המגורים ששויך לו – תפקע חברותו של החבר במושב. "העברת הזכויות כמוה כמתן הודעה על עזיבה את המושב".
גורל המגרש המשותף
לאחר שבני הזוג החלו בהליכי גירושין, בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, הם החלו לנהל גם הליך בוררות לגבי חלוקת רכושם המשותף (שכלל את המגרש המשותף במושב וגם דירה שירשה המבקשת מאמה במקום אחר בארץ). פסק הבוררות שניתן קבע שהזכויות במגרש במושב – שייכות רק לבן הזוג לשעבר (לגבי הדירה האחרת, זו שירשה המבקשת, נקבע שאין לבן הזוג לשעבר כל זכויות בה).
פסק בורר מחייב את הצדדים כפסק דין של בית משפט. כשנמצא שאין למבקשת עוד זכויות במגרש במושב, עלתה לדיון שאלת חברותה של המבקשת במושב, שכן התקנון יוצר זיקה בין המגרש לחברות. ועד ההנהלה של המושב זימן אותה לשימוע בעניין פקיעת חברותה, ולאחר דיון, החליט על פקיעת חברותה ופנה לרשמת האגודות השיתופיות בבקשה למחוק אותה מפנקס החברים.
התקנון קבע: החברות פקעה
עו"ד אלי יניר סגן הרשמת, אישר שחברותה של המבקשת במושב פקעה לפי ההוראה בתקנון המושב הקובעת שמי שהעביר זכויותיו במגרש תפקע חברותו. סגן הרשמת אמר שהמבקשת העבירה את זכויותיה במגרש לבן זוגה לשעבר, ולכן לפי תקנון המושב יש לראות אותה כמי שוויתרה על חברותה במושב. הוא הסביר שלאחר שנקבע בפסק הבוררות שהזכויות במגרש שייכות לבן הזוג לשעבר ולא של המבקשת, המשמעות היא שהמבקשת אינה יכולה עוד להשלים את בניית הבית במועד שנקבע בהסכם הקליטה, ואף מטעם זה פקעה חברותה, ואין בכך משום הפלייה לעומת בן זוגה או חברים אחרים במושב.
המבקשת עירערה על החלטה זו לבית המשפט (המחוזי) לעניינים מנהליים בירושלים. לטענתה, היא לא "העבירה את זכויותיה לצד שלישי", במשמעות שאליה התכוון התקנון. אכן, היא טענה, פסק הבוררות קבע שהזכויות שייכות לבן זוגה לשעבר אך אין בכך משום "העברת זכויות". היא אמרה שהמגרש במושב אכן הוקצה לשני בני הזוג, אך הוא טרם שויך להם, ולכן אין מדובר "בהעברת זכויות" במגרש משויך בין בני זוג. היא תמכה טענתה בהוראות של רשות מקרקעי ישראל ולפיה העברה לגרוש או לגרושה (לפי פסק דין שניתן בהליך גירושין), לא נכללת בגדר "העברת זכויות" לצד שלישי.
המבקשת ביקשה לשכנע את בית המשפט המחוזי בכך שסגן הרשמת טעה. לשיטתה, הוא היה צריך לקבוע שהיא כן זכאית לקבל מגרש משלה לאחר פרידתה מבן זוגה, ולא לאשר שחברותה פקעה, כי לא ניתנה לה אפשרות להשלים בניית בית במגרש המגיע לה.
השופטת שירלי רנר לא השתכנעה. תכלית ההוראה בתקנון שמפקיעה את החברות בהעדר זכויות במגרש, "נועדה לְשַׁמֵּר זיקה בין הזכויות כחבר אגודה לבין המגרש", הסבירה השופטת. "בתקופה בה חיו בני הזוג יחדיו כחברים במושב, היו הזכויות במגרש משותפות למבקשת ולבן זוגה לשעבר", אמרה השופטת, ולכן לדעתה כן התקיימה כאן "העברת זכויות", שתוצאתה פקיעת החברות.
זכאית למגרש נוסף?
המבקשת לא השלימה עם הפסיקה וביקשה מבית המשפט העליון רשות לערער. אך המסכת עוד לא תמה. התברר שעוד קודם לכן, המושב הגיש תביעה לבית משפט השלום בנתניה לסילוק ידה של המבקשת מהשטח שעליו התגוררה במושב עם בנה, לאחר שהסתיים הסכם השכירות שלה. היא, מנגד הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בלוד וביקשה לקבוע שהיא זכאית להקצאה של מגרש נוסף במושב. הדיון בשני ההליכים אוחד והועבר להליכי בוררות. גם פסק הבוררות האחרון לא שיפר את מצבה של המבקשת. הפסק קבע שהיא אינה זכאית לקבל מגרש נוסף במושב. הבורר הסביר שאין לתת למבקשת ולבן זוגה לשעבר זכות עודפת (לקבל מגרש נוסף, בהשוואה לבני זוג שלא נפרדו). הודגש כי בעת שהמבקשת ובן זוגה לשעבר התקבלו לחברות במושב הוקצה להם מגרש אחד, ובת הזוג אינה זכאית רק בשל הפרידה מבן זוגה לשעבר מגרש נוסף.
מאבק אחרון על פקיעת החברות וזכות למגרש
26 שנים לאחר שהגיעו בני הזוג למושב השיתופי, 21 שנים לאחר שהם נפרדו, הגיעו בת הזוג והמושב השיתופי לבית המשפט העליון, לפרק האחרון, במאבק על פקיעת החברות ועל הזכות למגרש נוסף. המבקשת ביקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, אך השופטת דפנה ברק-ארז הסבירה כי בהיבט הדיוני "אמות המידה החלות על בקשה לרשות ערעור על פסק דין שנוגע להחלטה של רשם האגודות השיתופיות הן מצמצמות, ורשות לכך תינתן רק במקרים שבהם הבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים".
לנוכח הליכי הבוררות שהתקיימו, והפסק שקבע שהמבקשת אינה זכאית להקצאת מגרש נוסף, הסבירה השופטת, אין עוד שאלות עקרוניות שנותר לדון בהם וגם אין חשש לעיוות דין, והיא דחתה את בקשת העירעור.
המבקשת יוצגה בהליכים אלה בידי עו"ד הראל טיקטין והמושב בידי הפרקליטים איתן מיימוני ואלון אלרז.
