התערוכה המרגשת "דיוקן בין דורי" נולדה ממפגשים בין תלמידי מגמת האומנות של התיכון האזורי עין גדי ובין ותיקי הקיבוץ, פרי יוזמתה של עדי פקט שזו שנת ההוראה הראשונה שלה
*תמונה ראשית: עדי פקט. "יצרתי חיבור בין התלמידים שחסרה להם המעטפת המשפחתית לבין הוותיקים". צילום: לירון וייסמן
לעין גדי הגיעה עדי, ארכיטקטית במקצועה, לפני ארבע שנים. בתקופת המלחמה הבינה שהיא רוצה לעסוק בחינוך, עשתה הסבה וכיום מלמדת בתיכון האזורי השש שנתי בעין גדי, הכולל גם כפר חינוכי בתנאי פנימייה. היא השתלבה במגמת "ביכורים", הכוללת אומנות, תיאטרון ומוזיקה, ומלמדת חשיבה יוצרת במגמת אומנות ועיצוב במה בתיאטרון.
את הפרויקט יצרה עם תלמידי כיתה י' במגמת אומנות, כאשר חיברה בין התלמידים, חלקם חניכי הפנימייה שרבים מהם מיישובי העוטף, לבין ותיקי הקיבוץ. "אלו שתי קהילות שאני מאוד אוהבת. יצרתי חיבור בין התלמידים שחסרה להם המעטפת המשפחתית לבין הוותיקים, שלחלקם הבנים והנכדים כבר לא גרים בקיבוץ".
מצאו סבא וסבתא
במפגש הראשון נפגשו על קפה ועוגיות 13 תלמידי כיתה י' במגמת אומנות עם 13 מוותיקי הקיבוץ. "כל משתתף הציג את עצמו, סיפר על עצמו ועל התחביבים שלו והייתה פתיחות גדולה שהפתיעה אפילו אותי. הרכבנו צמדים של תלמיד-ותיק ובפגישה שאחריה הם כבר נפגשו באופן אישי, אחד על אחד. טיילו יחד ברחבי הקיבוץ ובמקומות מיוחדים, המבוגרים אירחו אותם בבתיהם, בישלו יחד וסיפרו זיכרונות, חלומות, אהבות".
התלמידים עבדו על דיוקן שהוא גם ריאליסטי וגם מורכב ממה שסיפרו להם הוותיקים והחליטו אילו דימויים להכניס לעבודות. בסיומו של הפרויקט הוקמה תערוכה שמציגה החודש במבואת אולם ההופעות בקיבוץ.
"נוצרה תערוכה מרגשת ונרקמו קשרים חזקים ומרגשים. הוותיקים יצאו מהתערוכה בדמעות וסיפרו שמצאו 'נכדים' אותם הם מזמינים לבשל יחד ולאכול. התלמידים הרגישו שמצאו 'סבא וסבתא' שאכפת להם מהם. נוצרה תחושת שייכות חזקה לקהילה, קשר בין הדור הצעיר לדור המבוגר וגם תרגול של חשיבה באומנות".
לעין גדי הגיעה עדי, אם חד הורית לילד בן 10.5, במקרה או אולי בצו גורל. "גרתי ביפו והיה קשוח בתקופת הקורונה עם כל הבידודים. גם אחרי מבצע 'שומר חומות' הייתה אוירה לא פשוטה". למלון בעין גדי הגיעה כתיירת עם חברים "וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. אבל אמרו לי שאין סיכוי למצוא דירה. חזרנו הביתה ושכחתי מזה. שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים קיבלתי הודעה שיש דירה". בסוכות לפני ארבע שנים עברה לכאן עם בנה, כשהיא ממשיכה לעבוד באופן היברידי בארכיטקטורה. "די מהר התחלתי לערוך את עלון הקיבוץ, כך גם הכרתי את הקהילה. בהמשך גם ניהלתי פרויקטים עסקיים בקהילה. ב-8 באוקטובר 2023 הגיעו לקיבוץ מפונים מיישובי העוטף, ובאותו הרגע עזבתי הכול והתנדבתי כחודשיים. בתקופה הזו הבנתי שאני הולכת להקדיש את זמני לחינוך".
"היזהרו מהבאובבים!"
חלום נוסף שהצליחה עדי לממש הוא כתיבת עיבוד להצגה לספר המוכר ״הנסיך הקטן״ והעלאת ההצגה בשבילי הגן הבוטני. "מאז שהגעתי לעין גדי היה לי חלום להעלות הצגה בעקבות הספר. יש כאן עצי באובב ענקיים, שרידי מטוס ואנחנו בקצה המדבר, מקום מושלם לעניין הזה. כשהתחלתי ללמד במגמת תיאטרון הבנתי שיש לי שחקנים. זו הצגה שנעשתה כמסע, סיור בו הנסיך הקטן מוביל את הקהל מנקודה לנקודה בתוך הגן הבוטני של הקיבוץ ושם הם פוגשים דמויות מבוגרים מוזרות. זה היה סיפור הצלחה וגם חלום שהתגשם״.
מני גל
ציירה וכתבה: שקד יחזקאל
"הנשמה של האדם ניבטת דרך העיניים ולכן היה לי חשוב להדגיש את העיניים הירוקות של מני. מני עבר חוויות רבות כילד וכמבוגר. הוא גידל מטעי מנגו שנים רבות והפרי האקזוטי הזה מתחבר בשבילי לדמות שהוא. מני גם מאוד אוהב את הגן הבוטני שבו הוא מדריך תיירים ובמיוחד את עצי הבאובב. כמובן שעצים חזקים ופראיים אלו מיד קפצו לי לראש כשחשבתי על הדיוקן".
נרי אראלי
צייר וכתב: יאיר וולף
"בתחילת הפרויקט הייתי קצת לחוץ שאני לא אתחבר למודל הדיוקן שלי, אך לאחר שיחה של כשעתיים הבנתי שזו בכלל לא תהיה בעיה. מכיוון שנרי הוא איש חינוך חיפשתי כריכות של אטלסים כדי לקבל כיוון כלשהו למבנה הציור. מצאתי כריכה של אטלס על מלחמת ששת הימים, זכרתי שנרי לחם במלחמה זו ביחידת הנחל והבנתי שזה מושלם".
בדיוקן מופיעים אלמנטים לפרטים נוספים מחייו של נרי שהיה מורה דרך ומורה לחיים לתלמידיו, מורה לגיאוגרפיה שלימד דרך טיולי אופניים.
"מאז הפגישה הראשונה שלנו נפגשנו עוד ארבע הפעמים לארוחת ערב טעימה ומושקעת בביתו. שני הסבים שלי נפטרו והם חסרים לי מאוד והמפגש עם נרי הזכיר לי איך זה לחיות בידיעה שמישהו שכבר עבר את כל זה תמיד שם בשבילך".
