מחלת כחול הלשון

עדי בכר¹, ניר רודולר¹ וגל פלג-אריאל²

¹המכון הווטרינרי ע"ש קמרון, השירותים הווטרינריים, ²שירות ההדרכה והמקצוע

פורסם באתר משרד החקלאות וביטחון המזון https://www.gov.il/he/pages/25-bluetongue-disease

רקע

מחלת כחול הלשון היא מחלה ויראלית הנגרמת על ידי נגיף (BTV), שמועבר לרוב באמצעות יבחושים. הנגיף יכול לעבור מאם לצאצאיה בזמן ההיריון או ההמלטה או באמצעות שימוש חוזר בכלים המשמשים לטיפול בבעלי חיים, כגון מזרקים, מדחומים וכדומה. עם זאת, המחלה אינה מועברת בהדבקה מבעל חיים אחד למשנהו.

המחלה פוגעת בעיקר בכבשים ובעיזים, אך גם בבקר, ומאופיינת בתקופת החלמה ממושכת, המלווה בנזקים משמעותיים ליצרנות: הפסדים בתנובת החלב, פגיעה בצמר, פיגור בגדילה, פחיתה בפוריות וירידה ניכרת במשקל. למחלה מופע אקוטי ומופע כרוני. המופע האקוטי מתבטא בחום גבוה, בבצקות באזור הראש והלשון (העלולות להתפשט גם לאזור הצוואר והבטן), במקרים מסוימים – בכיחלון של הלשון )בשל פגיעה בכלי הדם המספקים את הדם ללשון, ומכאן שם המחלה(, בדימום ובהפרשות מהאף, ולעיתים אף בדימום בחלל הפה, בפפילות סביב האף ובcorona- (ה'קו' המחבר בין הטלף לעור של הרגל). הפגיעה באפיתל כלי הדם באזור ה-corona תוביל לצליעה. עליית טמפרטורת הגוף כתוצאה מהתפשטות הנגיף בו, עלולה לגרום להפלה שאינה ספציפית (ללא פגיעה בוולד או בשלייה). בשיות ובטלאים התקדמות המחלה עשויה להיות מהירה מרגע הופעת הסימנים הקליניים, ולהסתיים במוות לאחר ימים אחדים ללא טיפול. הבוגרים יחלימו באופן ספונטני או שתסמיני המחלה יהפכו אצלם למופע כרוני, אשר יתבטא באנורקסיה ובאפתיה. כעבור כמה ימים, ואפילו לאחר שבועות אחדים, מהופעת הסימנים הקליניים, תיפגע היצרנות ויופיע רזון, לעתים אף קיצוני. זכר שחלה בכחול הלשון, איננו פורה כ-70 ימים מהיום שהחלים, ולכן לא יוכל לשמש להרבעות בתקופה זו.

עד כה מוכרים מעל 30 זנים, הנקראים סרוטייפים (serotype), לנגיף כחול הלשון, כאשר מדי שנה מתגלים בעולם סרוטייפים חדשים, שכ-11 מהם בודדו מחיות משק בישראל. לעיתים קורה כי מבודדים שניים או שלושה סרוטייפים בו-זמנית באותו משק ואפילו באותו בעל חיים. הסרוטייפים הנפוצים בישראל והמופיעים כמעט מדי שנה הם: 1, 2, 3, 4 ו-8.  

בעבר, מחלה זו הייתה עונתית באופן מובהק, וגם כיום מרבית המקרים מאובחנים בין החודשים יוני-דצמבר, אולם בשש השנים האחרונות התגלו מקרים קליניים של כחול הלשון במהלך השנה כולה. 

בישראל מצויים שישה מינים עיקריים של יבחושים (culicoides), הידועים כמעבירים של נגיפי כחול הלשון, כאשר הנפוץ ביניהם הוא  C. imicola. בעבר פעילותו של היבחוש C. imicola הגיעה לשיאה בחודשים ספטמבר-נובמבר, אולם כיום מין זה נפוץ בכל רחבי הארץ ובמהלך השנה כולה, ופעילותו מגיעה לשיאה בין יוני לתחילת דצמבר.

ניטור המחלה

במכון הווטרינרי קיימת מערכת ניטור אקטיבית למחלות ארבו-ויראליות. פרויקט זה מתבסס על שש נקודות ניטור הפרוסות ברחבי הארץ. הניטור כולל לכידת יבחושים ולקיחת דם מלא משש פרות קבועות במשך העונה. השנה החל הפרויקט בחודש יוני, ותוצאות הניטור מעידות על הימצאותם של הסרוטייפים: 1, 3 ו-4, כאשרBTV-1  הוא הסרוטייפ הדומיננטי עד כה. הפרות בניטור היו א-סימפטומטיות (ללא סימנים קליניים), אולם זמן קצר לאחר מכן (בין סוף יולי לתחילת אוגוסט) החלו להתקבל במעבדה לווירולוגיה במכון הווטרינרי דגימות קליניות מפרות שנחשדו כחולות במחלה, ואובחנו בהמשך כחיוסיות לסרוטייפים שהוזכרו לעיל.

טיפול במחלה

עד כה לא נמצא טיפול יעיל כנגד המחלה, אלא טיפול סימפטומטי בלבד (המטפל רק בתסמיני המחלה) באמצעות תרופות נוגדות דלקת להקלה על הכבשים וכדי לאפשר להן לנוע, לאכול ולשתות. ניתן להוסיף גם כיסוי אנטיביוטי רחב טווח למניעת התפתחות זיהומים משניים (בעיקר בריאות), ובמידת הצורך לטפל בטיפול תומך (נוזלים, הזנה תוך ורידית ותרופות נוגדות כאב).

מכיוון שהטיפול במחלה הוא טיפול סימפטומטי בלבד, מניעה היא השיטה היעילה ביותר להקטנת נזקיה. אנו סבורים כי יש להגביר את הערנות בנוגע להופעת התסמינים המתוארים לעיל ולדווח לשירותים הווטרינריים או לרופא המטפל לקבלת אבחון במקרה הצורך.

מניעת המחלה – חיסונים והדברה

הדרך היעילה ביותר למנוע את המחלה היא באמצעות חיסונים. בישראל זמינים שני סוגים של חיסונים מומתים: חיסון מומת משולב כנגד הזנים: 1, 4 ו-8, וחיסון מומת כנגד הזן 3, שכאמור, אלה הם הזנים הנפוצים בשנים האחרונות. מספר סוגים של החיסון המשולב כנגד הזנים 4 ו-8 התגלו כיעילים מאוד (יעילות הנעה סביב 80%, תלוי בחברה המייצרת, אחרי מנה התחלתית ומנת דחף). בעקבות החיסון המשולב ניתן היה לאתר נוגדנים כנגד שני הזנים כעבור יותר משנה ממנת הדחף. שתי חברות:BTV PUR^®  ו- Syvazul BTV, משווקות חיסון מומת משולב כנגד הזנים: 1, 4 ו-8. חשוב לציין כי ניתן לשלב מקסימום שני סרוטייפים יחד בחיסון אחד, לפי בקשת הלקוח. ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות בצרפת עולה כי עדיף לגוון בין החברות, כלומר אם מחסנים בשנה הראשונה בחיסון של חברה אחת, בשנה העוקבת כדאי לחסן בחיסון של חברה אחרת, כדי לשמר את הנוגדנים לזמן ארוך יותר.

בנוסף, רצוי להדביר חרקים באמצעות ריסוס על בעלי החיים עצמם, הדירים, החצרות והמכלאות בתכשירים (חומרי הדברה) מתאימים המורשים לשימוש על ידי השירותים הווטרינריים (את הרשימה המלאה ניתן למצוא באתר האינטרנט של השירותים הווטרינריים), כמתואר לעיל:

א. טיפול נקודתי נגד חרקים מעופפים בתכשיר המכיל את החומר הפעיל Dinotefuran (דור-פליי, זירו פליי, סול22, קוויק סטרייק), ופעם בחודש פיזור של חומר הדברה ממשפחת הנאוניקוטינואידים סביב מתחם הדיר, למשל Dinotefuran (דור-פליי, זירו פליי, סול22, קוויק סטרייק) או Thiamethoxam (אגידור, אגיטה וטרינרי, WG10, דיפנדר וטרינרי). את קירות הדיר מומלץ לרסס מהרצפה ועד לגובה של מטר וחצי.

ב. כאשר מנקים את הזבל מהמכלאות, יש לחטא את הרצפה או את הקרקע בחומרים מקבוצת  הנאוניקוטינואידים כנגד הבוגרים, למשל Dinotefuran (דור-פליי, זירו פליי, סול22, קוויק סטרייק) או Thiamethoxam (אגידור, אגיטה וטרינרי, WG10, דיפנדר וטרינרי), וגם בחומרים מעכבי התפתחות IGR (כנגד הזחלים), כמו Cyromazine ( סירוקל, נפרוקס, קונטרול), וזאת בנוסף על החיטוי ההיקפי המתקיים אחת לחודש.

ג. יש לרסס את הזבל לפני סילוקו בחומרים מעכבי התפתחות IGR (כנגד הזחלים), כמו

Cyromazine (סירוקל, נפרוקס, קונטרול).

ד. במקרה הצורך, יש לרסס את בעלי החיים עצמם בחומר המכיל שילוב של Permethrin

והסינרגיסט שלו: Piperonyl Butoxide (אולטרה שילד EX, פלייקו וטרינרי, פרמוננה וטרינרי, פרמתרול פלוס). החומרים דור פליי, נובודור וריאל מכילים Permethrin ללא הסינרגיסט שלו וניתן להשתמש אף בהם, אולם פחות מומלץ). הריסוס יבוצע באזור הגב (שם נוטים היבחושים לעקוץ את בעל החיים) ובאזור הבטן (משום שזהו האזור המועדף על היבחושים להסתתר מהחום).

 ה. ניתן לצמצם את אוכלוסיית היבחושים מעבירי המחלה על ידי הורדת הלחות בבתי הגידול באמצעות ייבוש של מקורות מים, תיקון שקתות נוזלות וסילוק חפצים שבהם עלולים להיקוות שלוליות מים, כגון צמיגים או גרוטאות ישנות. כמו כן, מומלץ לדאוג לייבוש מרבצי הצאן באמצעות מאווררים.

את פעולות המניעה (חיסונים ושימוש בחומרי הדברה מתאימים) אנו ממליצים להתחיל מוקדם ככל האפשר, כדי שבעלי החיים וסביבתם הקרובה יהיו מוכנים, הן מבחינת הנוגדנים והן למניעת היווצרותה של אוכלוסיית המעבירים (יבחושים) לפני שיא עונת הפעילות.

במקרה שמתעורר חשד כלשהו להופעת מחלת כחול הלשון, רצוי לשלוח דגימות דם מלאות באמצעות הרופא המטפל או רופאי הלשכות הווטרינריות למכון הווטרינרי ע"ש קמרון, לשם זיהוי הנגיף והסרוטייפ במעבדה. הזיהוי המעבדתי יתרום לאבחון נכון ולהתאמת הטיפול לעדר, וכן להבנת מהות המחלה, מופעיה והתפשטותה בישראל – מידע חיוני למציאת פתרונות בני קיימא (כגון חיסונים מתאימים) כנגד נגיפים אלו. חשיבות שליחת הדגימות גבוהה במיוחד על רקע ריבוי הסרוטייפים והתמורות החלות בסימני המחלה ובנזקים שהיא מסבה.