זורעות את המחר: הנשים שמעצבות מחדש את פני החקלאות הישראלית

החממות בנתיב העשרה, הרפת באורים והמטעים במירון: סיפורי הגבורה והחוסן של נשות הספר בכנס 'זורעות את העתיד' הוכיחו – החקלאות היא הביטחון של כולנו

*תמונה ראשית: אבי דיכטר: "באחריותנו לשלב כוחות חדשים של חקלאים וחקלאיות"

בימים שבהם החקלאות הישראלית ניצבת בפני צומת דרכים גורלי, נערך במכון וולקני כנס ראשון מסוגו: "זורעות את העתיד". הכנס, פרי יוזמתו של מיטב מאור ובארגון שה"מ, הציב זרקור על הכוח המניע שמאחורי החדשנות, החוסן והקשר עם הצרכן – הנשים המובילות במגזר החקלאי. עבור מי שהסתובב בין המושבים, היה ברור שלא מדובר רק באירוע מקצועי, אלא במפגן של מנהיגות רב-ממדית המשלבת מדע, יזמות ואופטימיות נדירה.

חזון ההנהגה: מהישרדות לפרנסה בכבוד

את הכנס פתח חגי שניר ,  מנהל שה"מ, שהדגיש בדבריו כי נוכחות נשית בעמדות ניהול והובלה אינה רק עניין של ייצוג, אלא צורך אסטרטגי. לפי שניר, המנהיגות הנשית מבטיחה שיח מקדם, רב-ממדי וראייה אסטרטגית ארוכת טווח, שהם קריטיים להתמודדות עם האתגרים המורכבים של הענף כיום.

שר החקלאות וביטחון המזון, אבי דיכטר, הציג בדבריו שינוי היסטורי בתפיסת הענף. "המסורת שייכה לאורך שנים את החקלאות לגברים (בן ממשיך)" אמר השר, "אך כיום אין תחום בשרשרת הייצור שאין בו נשים – ובמחקר החקלאי, התרומה שלהן היא פשוט עצומה. כשאנו מציבים יעד לאומי להגדלת הייצור החקלאי המקומי ב-33%, באחריותנו לשלב כוחות חדשים של חקלאים וחקלאיות צעירים. המטרה שלנו ברורה: להבטיח שהחקלאות תאפשר פרנסה בכבוד, ולא תהיה רק מאבק של הישרדות יומיומית".

אורן לביא, מנכ"ל המשרד, הוסיף כי שינוי שם המשרד ל"משרד החקלאות וביטחון המזון" משקף התחדשות שהיא גם נשית יותר ברוחה. לביא ציין כי "נשים מביאות איתן מודל ניהולי נטול אגו, שיתופי ואופטימיות שאין לה שנייה במשרדי הממשלה", וכי שילוב זה הכרחי לבניית חוסן לאומי.

כחלק בלתי נפרד מהרוח הזו, נשאה דברים נטלי מור  המשנה למנכ"ל המשרד, שחידדה את החשיבות של יצירת פלטפורמות מקצועיות לנשים בענף. מור ציינה כי הכנס הוא רק סנונית ראשונה בתהליך של העצמת חקלאיות ויזמיות, וכי המשרד רואה בנשים שותפות אסטרטגיות להובלת שינויים מבניים בענף, מתוך הבנה שהן מביאות זווית ייחודית המשלבת קהילתיות, חדשנות וניהול משברים.

הוקרה לפורצות הדרך

המשרד בחר להוקיר נשים שהטביעו חותם משמעותי על החקלאות הישראלית – מחקלאיות ותיקות שהקימו משקים בעשר אצבעות, ועד חוקרות צעירות שפורצות דרך במעבדות. הענקת התעודות על ידי השר והמנכ"ל סימלה את ההכרה הממסדית בתרומה שפעמים רבות נעשית הרחק מאור הזרקורים, אך מהווה את עמוד השדרה של הביטחון התזונתי. הנשים שקבלו תעודות הוקרה: מרגריטה סמירנוב, אילנית דעבוש קלפון, שיר הלפרין, ד"ר עינב מייזליש גתי ואורנה אינשטיין.

חקלאות כסיפור של ריפוי ושליחות: איילה נוי מאיר

רגע מרגש נרשם בהרצאתה של איילה נוי מאיר ("ריש לקיש"), ששיתפה כיצד החקלאות הפכה עבורה למרפא אישי ממחלה אוטואימונית, מתוך האמונה כי "המזון שלנו הוא התרופה שלנו". נוי מאיר, המנהלת בית בד משפחתי ומובילה את מיזם "אדמה לאדם", הדגימה כיצד החקלאות היא שליחות חברתית רחבה – החל מחלוקת פומלות לחיילים ב-8 באוקטובר ועד ליצירת רשת עבודה הדוקה עם עשרות חקלאים לשינוע מזון וסיוע לוגיסטי בשעות חירום.

המושב הראשון: חקלאות בצל המלחמה

המושב "חקלאות בצל המלחמה" חשף את עוצמתן של נשות הספר העומדות בחזית:

• טלי מדינה (קיבוץ אורים):  סיפרה בקור רוח מעורר השראה כיצד החזיקה את הרפת תחת ירי טילים בלתי פוסק וכשמחבלים מסתובבים באזור. המחויבות שלה לבעלי החיים ולרציפות המשק גברה על הפחד האישי.
• יעל רגב (מעלה גמלא):  תיארה את הניהול המורכב של משק קולינרי, חנות ומסעדה בזמן שבעלה מגויס למילואים. יעל הצליחה לשמר את העסק כמרכז תוסס ומארח תוך גידול חמישה ילדים בלב אי-הוודאות הביטחונית בצפון.
• דבורה אדלר (מירון):  החקלאית האחרונה במושב שנותרה לעבד את המטעים תחת איום הרקטות. דבורה שיתפה בתחושת השליחות הכפולה: שמירה על האדמה בזמן שהפרי נושר מחוסר ידיים עובדות, ואירוח ובישול עבור החיילים השומרים על היישוב.
• שרה וייזר מנשה (נתיב העשרה):  החזירה את ייצור הזרעים לחממות הסמוכות לגדר עזה תחת אש. "לא יצליחו לשבור אותנו", סיכמה, כשהיא מבטאת את נחישות הדור הבא של החקלאות.

המושב השני: המדע בשירות הביטחון התזונתי

במושב המחקר וההדרכה, הציגו החוקרות את חזית הידע שמבטיחה את עתיד הצלחת הישראלית:

• ד"ר מיכל לוי (המדענית הראשית):  סקרה את התהליכים והטכנולוגיות להבטחת מזון לאוכלוסייה הגדלה, והדגישה את חשיבות המחקר הממשלתי כחומת מגן לאומית.
• מיכל מילגר:  הציגה ממשק ייחודי של רעיית כבשים בתוך מטעים, המאפשר ניצול כפול של השטח (בשר ופרי) תוך הדברה ביולוגית וחיסכון בעלויות.
• ד"ר יפית כהן:  עדכנה בשיטות מתקדמות להדברת זבוב הפירות באמצעות כלים מרחביים ונתוני לוויין, מה שמפחית את הצורך בחומרי הדברה כימיים. 

(תקצירי ההרצאות מצורפים בהמשך).

הפאנל והמושב השלישי: יזמות וחיבור ישיר לצרכן

לאחר פאנל "זורעות את העתיד" בהשתתפות חיה רק יהלום, עמית ורד, הגר קון וד"ר סמדר הרפז-סעד, שדן בחיבור ההכרחי בין השטח המעשי לאקדמיה, נפתח המושב השלישי שעסק ביזמות.

• דיקלה פוקס (משק ישועה-פוקס):  הציגה את "קפה ישראלי" – שילוב ייחודי בין גידול אבוקדו וקפה לתרבות צריכה מקומית, המקרב את הקהל הרחב אל המטע.
• סיגלית ברייר ("הבית של פטל"):  שיתפה במסע של יצירת חקלאות חיה ונושמת במושב קדמת צבי, והפיכת המשק למרכז מבקרים שמחבר את הצרכן למקור המזון.
• ד"ר סלעית לזר  (חברת : (RCK הציגה את הדרך שבין המעבדה לשוק, וכיצד מחקר גנטי מתקדם בתחום הקנאביס הופך למוצר קצה רפואי בעל ערך עולמי.

(תקצירי ההרצאות מצורפים)

סיכום: העתיד כבר כאן

כנס "זורעות את העתיד" הוכיח שהחקלאית המודרנית היא דמות רב-ממדית: היא חוקרת במעבדה, יזמית בנפשה ושומרת הסף של האדמה. השילוב בין המדע המדויק, הניהול נטול האגו והתעוזה תחת אש, הוא שמבטיח שביטחון המזון של ישראל נמצא בידיים בטוחות. העתיד נזרע כאן – באופטימיות ובמסירות של הנשים המובילות את הענף קדימה.

תקצירי ההרצאות:

המדע בשירות האדמה

ד"ר מיכל לוי – המדענית הראשית של משרד החקלאות ובטחון המזון

(עריכה ממצגת: ד"ר דרור הדר)

ההרצאה הציגה את התפקיד הקריטי של מחקר, טכנולוגיה וחדשנות בהבטחת חוסנה החקלאי של מדינת ישראל וביטחון המזון שלה.

ד"ר מיכל לוי: "ישראל מהווה 'מעבדה חיה' לחדשנות חקלאית"

המצפן של כיווני המחקר

משרד המדענית הראשית מגדיר את סדרי העדיפויות המחקריים על פי חמישה צירים מרכזיים:

• השטח והחקלאים : חיבור ישיר לצרכים המשתנים של העוסקים בענף.
• נתונים ומדידה:  ביסוס החלטות על מידע מדויק וניתוח נתונים.
• מגמות עולמיות:  התאמה לסטנדרטים ושינויים בשוק הגלובלי.
• משברים:  מוכנות ותגובה לאירועים בלתי צפויים (ביטחוניים, אקלימיים או כלכליים).
• חדשנות טכנולוגית:  הטמעת כלים מתקדמים לשיפור הפריון.

אסטרטגיית קבלת החלטות

ד"ר לוי הציגה את הצורך לאזן בין צרכים קצרי טווח למטרות אסטרטגיות ארוכות טווח:

• מצד אחד (מענה מיידי):  צורך במחקר לאומי, מהפכה טכנולוגית וחדשנות פורצת דרך שנותנת פתרון "כאן ועכשיו".
• מצד שני (השקעה לטווח רחוק):  הבטחת יכולת הטמעה אמיתית בשטח, מתן מענה לצרכים אזוריים ספציפיים וניהול סיכונים גבוהים הכרוכים בהשקעות ארוכות טווח.

"למה דווקא בישראל?" – היתרון היחסי

ישראל מהווה "מעבדה חיה" לחדשנות חקלאית בשל נסיבותיה הייחודיות:

• תנאי קיצון ומחסור במשאבים:  אילוצים אלו מחייבים פיתוח פתרונות יעילים.
• מעמד של "מדינת אי": הצורך בחוסן עצמאי וביטחון מזון מקומי.
• יכולת המרה:  היכולת להפוך אתגרים ליזמות ולחדשנות טכנולוגית.

הצלחות ויוזמות בולטות

ד"ר לוי סוקרת מספר הישגים ופרויקטים מרכזיים:

• חיבור בין מחקר ליישום:  הקמת קבוצות מחקר ממוקדות וקצרי טווח לפתרון בעיות בוערות.
• חיזוק החקלאות בתנאי אקלים משתנים:  השקעה בתוכניות השבחה והקמת מרכז מחקר ייעודי (אינדור) בצפון.
• קידום חדשנות בשטח:  הפעלת פיילוטים בשיתוף הרשות לחדשנות והקמת 5 מרכזי חדשנות בשיתוף רשויות מקומיות.
• בניית תשתית דאטה:  הקמת מאגר דאטה חקלאי לאומי בשיתוף רשות החדשנות ומשרד הכלכלה.
• מחקר אגרו-וולטאי:  מעבר מניסיונות ראשוניים לשימוש רחב, כולל תוכניות מתאר (תמ"א) מסחריות המשלבות ייצור אנרגיה וגידול חקלאי.

סיכום וחזון

מנהיגות מדעית, לפי ד"ר לוי, היא היכולת לחבר עולמות: פתיחות לצרכי השטח, בניית שותפויות ויצירת עבודה אינטר-דיסציפלינרית שמאפשרת הסתכלות רחבה.

השורה התחתונה:  המחקר שמתבצע היום הוא הכלי שיאפשר את החקלאות של מחר ויבטיח את ביטחון המזון של מדינת ישראל.

רעיית כבשים במטעים: איך מטע הופך למערכת ייצור כפולה

מיכל מילגר – מדריכת גידול צאן, שה"מ   (עריכה ממצגת: ד"ר דרור הדר)

ההרצאה בחנה את השילוב המושכל של רעיית צאן בתוך שטחי מטעים, מודל שהופך את המטע למערכת אקולוגית ויצרנית המניבה רווח כפול – הן מהפרי והן מהחי.

שילוב רעייה במטע – תועלות הדדיות

המודל מבוסס על משולש אינטרסים המייצר ערך מוסף לכל הצדדים המעורבים:

• למגדל (בעל המטע):  חיסכון משמעותי בעלויות דלק וריסוסים נגד עשבייה, ושימוש ברעייה כ"מכסחת ביולוגית" המפחיתה את הצורך במיכון.
• לנוקד (בעל העדר) : אספקת מקור מזון איכותי וזול לכבשים, המביאה לחיסכון ניכר בהוצאות ההאבסה של העדר.
• לסביבה:  סגירת מעגל אקולוגי הכוללת הפחתת תלות בדשנים כימיים, מניעת זיהום מריסוסים וצמצום בזבוז ביומסה (עשבייה) שהופכת למקור אנרגיה במקום למפגע שריפות.

מגבלות וסיכונים בממשק

לצד היתרונות, קיימים אתגרים שדרשו ניהול קפדני כדי למנוע נזק למטעים:

• פגיעה בגזעים:  חשש מכרסום הקליפה על ידי הצאן.
• תחרות על משאבים:  צורך למנוע תחרות בין העשבייה לעצים על חומרי הזנה ומים.
• מינים לא רצויים:  התמודדות עם עשבייה שאינה נאכלת על ידי הצאן או כזו שעלולה להזיק לו.
• חומרי הדברה:  צורך בתיאום הדוק כדי למנוע חשיפה של הצאן לשאריות ריסוס במטע.

תנאים להצלחת הממשק (מסקנות אופרטיביות)

כדי שהמערכת תהיה ישימה כלכלית וממשקית, הוצגו מספר עקרונות מפתח:

• גידור ותשתית  :עדיפות למטע המגודר באופן קבוע להפחתת תשומות עבודה (מינימום 30 דונם).
• צמידות לשטח המרעה:  צמצום מרחקי הובלה ומניעת שינויים תכופים בהרכב המזון.
• תזמון הרעייה:  שמירה על מינימום של 70-100 ק"ג חומר יבש (ח"י) לדונם להתבססות גידול השירות, תוך הקפדה לא לרעות בזמן גשם.
• בטיחות העדר:  הימנעות מרעייה בסמיכות ליישום חומרי הדברה ונקיטת צעדים למניעת גניבות.
• ניהול לחץ רעייה:  שמירה על לחץ רעייה בינוני-גבוה ליצירת כיסוי אחיד של השטח בזמן קצר.

לסיכום:  המערכת המשולבת היא בת-יישום, כלכלית וסביבתית, אך היא מחייבת "ראש פתוח" וגמישות מחשבתית מצד החקלאי והנוקד כאחד.

ממחקר לכלים תומכי החלטה מרחביים ובחזרה:  הדברת זבוב הפירות הים־תיכוני בהדרים

ד"ר יפית כהן, המכון להנדסת מערכות חקלאיות וביולוגיות,  מנהל המחקר החקלאי, מכון וולקני.

במשך שנים רבות התבססה הדברת זבוב הפירות הים־תיכוני בהדרים בעיקר על ניסיון מצטבר של רכזי ההדברה בשטח, ניטור ידני והחלטות שהתקבלו לעיתים תחת תנאי אי־ודאות ובתיעוד חלקי בלבד. בהרצאה הציגה ד״ר יפית כהן שני מסלולי פיתוח טכנולוגיים שנולדו מתוך ניסיון לחבר בין מחקר, נתונים וקבלת החלטות – אך הובילו לתוצאות שונות מאוד. האחד הבשיל למערכת אופרטיבית הנמצאת כיום בשימוש שוטף, והשני, למרות פוטנציאל מבטיח ותוצאות ראשוניות טובות, טרם הצליח להגיע למסחור מלא.

הסיפור הראשון הוא סיפורה של מערכת PestDecide מערכת תומכת החלטה מרחבית להדברת זבוב הפירות הים־תיכוני. זהו תהליך שהחל כבר בשנת 2004, אך הבשיל לכדי מערכת אופרטיבית פעילה רק כעבור כשני עשורים. בתחילת הדרך היה מדובר בקונספט מחקרי בלבד, בתקופה שבה עדיין לא היו תשתיות נתונים דיגיטליות מספקות, ומרבית הידע היה מבוסס על ניסיון מצטבר של אנשי השטח. רק בהמשך, עם התפתחות מערכות המידע והצטברות הנתונים, נוצרה האפשרות להפוך את הרעיון לכלי יישומי. בשיתוף עם חברת מדבא מערכות מידע הותאמה מערכת “המצילה” לסביבת Web-GIS Agri-Insight , נוספו ממשקי קליטת נתונים מתחנות מטאורולוגיות ויומני ריסוס, והוגדרו מחדש חלק ממדדי קבלת ההחלטות.

תהליכי הווריפיקציה הראשוניים הראו התאמה גבוהה יחסית בין המלצות המערכת לבין החלטות הרכזים, לצד פוטנציאל להפחתת מספר החלקות המומלצות לריסוס ולייעול השימוש בחומרי הדברה. בשנים האחרונות הפכה המערכת לכלי עבודה פעיל, ורכזי ההדברה הפעילו אותה על עשרות אלפי רשומות כחלק משגרת העבודה. אולם במקביל למעבר של המערכת לכלי אופרטיבי, החלו להיווצר גם תשתיות למחקרים מבוססי נתונים בקנה מידה שלא היה אפשרי בעבר. המעבר ההדרגתי של מערכות ההדברה לתיעוד דיגיטלי אפשר לראשונה לבצע מחקרים רחבי־היקף על הקשרים בין סביבה נופית, יישובים ומאפייניהם לבין נוכחות זבוב הפירות בפרדסים. מחקרים אלה הראו, בין היתר, השפעות משמעותיות של מאפייני יישובים והסביבה הסובבת אותם על הדינמיקה המרחבית והעונתית של הזבוב, וייתכן שבעתיד תובנות אלה ישולבו גם במערכות תומכות החלטה אופרטיביות.

במקביל התפתח מסלול נוסף — פיתוח מלכודת לניטור אוטומטי של זבוב הפירות בשיתוף חברת אגרינט. המלכודת שילבה חיישן סיסמי, אלגוריתם ספירה ותקשורת סלולרית, ובניסויי המעבדה הראשונים הושג שיפור משמעותי בדיוק הספירה ובהפחתת התראות שווא. גם בניסויי השדה הושגו תוצאות מעודדות, ולעיתים אף רגישות גבוהה יותר ממלכודת שטיינר המסורתית. עם זאת, דווקא בשלב המעבר למערכת רחבת־היקף החלו לצוף קשיים: בעיות מכניות, סתימות שנגרמו מקורי עכביש, אתגרי תחזוקה ותוצאות שלא היו הדירות באופן מספק. למרות ניסיונות תיקון ושיפורים חוזרים, המערכת טרם הבשילה למסחור מלא.

אלא שגם כאן, התהליך לא הסתיים בכישלון פשוט. פיתוח המלכודות יצר תשתית נתונים חדשה שאפשרה לראשונה לחקור את דפוסי הפעילות היממתית של זבוב הפירות ואת השינויים בהם לאורך העונה. כך, גם פיתוח שלא הגיע עדיין למוצר מסחרי תרם ליצירת ידע חדש ולפתיחת שאלות מחקר נוספות.

דרך שני הסיפורים הציגה ההרצאה את המורכבות של המסלול ממחקר למוצר. לעיתים רעיון טוב, תוצאות מדעיות חזקות ושיתוף פעולה מוצלח אינם מספיקים בפני עצמם. הצלחתו של פיתוח תלויה גם בתזמון, בתשתיות, ביכולת התחזוקה, בשותפים הנכונים ולעיתים גם ב“הסתדרות הכוכבים”. ובכל זאת, גם תהליכים שאינם מבשילים מיד למוצר עשויים לייצר ידע חדש, שאלות מחקר משמעותיות ותשתיות נתונים שממשיכות להשפיע על החקלאים ועל תהליכי קבלת ההחלטות בשטח שנים קדימה.

שותפים לדרך

אמוץ חצרוני, איתן גולדשטיין, לביא רוזנפלד, עמוס מזרח, יוסף גרינשפון, קלרה שנדריי – המכון להנדסת מערכות חקלאיות וביולוגיות,  מנהל המחקר החקלאי, מכון וולקני.

דורון טימר, גלעד גפן, יואב גזית, רוני נקר, רות עקיבא – המכון להדברה ביולוגית ע"ש כהן, ענף הפירות, מועצת הצמחים.

יהונתן בן-המוזג, יוסי סימוני, נמרוד מודן – חברת אגרינט בע"מ.

אביהוא כהן – חברת מדבא מערכות מידע (להלן מדבא מ"מ).

חוות הקפה-מטעים – כשקפה וחקלאות ישראלית נפגשים

דקלה פוקס – משק ישועה-פוקס

את חוות הקפה מטעים הקמנו אבי [גיא ישועה] ואני [דקלה פוקס ] במושב גני טל לפני כ 14 שנים [עם הקמת הישוב גני טל לאחר הפינוי מגוש קטיף].

חוות הקפה זהו פרויקט משפחתי, של משפחה שמאוד אוהבת קפה וגם חקלאות. גיא חקלאי כבר מעל 40 שנה, ובנוסף לגידול הקפה אנחנו מגדלים גם מטעי אבוקדו, תמרים וגם דבש. [יש לנו מכירות ישירות במתחם שלנו לאורך כל השנה].

גידול הקפה החל כתחביב [ שלי] שגדל והתפתח במהירות, בעיקר בגלל שזה קפה-ועניין היבול ההולך ופוחת של הקפה ועליות המחירים, מעסיק היום את כל מגדלי הקפה בעולם וכל מי שמכור למנת הקופאין היומית שלו [ העולם צורך מעל 2.5 מיליארד כוסות קפה ביום], כולם אוהבים קפה ושהתחלנו גילנו מהר מאוד שכל שלב, מהגידול עצמו ודרך הייבוש והקלייה, הוא קריטי לטעם הסופי של כוס הקפה שלנו, ודורש למידה ויידע מקצועי מעמיק.

בחוות הקפה במושב גני טל אפשר לראות את כל התהליך של יצור הקפה [החל מיולי מרכז המבקרים משודרג ויכלול סרטונים, ותחנות פעילות, מהמשתלה ועד בית הקלייה + הסבר מפורט על כל התהליך, כניסה ללא עלות] במקום גם בית קפה קטן ויפה המוכר בעיקר קפה כמובן ותוצרת חקלאית.

הפרויקט שלנו הולך ומתפתח, אנחנו כיום עובדים על פיתוח של זנים חדשים שלאחר שנים של ניסיונות אנחנו יכולים כבר להעיד שהם מתאימים לגידול בארץ [ערביקה וגם רובוסטה] וגם נותנים כמות יבול גבוהה בהרבה מעל הממוצע העולמי בחלק מהזנים.

הקפה הוא גידול עדין שלא יכול לסבול קרינת שמש ישירה, כך שכיום הוא גדל מתחת לבתי רשת [כיסוי צל של עד 60%], הצעד הבא שלנו הוא להתחיל גידולי קפה תחת לוחות סולארים [אגרו ולטאי] כשהמטרה להגדיל את היבול מצד אחד ואת הרווח מהצד השני.

הבית של פטל: הדרך מהשדה אל לבו של הצרכן

סיגלית ברייר

סיגלית ברייר, תושבת היישוב שני לבנה שבדרום הר חברון, שיתפה במסע האישי והמקצועי של הקמת "הבית של פטל" – משק חקלאי שהוקם מאפס באזור ספר המדבר המאתגר. הרצאתה התמקדה בשינוי התפיסתי הנדרש מהחקלאי המודרני כדי לשרוד ולהשפיע במציאות הכלכלית והביטחונית של ימינו.

• מסיטונאות לחקלאות ישירה : סיגלית הציגה את המעבר ממודל שיווק סיטונאי ומרוחק, שבו החקלאי אינו פוגש את לקוחותיו, למודל של מכירה ישירה מהשדה.  ב"בית של פטל", החקלאות אינה רק ייצור מזון אלא יצירת מפגש בלתי אמצעי המבוסס על חוויה, סיפור אישי ואותנטיות.
• החקלאי כיוצר חוויה:  במציאות של תחרות מול ייבוא ושחיקה כלכלית, סיגלית טוענת כי החקלאי של היום חייב להיות רב-תחומי: "איש אדמה, איש שיווק, מארח ויוצר חוויה". המשק מציע תיירות חקלאית הכוללת קטיף עצמי של פירות יער (פטל, אוסנה ואוכמניות), אירועים בחגים ובית קפה המשלב אמנות וקולינריה.
• ציונות מודרנית בספר המדבר:  בניית משק באזור דרום הר חברון כרוכה בהתמודדות עם תנאי אקלים קיצוניים, בידוד גיאוגרפי ומורכבות לוגיסטית. למרות הקשיים, סיגלית רואה בכך שליחות ו"ציונות מודרנית", המאפשרת להפריח אזורים מרוחקים ולייצר קהילה סביב החקלאות.
• הלקוח כחלק מהסיפור:  הצלחת המודל מבוססת על החיבור האנושי .המבקרים אינם קונים רק מוצר על המדף, אלא הופכים לחלק מהזיכרון ומהסיפור של המקום, תוך שהם נהנים מתוצרת טרייה ללא מתווכים.

סיגלית סיכמה כי "הבית של פטל" הוא סיפור על האומץ לבחור בדרך לא פשוטה כדי להישאר מחוברים לאדמה ולייצר קשר אנושי יומיומי שמחבר בין חקלאות לאהבת הארץ.

מדע יישומי: מסע מקצועי בין מחקר למוצר

ד"ר סלעית לזר – חברת RCK

המעבר ממחקר מדעי בסיסי למוצר חקלאי בקנה מידה מסחרי מחייב שילוב הדוק בין הבנה ביולוגית עמוקה לבין תכנון מערכות ייצור הפועלות בתנאי שוק ורגולציה מורכבים.

בהרצאה זו הוצג מקרה מבחן של פיתוח מערכת ריבוי מבוססת זרעי מכלוא בקנאביס – גידול שהתבסס לאורך שנים על ריבוי וגטטיבי בשל מורכבות מערכות הרבייה והקושי בייצוב קווי הורים. העבודה כללה אפיון ביולוגי של מנגנוני זוויגיות בצמח דו-ביתי, פיתוח וייצוב קווי הורים, ושילוב כלים מתקדמים לניתוח תכונות והתנהגות הצמח.

במקביל לעבודת הטיפוח, פותחו תהליכי ייצור יעילים, לרבות שימור אבקה, הערכת חיוניות בתנאי מעבדה ושדה, חיטוי זרעים ואופטימיזציה של שלבי הריבוי. שילוב זה אפשר מעבר ממערכת מבוססת ייחורים למערכת מבוססת זרעים, תוך התאמה לדרישות ייצור בקנה מידה רחב.

המערכת שפותחה הובילה לשיפור משמעותי במדדי הביצוע, כולל עלייה של פי 17.5 ביבול, ירידה של כ־70% בפחת וקיצור של כ־50% בזמן הפיתוח. ממצאים אלו מצביעים על פוטנציאל לשינוי פרדיגמה באופן ריבוי הגידול, ומדגישים את הצורך באינטגרציה מוקדמת ומתמשכת בין מחקר יישומי, פיתוח תהליכים והטמעה תעשייתית.