הדי בן עמר ("זמן קיבוץ" 29.1.26) טוען ש"אנחנו טובעים בתוכן ירוד ושטחי ומוצפים בטיפשות וברוע אנושי, אז למחזר עיתונים, קרטון ופלסטיק – זה מה שאמור להטריד אותי עכשיו?". עלי קדם, ממחזר אובססיבי, חושב דווקא שלא צריך להתייאש
*תמונה ראשית: פינת המחזור בגן שמואל צילום: לליב גל, מתוך אתר פיקיוויקי
אני ממחזר אובססיבי. מפריד ומביא למחזור "כל מה שזז": נייר (כולל פתקים וקבלות), קרטונים, אריזות (גם מכלי יוגורט וקוטג'), כלי זכוכית, מכשירי חשמל, בגדים, וכמובן חומרים אורגניים שהופכים, אני מקווה שבשיעור גבוה מ-7 אחוז, לקומפוסט. לסופר/כלבו אני הולך רק עם סל רב פעמי, ממש לא מבין את אלה שמתעקשים בכל ביקור לצרוך עוד ועוד שקיות ניילון.
בנוסף לכך אני צמחוני מגיל צעיר, הן בגלל ההיבט המוסרי של צער בעלי חיים והן בגלל ההיבט האקולוגי.
דומה שחוץ מהנשיא טראמפ ועוד כמה אבירי פייק ניוז ומכחישי מציאות, אין מי שלא מודע לבעיה האקלימית של כדור הארץ. התחממות גלובלית, המסת הקרחונים, ריבוי אשפה בכל אתר, מחסור במשאבים שיגבר, מחסור במים, התמעטות הגשמים ומידבור אזורים נרחבים, היכחדות מהירה של מיני בעלי חיים וצמחים. כל התופעות הללו כבר נדונו לעייפה בעשרות השנים האחרונות. המחקרים מצביעים שהמשך ההתנהלות הנוכחית של המין האנושי מציבה איום אמיתי על חייהם של ילדינו ונכדינו. אפשר להתעלם ולומר שזה לא נוגע לנו, ואפשר גם לעשות מעשה.
לא קראתי את דו"ח מבקר המדינה המוזכר אצל הדי, לפיו רק 7 אחוז מכלל החומרים המופרדים מגיע למחזור. אם נתון זה נכון, מדובר באחת ההונאות הגדולות ביותר בתולדות המדינה. אם אכן אלה פני הדברים, לשם מה להשקיע מיליונים במתקני איסוף והפרדה?
קול אחד להשפיע
בתחומים רבים ניתן לטעון: ממילא מה שאני עושה לא משפיע, ולכן למה לי להשקיע מאמץ. זו דילמה ידועה בדיון על מה שראוי ומוסרי. למשל ההצבעה בבחירות. לא במקרה מדברים על "החובה להצביע". אפשר לומר – הקול האחד שלי לא יעלה ולא יוריד, אף אחד לא ירגיש או יתרגש אם אישאר בבית. הסתירה ברורה: אם כולם יעשו כמוני, לא תתקיים דמוקרטיה. או שתומכי הדעות שאני דוגל בהן יעשו כמוני, מתוך ייאוש או עצלות, ואז המחנה השני יחגוג וימשיך להרוס את המדינה. לכן, למרות שיש לי רק קול אחד, אצביע כדי לנסות להשפיע.
"לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (מסכת אבות ב טז). העמדה המוסרית היא תוצאה של הכרעת היחיד. ממנה נגזרת הדרך שבה הוא מתנהל ופועל. וגם -"אף אדם איננו אי", אנחנו לא לבד בעולם. אנחנו חלק מקהילה, חברה, מדינה וסביבה.
נגד מי שחרדים לגורל הסביבה עומדים כוחות אדירים. התאגידים הגדולים מתעניינים רק בכסף וביחסי ציבור. הקפיטליזם ששולט בעולם הוכיח שאחת התוצאות שלו היא חורבן אקולוגי. הדרך שלו להתמודד היא הכחשת האיום -עיין ערך טראמפ, שמוציא את ארה"ב מהארגונים הבינלאומיים לאיכות הסביבה.
הדי ציין בצדק, הקפיטליזם מפתה אותנו לצרוך עוד ועוד, הרבה מעבר לצרכים האמיתיים. מדינות העולם השלישי, מכלות משאבי טבע, כמו יערות הגשם, כי אין להן מקורות תקציביים אחרים. מאידך, במדינות המערב אנשים בונים בתי ענק שצורכים אנרגיה בלי חשבון. אך לדעתי אסור להיתפס לייאוש או לאדישות לנוכח הקשיים.
כמובן שאין להתעלם מהבעיה שהדי הצביע עליה – ריבוי בני האדם על כדור הארץ, אבל בעיה זו אינה צריכה להכתיב לנו כיצד לנהוג. התחום האקולוגי, ובתוכו המחזור, הוא חלק מעמדה מוסרית. גם בעניין זה, מוטל עלינו להרבות את הטוב, בחלקה הקטנה שלנו, ולקוות שאם רבים יעשו כך, יהיה שינוי לטובה.
