עו"ד גד שטילמן ועו"ד רום שטילמן
*תמונה ראשית: מימין: עו"ד גד שטילמן, משמאל: עו"ד רום שטילמן
כידוע, עריכת צוואה המסדירה את הזכויות בנחלה עשויה לחסוך מהילדים סכסוכים משפחתיים לאחר לכתם של ההורים לעולמם. בפועל, הורים רבים מתקשים בקבלת החלטות ודוחים את הכנת צוואתם לאורך שנים. הסיבה לכך מובנת: חלוקת משק חקלאי במסגרת צוואה נתפסת כמשימה כמעט בלתי אפשרית. המורכבות המשפטית, הרגשית והמשפחתית יוצרת תחושה שאין דרך אמיתית להגיע להסכמה או לאיזון, ולכן קל יותר להניח לעניין עד שלעתים כבר מאוחר מדי.
הקושי המרכזי נובע מכך שנחלה במושב איננה נכס "רגיל". הזכויות בה כפופות להסדרים ייחודיים מול רשות מקרקעי ישראל והאגודה השיתופית, והיא מהווה יחידה משקית אחת שאינה ניתנת לחלוקה שוויונית. במקרים רבים לא ניתן לייצר איזון מלא בין הילד שמקבל את הנחלה כולה — על בית המגורים, השטחים החקלאיים והזכויות הנלוות — לבין יתר אחיו. התחושה כי אחד הילדים "מקבל הכל" בעוד האחרים נותרים מאחור, היא מתכון בטוח למחלוקות עתידיות.
אלא שכאן נכנסת לתמונה החשיבה המקצועית בתחום דיני הירושה במושבים. עורכי הדין המתמחים בתחום מתחילים ב"הרחבת היריעה": במקום להתמקד רק בשאלה "מי יקבל את המשק?", יש לבחון לעומק את מכלול הזכויות המרכיבות את הנחלה ולראות אילו מהן ניתנות להפרדה. פעמים רבות קיימים רכיבים לא מנוצלים או זכויות עתידיות הניתנות לפיצול. רכיבים כאלה יכולים לשמש כלי לאיזון בין הילדים.
פיצול מגרשים מנחלה
קיימת אפשרות להקנות בצוואה גם למי שאינו יורש המשק את הזכות לבית השני, והאפשרות להקמת בית שלישי, תוך ביצוע שני פיצולים של מגרשים מהנחלה. חלוקת זכויות הבנייה במשק באמצעות פיצול מגרשים, הפכה בשנים האחרונות לכלי שכיח ומרכזי בתכנון בין־דורי, והיא מקבלת ביטוי ברוב רובן של הצוואות.
עם זאת, רק מעטים מכירים לעומק את האפשרות להפריד בין זכויות בתוך המשק החקלאי: ניתן לבצע הבחנה בין הזכויות הקנייניות ה"קלאסיות" של הנחלה לבין זכויות חוזיות או כלכליות הנובעות מפעילות עסקית המתקיימת בשטח המשק.
הפרדת "הנחלה" מהכנסות המערכת ליצור חשמל
מקרה שמשרדנו טיפל בו לאחרונה ממחיש היטב את ערכה של חשיבה יצירתית ומעמיקה; בני זוג, בעלי נחלה ותיקה במושב, התקשו מאוד לייצר איזון בין ילדיהם. הם רצו להוריש את המשק לבן אחד, המעורב בניהולו השוטף, אך חששו להטיל עליו נטל כבד של תשלומי איזון לאחיו. המשק כלל רפת פעילה, וכן חלק ברפת משותפת שעל גגה הותקנה מערכת לייצור חשמל מאנרגיה סולארית.
בפגישת הייעוץ הוסבר להורים כי מעבר לזכויות הישירות בנחלה, קיימת גם זכות לקבלת תקבולים מהמערכת לייצור חשמל – זכות בעלת ערך כלכלי משמעותי. ממש כפי שחברות יזמיות בתחום האנרגיה המתחדשת מתקשרות בהסכמים שבהם חלק מהזכות לקבלת ההכנסות מהחשמל מועבר לחברה היזמית, כך ניתן – בהגדרות משפטיות נכונה – להפריד בין הזכויות הצמודות לנחלה ואינן ניתנות לחלוקה, לבין הזכויות לקבלת תקבולים שוטפים מהמערכת.
ההבחנה בין נחלה לבין מכסה
כידוע בעלי רפתות מחזיקים במכסת חלב. ההבחנה בין "הנחלה" לבין "מכסה" אינה טכנית אלא מהותית. הנחלה היא זכות במקרקעין ובהקצאת רשות מקרקעי ישראל, הכפופה לדיני ההתיישבות, להסכמי המשבצת ולהסדרים הייחודיים החלים על משקים חקלאיים. לעומת זאת, מכסת החלב היא זכות ייצור רגולטורית, אישית במהותה, הכפופה לכללים ולהנחיות המעוגנים בחוק ובתקנות. העובדה ששתי הזכויות מתקיימות באותו משק אינה הופכת אותן לאותה זכות.
בתי המשפט כבר קבעו בכמה מקרים כי הורשת המשק החקלאי — אפילו כאשר מדובר במינוי בן ממשיך או בזוכה יחיד על פי צוואה — אינה מקנה בהכרח לאותו יורש גם את מכסת החלב ובעלי החיים שבמשק. הסיבה לכך נעוצה בכך שמדובר בשלוש מערכות נורמטיביות שונות: דיני הירושה, דיני ההתיישבות ביחס לנחלה ודיני הרגולציה ביחס למכסה. לכן, גם אם הצוואה שותקת ביחס למכסה, וגם אם היא אינה שותקת – אין ודאות שההוראה הקבועה בצוואה תקוים בפועל.
כאן נכנסים לתמונה התקנות בדבר העברת מכסת חלב ממוריש ליורש. לפי הכללים הנהוגים כיום, יורש של המכסה חייב להיות "הממשיך" של המשק. כללים אלה לכאורה עומדים בסתירה לפסיקה. מחד הפסיקה קובעת כי הורשת הנחלה אינה כוללת בחובה את הורשת מכסת החלב ומאידך מי שיירשם כיורש המכסה ללא זכויות בנחלה לא יוכל לקיים את המשך הפעילות ברפת הוריו.
הקניית התמורה ממכר המכסה למי שאינו "הממשיך"
העברת מכסת חלב לפי "התקנות" מחייבת העברתה רק למי שיורש את המשק החקלאי, אולם בדומה לאפשרות הקיימת לכל רפתן למכור את המכסה שלו על פי הכללים הקבועים בתקנות, יש גם אפשרות על פי דיני הירושה לחייב את יורש המשק למכור את המכסה כולה או חלקה ולהעביר את התמורה לאחיו.
הקניית הזכות בבעלי החיים והציוד
באשר לציוד ולפרות, אלה אינן חלק מ"הנחלה" ומכירתן מנותקת מזכויות הקניין של הנחלה. כך שההורים יכולים לצוות את הפרות למי מילדיהם לפי שיקול דעתם. ברור שבמקרים כאמור ייפסק הייצור במשק, אולם נראה שלעתים הבן ממילא אינו מעוניין להמשיך בעיסוקם החקלאי של הוריו או שחובת האיזון והשוויון מצדיקות את התוצאה.
לסיכום:
חלוקת משק חקלאי בצוואה איננה משימה בלתי אפשרית, אך היא מחייבת מומחיות, יצירתיות והיכרות עמוקה עם המערכת הייחודית של הזכויות במושבים והרגולציה. שילוב בין תכנון משפטי מוקדם, ראייה עסקית ארוכת טווח וניסוח צוואה מדויק יאפשר לייצר איזון יחסי והוגן יותר בחלוקת העיזבון.
