נחנך הפאב בקיבוץ ארז לאחר שיפוץ והרחבה משמעותיים. גם שרה׳לה באה לעשות שמח
*תמונה ראשית: הזוג דנן. ימי הפאב העליזים חוזרים לארז
בשנותיו הראשונות המקום החל כמועדון לחבר. לקראת אירוע ההשקה של המקום, לאחר השיפוץ הנוכחי ולקראת הפתיחה הקרבה, יצא שרשור ארוך של זיכרונות ותיקים מהמקום באחת מקבוצות הווטסאפ המקומיות. היו שהזכירו בר מצוות שנערכו שם, היו שדיברו על בריתות. אחרים הזכירו חוויות מהמועדון לחבר. מישהי אף הזכירה משהו שזכור לי עצמי בתור זאטוט בן ארבע בלבד. טלוויזיה שחור-לבן על מרפסת המועדון וכל הקיבוץ על הדשא, צופים בשידור האדם הראשון הדורך על הירח, 1969.
אני גם זוכר את עצמי מבלה בצריף הירוק עם הוריי, כשריני בן צבי מגישה לנו נס קפה לשולחנות וברקע אריק ושלום שואלים: ״למה לי לקחת ללב?״.
שנים פרועות
בסוף שנות ה-80, בואך שנות ה-90 הפרועות, רקדנו לצלילי הרוק המתקדם ב״צריף הירוק״. כל שישי עד שעות הבוקר המוקדמות. היינו מקפיצים צ'ייסרים, מתחילים עם המתנדבות, לוגמים עוד בירה ועוד אחת. מעשנים את הסיגריה ה-300, עד שלא נותר עוד אוויר בריאות.
לעיתים, מסיימים את הלילה עם אינגה במיטה, או עם וונסה, או פרידה או ג'נין. כשהייתי אני עצמי רכז המתנדבים, הייתי גם מבלה וגם עובד בלתפעל את הפאב עד הבוקר, עם עזרתן של בנות הגרעין.
לא אחת, הייתי מקיא את נשמתי בשיחים הצמודים לפאב. לא אחת, גם זיגזגתי את דרכי בקושי רב אל דירת הרווקים.
יש שמועות האומרות, כי פעם אחת נישאתי על כפיים בידי אלמונים ונזרקתי על מיטתי.
בערב הפתיחה, היה לי די מוזר להיכנס לתא שירותים של ממש. הלוא, בכל הקשור להטלת מימיי בפאב, אני זוכר עצים גבוהים סביב הצריף ששימשו את כולם תמיד.
כן, אלה היו ימי הפאב העליזים באחת ממתכונותיו הקודמות.
לשכוח מכל הצרות
כשהקיבוץ פונה אחרי 7 באוקטובר, נבנה הפאב באופן מאולתר, הן במצפה רמון והן בקריית גת. שם, בקריית גת, בקומה ה-20, קיבלו את הבאים צעירי הקיבוץ ואלה הצעירים ברוחם, לשכוח מכל הצרות ולשתות ולשמוח.
בתקופה האחרונה, בזמן שהפאב היה בשיפוצים, הוסבה המכבסה המקומית לטובת הצריף הירוק. זה היה ממש מוזר בכל פעם שחשבתי על זה. פעם קיפלו שם כביסה והכניסו מכונות. היום מוזגים שם בירה מהחבית.
אבל זהו, תם עידן ״המכבס-פאב״, והחל עידן חדש. הצריף הירוק המשופץ.
נכונו לנו עוד ימים ולילות רבים של עונג רב וזיכרונות מענגים מהפאב החדש שלנו.
לאירוע הפתיחה הגיעה הכוהנת הגדולה של השירה בציבור, שרהל'ה שרון בכבודה ובעצמה, שהרעידה את פנים המקום בשירה נהדרת וסוחפת.
