אומר יריב בן עמי, מייסד ארגון ״עד כאן״, הנאבקים בפשיעת הפרוטקשן באזור הגליל. הכל התחיל כאשר יריב ואביו יורם נפגעו מהתקפות אלימות של פרוטקשן במתחם החברה, שגרמו להם נזקים של מיליוני שקלים. יריב: ״אם מישהו חושב שהסחיטה היא כלפי חברות גדולות בלבד הוא טועה בגדול״
*תמונה ראשית: יריב בן עמי, מייסד ארגון "עד כאן!". אלבום פרטי
"חטפנו ירי מנשק אוטומטי, חטפנו שריפה של קומביין, אין ספור נזקים ארגון הפרוטקשן עושה לתושבי הצפון. הגליל נחטף!!!," כך אומר יריב בן עמי.
יריב הוא מייסד ארגון "עד כאן", הארגון ששם לו מטרה להפסיק לשלם דמי פרוטקשן ולהילחם בתופעה הזו. הקריאה ברורה – להפסיק לשלם דמי חסות לעבריינים. שם הארגון אומר ומספר את הספור: 'עד כאן!' לא נסכים יותר להיות בידיים של עבריינים.
צריך המון אומץ לצאת כנגד ארגוני הפשיעה ואומץ רב לא לשלם את דמי הפרוטקשן. יריב הבין זאת כבר בפעם הראשונה בה גילה שהוא נסחט ונוכח מה גדול הנזק שנעשה לו.
יריב בן עמי, בן חמישים, נולד וגדל במטולה. יריב הוא הילד הרביעי במשפחתו. אביו, יורם, היה חקלאי גדול, יזם בנשמתו והוא הקים חברה בשם "הדסים". חברה שעוסקת בגידול ירקות בהיקפים גדולים. "הדסים" היא חברה שמספקת ירקות לכל חברות התעשייה בארץ.
יורם האב הקים את החברה הזו באופן פורמלי בשנת 1979. יריב מדבר ומספר על מטולה ואומר: "מטולה בעבורי זה הלב". יריב הוא דור רביעי במטולה, אימו היא בת הישוב. יריב הוא נצר למייסדי מטולה, ממשפחה שורשית בת 130 שנים.
הישוב מטולה הוא סמל, סמל לעמידה איתנה, סמל של החקלאות הישראלית סמל לשורשיות.
מטולה הייתה תמיד מבודדת במידה מסוימת, זהו הישוב שקבע את הגבול הצפוני. בעבר, היו שנים רבות בהן התקיימו קשרים יפים עם השכנים מעבר לגבול, אולם זה היה בעבר הרחוק. מאז ה-7.10 מטולה ואנשיה סובלים מאד מהמצב הבטחוני.
יריב הוא בן הזקונים של הוריו, בן אחרי שלוש בנות והוא מעיד שהיה לו ברור מגיל צעיר שהוא ימשיך בדרכו של אביו. יריב ואפרת אחותו בחרו להמשיך יחד, כאשר לכל אחד מהם תחום אחריות ספציפי בעסק. אפרת אחראית על מערך הכספים, בקרת האיכות, ניהול ומידע, והפיתוח העסקי. יריב למד והתמחה באגרונומיה והוא אחראי על הפן המקצועי – הוא איש השטח בכל הרמות ובמלוא ההיקפים.
מכת הפרוטקשן
חברת "הדסים" מגדלת תירס שעועית ואפונה בכל הארץ בהיקפים גדולים. "הדסים" שותפה ומנהלת ענפי גידולי שדה במספר קיבוצים ומושבים, בהם הגושרים, נאות מרדכי, כפר בלום, רמות נפתלי ורם-און. בנוסף, ב"הדסים" עובדים עם חקלאים פרטיים שונים.
יריב מספר: "בשנת 2007 היה האירוע הראשון שקרה לנו של סחיטה ואיומים. פרצו למרכז התפעולי שלנו וגנבו ציוד חדש. גנבו ציוד בשווי של למעלה ממיליון דולר! המרכז התפעולי שלנו נמצא במרכז צח"ר בראש פינה.
"עוד באותו יום קיבלנו פנייה מאותם גנבים, הם הציעו שנפדה את החלקים הגנובים ונשלם להם. הפנייה הייתה אלי. התייעצתי עם אבא והחלטנו שבשום באופן לא נשלם להם. הגניבה הזו השביתה את יכולת העבודה שלנו.
"הנזק היה עצום. באותה שנה, ההשבתה הזו סיכנה את היכולת שלנו לעמוד בהתחייבויות מול המגדלים ומפעלי התעשייה. המשמעות הייתה שלא נוכל לקטוף עשרות טונות של תירס. זה היה כחודש לפני עונת הקטיף. הנזק שהיה קורה היה מפעיל תגובת שרשרת של נזקים ועוגמת נפש. מפעלים שלא מקבלים את הסחורה היו מושבתים ואי לכך מפטרים אנשים.
"החלטנו לעשות הזמנה מיוחדת ביבוא אישי ולקנות את הציוד החקלאי. שבועיים לאחר מכן קיבלנו את הציוד הנדרש והצלחנו לעבוד ולקטוף את כל היבול. התלוננו במשטרה. תגובת המשטרה הייתה ניסיון שכנוע לבטל את התלונה.
"שבועיים אחרי זה, הם שרפו לנו קומביין חדש בתוך קיבוץ נאות מרדכי. שבוע לאחר מכן, אותה קבוצת פשע שרפה שתי משאיות של החברה. מספר ימים לאחר מכן, זרקו רימונים בחצר החברה.
"תוך כדי אותה תקופה זו, קיבלנו מכתב מהביטוח שהודיע לנו שבשל הרעה בתנאים של המבוטח, הם מסרבים לבטח אותנו. זה היה ממש בתוך העונה הבוערת של הקטיף. הלחץ היה מכל הכיוונים, לחץ של עבודה ולחץ נפשי בעייתי מול הפגנת הטרור, הכי נורא ומזעזע."
"השלכות מרחיקות לכת"
"באותה נקודת זמן, החיים שלי השתנו," מספר יריב. "התחושה הייתה קשה, תחושה שאנחנו בידיים שלהם, אין הגנה והמשטרה לא עוזרת. היינו תחת מתקפה כשאין לנו יכולת להחזיר. הפגיעה הייתה בזירות נוספות והיו השלכות מרחיקות לכת, כאשר העלויות היו עצומות.
"האדם שעזר לנו באותה תקופה היה ישראל חסון שהיה בעבר ראש השב"כ. הייתה זו חוויה של אונס בצהריי היום. ההחלטה לא להיכנע הצריכה המון משאבי נפש ומשאבים כלכליים. יציאה כנגד מחבלים שהם כאן בתוכנו הצריכה אומץ ונחישות וכמובן אמונה שנוכל להם.
"אותה החלטה שלנו יצרה שקט במשך 16 שנים. הם הבינו שכסף הם לא יראו מאיתנו. הגדלנו את החברה ופיתחנו והתפתחנו, אבל בשנת 2022 הם חזרו אלינו. ההתחלה הייתה עם מטחי ירי לעבר העסק. ההמשך היה שריפה של רכב שרות, עוד רכב שרות ושריפה של קומביין בשווי 4,000,000 שקלים. כל ההתנכלויות היו אצלנו באתר.
"אחרי שריפת הקומביין, חבורת הפרוטקשן דרשו שנשלם להם 4,000,000 מיליון שקל. כמובן שסירבנו. פניתי שוב לישראל חסון. החלטנו לגייס עשרה אנשים לפחות מהגליל, אנשים שמוכנים לצאת למלחמה בקבוצת פושעים זו.
"עשרה אנשים הצטרפו והביעו רצון ונכונות להתמודד ולהתנגד לתופעה זו. התכנסנו והגענו למסקנה שלא מצלמה ולא גדר ימנעו את המצב שאנו חיים תחת שלטון של מחבלי פרוטקשן.
"ההחלטה הייתה להתניע תהליך נגדי. קבענו שלושה עקרונות להתארגנות:
- לא משלמים פרוטקשן וקוראים לציבור לא לשלם ולא להיכנע.
- אנו יוצאים בפנים גלויות עם מה שקורה לעולם. אנו חושפים כל אירוע סחטנות וגזל בכל מקום אפשרי.
- אנו בוחרים להיות בערבות הדדית מלאה.
"יצאנו בקריאה לכל העצמאים באזור: 'אל תשלמו!' בחרנו בדרך פעולה האומרת, שכל מי שפונה אלינו כשהוא נסחט ונפגע – אנחנו נותנים לו סיוע מלא והגנה, במיוחד בימים הראשונים. אני קורא לזה 'ברית אחים'.
"אין לנו תשתית כלכלית, ההחלטה להקים את 'עד כאן' נבעה מתוך ההבנה והידיעה, שמי שמשלם מממן את ארגון הטרור הזה. זהו ארגון פרוטקשן שהוא ארגון טרור.
"אנו בהליכתנו המשותפת הופכים לבטון יצוק. אם מישהו חושב שהסחיטה היא כלפי חברות גדולות בלבד הוא טועה בגדול. מסתבר שהרבה מאד בעלי עסקים נפלו קרבן לארגון הפרוטקשן הטרוריסטי. זהו ארגון טרור שמשליט טרור – מבחינתי, חנות ספרים שנדרשת לשלם או בחורה שעושה 'לק גל' זה גם פרוטקשן, זה בדיוק אותו דבר."
לנקות את כל הגליל
"עד היום הצטרפו עשרות אלפי אנשים לארגון 'עד כאן'. כל האנשים שהצטרפו באים מכל הקשת הפוליטית במדינה. כולנו מאמינים שנביא את הסוגייה לפתרון. המטרה שלנו היא לנקות את כל הגליל מכל הפרוטקשן ולהשקיט את האזור."
יריב מדבר ומשתף בכל במה אפשרית. הוא כיוזם ארגון 'עד כאן' וכנפגע פרוטקשן בעצמו, יודע שבהליכה משותפת ובבחירה באומץ ובחוסר הנכונות להיכנע לסחטנות – זו הדרך להחזיר את הבטחון לאנשי הגליל.
יריב מספר: "יצרנו תהודה ברמה הארצית. המערכת הפוליטית אף היא עושה שינוי ומתחילה להבין את גודל הבעיה. היעד הראשון שלנו הוא שמס רכוש יחול על נפגעי הפרוטקשן. אנו פונים ומגייסים קואליציה של חברי כנסת ואנשים עם אוריינטציה פוליטית. המשמעות של כך היא שאם יישרפו לי קומביין אקבל ממס רכוש. ברגע שזה יאושר זה ייתן לנו ביטוח מצד המדינה.
"היעד השני שלנו הוא הליכה למהלכים התקפיים. הביטוח הוא כיפת הברזל שלנו, הגנה. המערך ההתקפי הוא איסוף כל הנשקים שיש במגזרים שונים. אנו דורשים מהרשויות שתהיה כאן משילות מליאה. אני לא מוכן לחיות תחת שלטון זר.
"אני איש של שלום. מי שחי איתי בשלום – אחיה אתו בשלום. מי שמחבל ופוגע בי – לא מסכים לכך. הכוח שלי הוא המצפן שלי. כל מי שהצטרף אליי – המצפן הוא המנחה. עבורנו, כל זרועות האכיפה: משטרה, פרקליטות, רשות המיסים, מע"מ, הכנסת וממשלת ישראל – כולם צריכים להתלכד למאבק בפרוטקשן, להקים קבינט.
"הקבינט הזה צריך להתכנס אחת לשבוע ולדאוג לביטחון של בעלי העסקים. אנחנו נמצאים בתהליך ובסוף הפרוטקשן יגיע גם לשכירים שונים. זהו סרטן ששולח זרועות לכל מקום.
"דוגמא לדרך שלנו היא בחורה בשם אפרת מיבניאל. לאפרת יש חברה לציוד חקלאי ולייבוא קרוונים. אותו ארגון פרוטקשן הניח לה בקבוק בנזין ומצית בכניסה לביתה. אפרת פנתה אליי. הסברתי לה את עקרונות הארגון. נתנו לה אבטחה מלאה, ייעוץ, תקשורת, ברמה הארצית, ליווי מלא. דאגתי לאבטחה של מתנדבים מהארגון. ההחלטה שלנו היא לצאת ממקום של קורבנות למקום של משילות."
אור השמש
יש מושג הנקרא "אור השמש" מסביר יריב בן עמי. הוא מסביר כך: "אור השמש מחטא. מדינת ישראל חייבת לדאוג ולטפל בחצר האחורית שלה – אי טיפול מוביל ריקבון שבסופו של דבר יוביל להתפרקות."
יריב בן עמי הוא אדם שה-ד.נ.א של בני משפחתו, מקימי מטולה, הוא גם ה-ד.נ.א שלו. יריב מאמין באחזקה שלנו באדמה, מאמין בחשיבות הביטחון התזונתי, מאמין בחוסננו כמדינה וכחברה. משפחתו שילמה מחיר כבד במלחמה. בן דודו, עופר ויינשטיין, יצא לקטיף תפוחי עץ ביחד עם הפועלים שלו ונהרג. יריב בן עמי, אדם שורשי שמאמין כי הדרך הראשונה בה הלכנו והקמנו את המדינה זו הדרך.
יריב מסכם: "אין לנו כל זכות לוותר. עבורי לשלם פרוטקשן לעבריינים זהו ויתור – ויתור שיוביל לתבוסה," הוא ממשיך כשחיוך על פניו: "אני רוצה ומאחל לתושבי הכפר טובא זנגריה, שייקחו דוגמא מאבו דאבי ולא מעזה. שיהיה זה כפר עם צימרים ומסעדות."
"עד כאן!" שם הארגון האומר: את הגבול שלנו איש לא עובר, לא ניתן ולא נאפשר.
מוזמנים להצטרף.
