מהכרם לבקבוק: סיפורה של משפחת תשבי והמהפכה הצרכנית שהתחילה בשפייה

עם היסטוריה משפחתית שהחלה במושבה שפייה עוד ב-1882, החלטה אמיצה אחת להיפרד מאגודת הכורמים, ופילוסופיית עבודה שמקדשת את ה "Farm to Bottle" –  גולן תשבי מספר על הלב החקלאי של היקב, מסביר למה הוא מסרב להעלות מחירים בשם הטרנדיות, ומסביר איך מייצרים 800 אלף בקבוקים בשנה בלי לאבד את הנשמה

*תמונה ראשית: יקב תשבי – ייצור 800 אלף בקבוקים בשנה

אם תשאלו את גולן תשבי, היינן ושותף בניהול יקבי תשבי, מה מגדיר אותם לפני הכול, התשובה שלו תהיה חדה וברורה: "אנחנו קודם כל כורמים, ורק אחר כך ייננים". בעולם שבו יקבים רבים רוכשים ענבים ממקורות חיצוניים ומעניקים להם בעיקר את הטאץ' השיווקי, משפחת תשבי שומרת על הגחלת החקלאית כבר 144 שנים ברציפות.

עם היסטוריה משפחתית השזורה בימיה הראשונים של ההתיישבות, כרמים המשתרעים על פני מאות דונמים, ותפיסת עולם שסולדת מטרנדים שיווקיים מנופחים – יקב תשבי מציג מודל מעורר השראה של חקלאות עברית שורשית ובלתי מתפשרת.

השושלת שנולדה בברכת ביאליק ובאדמת שפייה

הסיפור החקלאי של המשפחה מתחיל בשנת 1882. אבות המשפחה, מיכאל ומלכה חמילצקי, עלו מליטא ונבחרו על ידי הברון רוטשילד לטעת כרמים באזור זיכרון יעקב. הם התיישבו במושבה הסמוכה מאיר שפייה, שם נטעו את כרמיהם הראשונים. השם "תשבי" עצמו נושא עמו היסטוריה מרתקת: ראשי תיבות של תושב שפייה בארץ ישראל – כינוי שהוענק למשפחה בשנת 1925 על ידי לא אחר מאשר המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, בעת שהתארח בבית המשפחה לאות הוקרה על האירוח החם.

סבו של גולן, ישראל תשבי, נולד בשפייה בשנת 1901 והיה כבר הדור השני של כורמי המשפחה. במשך למעלה ממאה שנים, סיפקה המשפחה את ענביה האיכותיים לאגודת הכורמים ההיסטורית ("כרמל מזרחי").

"בלי מילה באיטלקית, אבא ארז מזוודה וקנה יקב"

נקודת המפנה הגיעה בראשית שנות ה-80. משבר קשה באגודה ועודף היצע של ענבי מוסקט (שהיוו אז את עיקר הגידול של המשפחה) הובילו להחלטה שלא לשלם לכורמים עבור תוצרתם במשך שנה שלמה. אביו של גולן, יונתן תשבי, החליט לעשות מעשה אמיץ: הוא נפרד מהאגודה, ארז מזוודה ונסע לאיטליה מבלי לשלוט בשפה, כדי לרכוש ציוד להקמת יקב עצמאי. היקב נפתח בבציר 1985 (תחת השם הראשוני "יקבי הברון") עם כ-250 טון ענבים, והפך למעשה ליקב הבוטיק המשפחתי הראשון בארץ, הרבה לפני שמושג ה"בוטיק" הפך לאופנתי.

"בזיכרון כמעט נמחקה החקלאות, אנחנו נשארנו לשמור על האדמה"

כיום, משפחת תשבי מעבדת כ-380 דונם של כרמים באזור זיכרון יעקב, בנימינה וגבעת עדה. "אנחנו מיישמים גישה של 'פארם טו בוטל' (Farm to Bottle)," מסביר גולן בגאווה. "מהעינב שבכרם ועד לבקבוק הסגור, אנחנו עושים ומנהלים הכול בעצמנו – כולל הבציר המכני שלנו".

בעוד שחקלאות הכרמים באזור זיכרון יעקב הצטמצמה באופן דרמטי לאורך השנים – מכ-130 משפחות חקלאיות פעילות בעבר ל-7-8 משפחות פעילות בלבד כיום – משפחת תשבי ממשיכה להחזיק בקרקע ולטפח אותה.

לצד הכרמים הביתיים, היקב משתף פעולה באופן הדוק עם מגדלים מקומיים בכל רחבי הארץ. האב, יונתן, היה חלוץ בנטיעת כרמים מאזור כפר יובל שבצפון הרחוק ועד שדה בוקר ורמת הנגב בדרום (שם מחזיק היקב כ-40 דונם של סוביניון בלאן). כיום, ליקב יש אחיזה חזקה מאוד גם בכרמי גוש עציון והרי יהודה (בראש צורים, מגדל עוז וכפר עציון), שם הניהול החקלאי השוטף נעשה על ידי הקיבוצים המקומיים בתיאום הדוק עם היקב.

פסיפס של טרואר וזנים

הפיזור הגיאוגרפי של הכרמים מאפשר לגולן לייצר מגוון רחב של סגנונות יין, המתאימים לטרוארים השונים של ישראל. היינות נחלקים לחמש סדרות עיקריות, המשקפות את הפילוסופיה החקלאית של היקב:

• סדרת תשבי (Tishbi) וסדרת כרמים (Vineyards): יינות נגישים, פירותיים ורעננים, המיועדים לשתייה יומיומית ומספקים תמורה מצוינת למחיר.
• סדרת אסטייט (Estate): יינות מוקפדים המציגים את מאפייני הזן בצורה קלאסית.
• סדרת סינגל ויניארד (Single Vineyard) וסדרת ספיישל רזרב (Special Reserve): יינות הדגל של היקב, המיוצרים מחלקות כרם נבחרות ויוצאות דופן, המדגישות את השפעת האקלים המקומי והקרקע על הענב.

בכרמים השונים מגדל היקב מגוון עשיר של זנים קלאסיים לצד זנים ים-תיכוניים מותאמים. בין הזנים הלבנים בולטים הסוביניון בלאן הרענן והמוסקט ההיסטורי, ולצידם הזנים האדומים המובילים כמו קברנה סוביניון, מרלו, שיראז וקריניאן שורשי.

הניחוח הצרפתי של המושבה: יין, שוקולד וקוניאק משפחתי

בשנת 2000 קיבלו בני המשפחה החלטה אסטרטגית מודעת: לעצור את גדילת היקב על נפח ייצור של 1,000 טון ענבים בשנה, המיתרגמים לכ-800 אלף בקבוקים בממוצע. במקום להמשיך להגדיל את כמויות היין, הם בחרו להתרחב אופקית ולפתח סביב היקב אימפריה קולינרית וחווייתית.

כיום, לצד היקב הממוקם בירידה מזיכרון יעקב לכיוון רמת הנדיב, המתחם מציע חוויה רב-חושית שלמה:

• יבוא בלעדי של שוקולד הגורמה הצרפתי "ולרונה" (Valrhona), לצד חומרי גלם מובחרים נוספים כמו סוסה, קרוזיל ו-וניל איכותי ממדגסקר, מקסיקו וטרינידד.
• חדר טעימות ייחודי המשלב יין ושוקולד – קונספט שנולד מתוך שיתוף פעולה מקצועי עם אנשי השוקולד בצרפת.
• מזקקת ברנדי ייחודית המיוצרת מנחושת ופליז שהובאה ממחוז קוניאק שבצרפת. הברנדי, המיושן בחביות עץ אלון, אף קטף את תואר "הברנדי הטוב בעולם" בתחרות ה-IWSC הנחשבת בלונדון.
• שתי מסעדות (במתחם היקב ובמושבה), מאפיית בוטיק עם תנור לבנים צרפתי, ואירועי ברביקיו פופולריים בימי שישי.

דור חמישי על הטרקטור: ניהול משפחתי משומן ורב-תחומי

ניהול האופרציה המורכבת הזו נשאר כולו בתוך המשפחה, כאשר כל אחד מבני הבית מופקד על תחום אחריות אחר:

• האב יונתן (כיום בן 86) עדיין מגיע ליקב בכל יום, לאורך כל היום, ומעורב באופן מלא.
• האם נילי מנהלת את חנות היקב ומרכז המבקרים, והאחות אושרה אחראית על פיתוח השוק הבינלאומי וסדרת מוצרי הגורמה.
• האח מיכאל (עורך דין במקצועו) מנהל את הכרמים ביד רמה, לצד ניהול הכספים, השיווק והמכירות.
• גולן משמש כיינן הראשי של היקב, ואחראי על פיתוח עסקי, תחזוקה וניהול המסעדות. וכעת, במשפחה כבר מצפים בהתרגשות לדור השישי שישתלב בעסק עם חזרתם של הילדים מהשירות הצבאי.

נגד הזרם: הגינות מסחרית ו-Value for Money

אחת הנקודות הכואבות ביותר עבור גולן תשבי היא הפטנט הצרכני של העלאת מחירים מלאכותית בשם ה"טרנדיות". בעוד שיקבים רבים מנצלים את נכונות הצרכנים לשלם סכומי עתק על בקבוקי יין אופנתיים, יקבי תשבי מציגים קו אידיאולוגי שונה לחלוטין.

"זה מאוד טרנדי היום להעלות מחירים. אנשים מוכנים לשלם על בקבוק רוזה 120 שקלים, למרות שאנחנו מתמחרים את הרוזה המצוין שלנו – שאינו נופל באיכותו מאף אחד אחר – ב-55 שקלים בלבד", אומר גולן בגילוי לב. "אנחנו סולדים מהפטנט הצרכני הזה של ניצול הצרכן, בדיוק כמו שאנחנו מתנגדים לפערי התיווך הפוגעים בחקלאים".

גולן מודה כי הבחירה הזו לעיתים פוגעת בהם שיווקית, שכן הצרכן הממוצע נוטה לקשר מחיר גבוה עם איכות גבוהה, אך הוא מסרב להתפשר על עקרון ההגינות: "אנחנו רוצים לשמור על הלקוח שלנו. ערך לכסף (Value for Money) הוא ערך עליון שצריך לשמור עליו לאורך זמן".

 אפשר להחזיק בחרב החקלאות ובגביע היין

כל בקבוק יין של יקבי תשבי מיוצר אך ורק מתוצרת חקלאית ישראלית מקומית, ללא כל יבוא של יין זר. במציאות כלכלית וחקלאית מורכבת, משפחת תשבי מוכיחה שאפשר להחזיק בחרב החקלאות ובגביע היין, לשגשג עסקית – ולהישאר בני אדם שמסתכלים לצרכן ולמגדל בגובה העיניים.

בימים שבהם המונח "חקלאות עברית" נשמע לעיתים כקלישאה ישנה, הסיפור של יקבי תשבי מזכיר לנו שהעתיד של ענף היין המקומי אינו טמון רק בטכנולוגיות מתקדמות או באסטרטגיות מיתוג נוצצות, אלא קודם כל באותם שורשים עמוקים שננעצו באדמת שפייה עוד ב-1882. עם אב מייסד שאינו מחסיר יום עבודה בגיל 86, ודור צעיר שכבר נערך לקבל את המושכות, הגחלת של משפחת הכורמים הוותיקה הזו תמשיך להאיר את ענף היין הישראלי עוד שנים ארוכות. לצרכנים ולחקלאים כאחד, נותר רק לקוות שמודלים מעוררי השראה כאלה – המשלבים בין מצוינות חקלאית, הגינות מסחרית וגאוות יחידה – ימשיכו להוביל את חקלאות המחר.