עברו בביתנו במהלך השנים ארבעה כלבים, כמה אוגרים, ארנבים ושפנים ותוכי אחד, וכשמישהו מהללו חלה, התקשרנו לווטרינר והוא, או היא, תמיד אמרו: "תעמיסו אותו/אותה על המכונית ותגיעו מיד!" איזה רופא משפחה או מומחה אמר לכם אי פעם דבר כזה?!
מכרים שלי הרדימו את הכלב שלהם בעת האחרונה.
זה היה כלב שליווה את המשפחה שנים ארוכות, וכמקובל במקרים כאלו – הוא נעשה לאחד מבני המשפחה לכל דבר. על כן ניתן להבין שההחלטה על ההרדמה הייתה קשה ומלווה בכאב רב.
ועדיין, ההחלטה נעשתה – ואני מציין את זה בנימה הכי חיובית שאפשר!
אדרבא, כששמעתי על כך שהכלב כבר היה בגיל מאוד מבוגר, ועמוס תחלואים, וממש סבל, וההרדמה נראתה כמוצא אחרון לגאול אותו מייסוריו, הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה: "שיט! למה אותי אי אפשר להרדים ככה?!"
וזה לא שברגע זה ממש אני רוצה או מבקש שמישהו ירדים אותי, אלא שכשאני מסתכל סביבי טוב יהיה לדעת שהאופציה קיימת. עם זאת, חניה זוגתי לחיים ארוכים מזכירה לי שהעניין לא חוקי, ושהחיים עדיין מבטיחים להיות ארוכים, כשהמונח "ארוכים" הוא מונח יחסי, כי ככל שהסבל מתגבר כך החיים נראים ארוכים יותר.
עד כדי כך הדבר, שכשאני קורא על מקומות בעולם הקרויים "אזורים כחולים" שבהם אנשים חיים עד גיל מאה ויותר, וכתובים שם כל הטריקים והאמצעים שגורמים להם להאריך חיים, ובהם שפע של שמן זית לא מזוקק וירקות טריים בתזונה ים-תיכונית, או שפע של בשר בקר ועיזים וגבינות צאן ויין אדום אם מדובר בסרדיניה האי, או שפע של דגים ומאכלי ים חיים וללא בישול אם מדובר ביפנים, מיד אני נזכר באמצעי הכי אמין עלי להאריך את החיים:
לסבול.
כי כשאתם סובלים כל שנה נראית לכם כמו עשר, ואחרי עשר שנים כאלה אתם מרגישים כאילו חייתם מאה, ואם תחיו 73 שנים כמוני כבר תרגישו כמו מתושלח, שחי 996 שנה.
לא משנה אם באמת חייתם כמספר הזה – העיקר ההרגשה.
אין אישור להזריק
ועל כן אני יכול להבין את הפרופסור דניאל כהנמן, זוכה פרס הנובל לכלכלה דווקא. בהגיעו לגיל 90 החליט הפרופסור כהנמן שדי לו, ושמעכשיו מה שמחכה לו הוא בעיקר סבל ארוך, והוא הלך לווטרינר שייתן לו זריקה.
זאת אומרת – לא בדיוק. כי לווטרינרים של בני אדם, שנקראים "רופאים" דווקא, אסור להזריק לבני אדם זריקה מרדימה כמו שעשו מכרים שלי לכלב שלהם. על כן חייב אדם להיות עשיר מופלג, ואז יוכל לעשות כמעשה הפרופסור כהנמן, ולנסוע למכון "דיגניטאס" בשווייץ ולקבל את הזריקה דווקא שם.
אבל לקבל זריקה במכון "דיגניטאס" עולה על פי הגוגל סכומים שבין 100 אלף ל-200 אלף שקלים לאזרח ישראלי. סכומים אלו כוללים הוצאות טיסה ושהייה במקום, הוצאות תרגום מסמכים וליווי משפטי, רפואי ונפשי לתהליך, וכמובן – הזריקה עצמה, או איך שלא יקראו לזה.
ואילו זריקה אצל וטרינר עולה בין 600 ל-1,500 שקלים, לפי בדיקה שעשיתי ברשת, ותמורת סכום שהוא בסדר גודל דומה אפשר גם לשרוף את הגופה או לקבור אותה בחצר, ואין להכחיש שהיתרון בלהיות כלב או חתול במצב הזה, על פני היות אדם, הוא ברור ובולט לעין כל.
וכשחשבתי על זה, עלו בדעתי יתרונות נוספים של היות מטופל בידי וטרינר ולא בידי רופא, והקנאה שלי בכלבים וחתולים, אוגרים וסמורים, ארנבות, שפנים, פרות וכבשים וכל מי שמטופל בידי וטרינר ולא בידי רופא עלתה וגאתה, והחלטתי למנות גם בפניכם כאן כמה מהיתרונות.
הרבה סבלנות, קצת צליעה
כאן המקום לספר לכם שלפני תקופת מה חשה חניה זוגתי לחיים ארוכים כאבים בכף הרגל, באזור הקרסול. על כן קמה ועשתה מעשה, כמקובל במקומותינו כשאתה חבר בכללית, ואפילו בכללית המושלם: היא הזמינה תור לאורתופד!
וכמקובל במקומותינו קיבלה זוגתי לחיים ארוכים תור לחודשיים וחצי קדימה. כי כשאתה מקבל תור לרופא כיום, דומה שבכללית מקווים שהאיבר הנגוע ינשור מעצמו עד שיגיע התור, ותיחסך מהם ההוצאה המיותרת הזו.
על כן הצטיידה חניה בסבלנות מרובה, ונשכה שפתיה להתגבר על הכאב, וקצת צלעה אם צריך, עד שהגיע היום המיוחל והגיע התור שלה לאורתופד, והיא נכנסה כולה מלאת תקווה שהנה בא הקץ לייסוריה, והסירה את נעלה וסיפרה לאורתופד את מעללי כף הרגל והקרסול שלה, והאורתופד אמר:
"כן, אבל זה לא אני – את צריכה להזמין תור לאורתופד מומחה לכף הרגל".
ומכיוון שאורתופד מומחה לכף הרגל הוא מוצר נדיר יותר מאורתופד סתם, תקופת ההמתנה אליו התארכה הפעם לשלושה חודשים, וכשחניה סיפרה לי על כך עלה בדעתי הדבר הבא:
אם היינו הולכים לווטרינר הוא היה מקבל אותה כבר באותו יום בו צץ הכאב הראשון בקרסול!
ואם אתם חושבים שאני מדבר סתם הרשו לי לספר לכם את הדבר הבא: גידלנו חמישה ילדים. כמי שגידל חמישה ילדים, עברו בביתנו במהלך השנים ארבעה כלבים, כמה אוגרים, ארנבים ושפנים ותוכי אחד, וכשקרה המקרה ומישהו מהללו חלה, התקשרנו לווטרינר והוא, או היא, תמיד אמרו: "יש לכם אפשרות להשיג רכב עכשיו? (שהרי היינו חברי קיבוץ ותלויים בסידור הרכב). תעמיסו אותו/אותה על המכונית ותגיעו מיד!"
איזה רופא משפחה או מומחה אמר לכם אי-פעם דבר כזה?!
סמור נכנס מיד
ואני תוהה: המכון בשווייץ נקרא "דיגניטאס", שמשמעותו כבוד האדם. רוצה לומר – אפשר להשתמש במונח "דיגניטאס" גם ביחס לבעלי חיים, אבל זה שימוש שאינו מקובל, כי הרוב אינו רואה בבעלי חיים יצורים שיש להם כבוד. על כן מקובל להשתמש במונח זה רק ביחס לאנשים.
אז למה לאנשים לוקח כל כך הרבה זמן עד לקבלת השירות הרפואי, ולבעלי חיים השירות מידי?
ואיך זה שלבעלי חיים אין אורתופד מומחה לכף הרגל, אורתופד מומחה לעמוד השדרה, אורתופד מומחה לכף היד ואורתופד מומחה לגב, כשכל אחד מהם מפנה אותך למומחה השני שנמצא במרפאה אחרת ומצריך תור חדש, ואילו הווטרינר מקבל אותך מיד?
ואם חשבתם שלבוא לווטרינר עם בעיה בקרסול במקום בברך לא מהווה בעיניו בעיה, הרי עדיין לא הבנתם את גדולתו של הווטרינר: לא רק אם באתם עם איבר שונה, אלא אפילו אם אתם בעל חי אחר מזה שהוא חשב שיגיע (!), נגיד הגעתם עם חתול במקום עם כלב (!), הוא מיד יאמר לכם: "תניח אותו על השולחן כאן", ולרגע לא יעלה בדעתו לומר לכם:
"אני ווטרינר שמתמחה בכלבים. בשביל החתול אתה צריך להזמין תור אצל מומחה לחתולים – אין לי מושג מי זה. תבררו בכוכבית 2700".
לא ולא!
יותר מזה: אם תיכנסו למרפאה עם כבש במקום עם כלב, גם אז כל מה שיהיה לווטרינר להגיד לכם הוא זה: "אתה יכול להרים אותו לבד על השולחן, או שאתה צריך עזרה?"
האמינו לי שאני יודע. כשהייתי בנח"ל ביד-חנה גידלתי טלה שאמור היה לגדול ולהיות כבש. זה היה טלה שקניתי בשוק בעלי-החיים של ימי ראשון בטול-כרם, בימים שעוד היינו ביחסים טובים עם שכנינו ממזרח. וכשהבאתי את הכבש לווטרינר אחרי שכלבים מהקיבוץ עשו בו שמות, הוא אמר:
"אני יכול לעזור לך לקבור אותו, או שתעשה ממנו שיפודים וצלעות כבש – תלוי עד כמה היית קשור אליו".
תראו לי רופא משפחה שיגיד דבר כזה!
