אישה פורצת דרך שכיהנה כראש המועצה האזורית בקעת בית שאן, כמנכ"לית משרד החקלאות ופיתוח הכפר והאישה הראשונה שכיהנה כמנכ"לית הקרן הקיימת לישראל. "לא הייתה אישה לפניה וגם לא אחריה שעשתה כל כך הרבה ובצניעות ללא התנשאות ובתחושת שליחות"
יעל שאלתיאלי נולדה בחיפה- 1.2.1946, למשפחת ליפפלד וכבר בינקותה משפחתה עברה לטבעון. כנערה הצטרפה לתנועת הנוער העובד, ועם גרעין הנח"ל "בנתיב" יצאה להגשמה בנווה אור.
את דרכה בקיבוץ התחילה כתופרת (בבית ספר למדה במגמת תפירה מאחר והוריה רצו שיהיה לה מקצוע) ותפרה שמלות כלה למספר חברות בקיבוץ הצעיר.
בהמשך שימשה בשורה ארוכה של תפקידים. ב-1971 מילאה את תפקידה הציבורי ראשון כמזכירת הקיבוץ ואחר כך יצאה ללימודים, באוניברסיטת חיפה למדה גאוגרפיה, ותואר נוסף, מינהל עסקים, למדה באוניברסיטת ירושלים.
עם סיום לימודיה, הייתה גזברית הקיבוץ. אילנה רינות מנווה אור, שכתבה את ההספד לזכרה, מספרת שכגזברית לא ידעה לכתוב צ'קים, "כי הרי צ'קים לא היו בידינו וגם לא כסף פרטי, מנהל הבנק נאלץ לתדהמתו ללמדה".
בהמשך מונתה לגזברית המועצה האזורית. באותם ימים הקיבוץ אילץ חברים להתמנות לתפקידים, ויעל חויבה לחזור לקיבוץ ולשמש כמרכזת משק, תפקיד כלכלי ומישקי.
לאחר מכן נבחרה לראשת המועצה האזורית, ונחשבה ע״י רבים כאישה פורצת דרך, "עם רעיונות מקוריים במציאת פתרונות לבעיות, חיפוש מתמיד של שיתופי פעולה עם שכנים קרובים ורחוקים. עד היום זוכרים אותה לטובה רבים מתושבי העמק בקיבוץ ובמושב".
בתקופתו של השר שלום שימחון מונתה למנכ"לית משרד החקלאות ומשם עברה לכהן כמנכ"לית קק"ל.
במהלך השנים ובין תפקידים שימשה כדירקטורית במספר ארגונים. ב-2015 התמנתה יושבת ראש הוועד המנהל של סמינר הקיבוצים. בימים אלה עמדה לסיים תפקידה.
"בנווה אור תמיד הייתה מבוקשת מאוד בוועדות מרכזיות" ספדה לה אילנה רינות. "לכול ישיבה הגיעה מוכנה, וכדבריה, הכינה שיעורי בית. חברים רבים צעירים ומבוגרים היו באים לביתה לבקש עצה מעשית.
בקשריה עם מגוון אנשים ומוסדות, היה לה חשוב מאוד לראות את הדברים החיוביים, תמיד הובילו אותה הוגנות, יושרה וצדק חברתי וטיפחה ושמרה על קשרים חזקים עם מגוון גדול מאוד של אנשים מכל רחבי הארץ.
יעל ייחסה חשיבות רבה ליחסיה עם קהילות שכנות בעמק ומעבר לגבול. זכור לטוב פרויקט התנשמות אותו טיפחה עם פרופסור יוסי לשם מהאוניברסיטה העברית, עם אביאל משדה אליהו ועם הגנרל מנסור מירדן.
ליעל ואהרון נולדו שני בנים, ביחד עם שלושת ילדיו של אהרון שנכנסו לחייה ולליבה. ידיה ראשה ומצפונה היו בכול, בתחום החברתי, בתחום הכספי ובתחום המשקי. גם כשהגוף בגד, הראש המשיך לעבוד חד וברור. יעל סיימה את חייה כפי שרצתה, בביתה ובקיבוצה האהוב.
חסרונה בקיבוץ יורגש מאוד, נווה אור בלעדיה כבר לא יהיה אותו הקיבוץ. נוחי מנוחה מלאה, ואצלינו תישארי זיכרון לעד".
מאירת פנים ובלתי-אמצעית
ארנון לפיד כתב עליה באתר הקיבוצים כי היא עדיין "החבר'מנית מהקיבוץ, וכמו ההתנהלות הלבבית, גם הלבוש הבלתי-רשמי והפנים החפות מאיפור מלמדים עד כמה זרים לה הגנדור וגינוני הכבוד".
הוא המשיך כי "כזאת הייתה, מספרים, גם כשעמדה בראשות המועצה האזורית בקעת בית-שאן: ביג-מאמא, עניינית, נטולת אגו, מאירת פנים ובלתי-אמצעית, שלא רק הכירה את כל העובדים היכרות אישית, אלא גם הייתה מעורבת בחייהם. אורי, הנהג שלה, תושב ירדנה, מספר שבמהלך נסיעותיו עם שאלתיאלי, הסלולרי שלה לא מפסיק לצלצל. 'כל העולם מרשה לעצמו להתקשר אליה ישירות, והיא קשובה לכולם. זאת היא'".
שאלתיאלי היתה אדם צנוע. כשקיבלה פידבקים על עבודתה כראשת מועצה, ענתה (לארנון לפיד): "ככל שאתה מגביה ומכוון גבוה, ובנוסף גם משתף את העובדים שלך, אתה מגיע. זה מהניסיון האישי שלי".
נגה בוטנסקי, המשנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית וחברתה הטובה של שאלתיאלי, כתבה לזכרה:
"יעל הייתה חברה. יעל הייתה חברה טובה.
יעל הייתה חברת קיבוץ שאהבה את ביתה, שהייתה מעורבת במתרחש ומנסה להשפיע.
יעל הייתה דוגמה נדירה לאישה שידעה להפוך חזון למעשה, ובכל תפקיד – להציב חזון.
יעל הייתה חברת הקיבוץ שהגיעה לצמרת השירות הציבורי במגוון תפקידים. לא הייתה אישה לפניה וגם לא אחריה שעשתה כל כך הרבה ובצניעות ללא התנשאות ובתחושת שליחות.
לא היו לי הרבה חברות כמוה. לא יהיו לי הרבה חברות כמוה".
באתר הפייסבוק של המועצה האזורית עמק המעיינות נכתב: "יעל הקדישה עשרות שנים לעשייה ציבורית, להתיישבות, לחקלאות ולחינוך – בנווה אור, בעמק, במדינה כולה ואף עם שכנינו מירדן. המועצה משתתפת בצערם של בניה ובני משפחתה ושל קהילת נווה אור כולה".
יעל שאלתיאלי נקברה בבית העלמין בנווה אור, בת 80 במותה.
