היכרות עם קבוצת "חשיפה לדרום" המאגדת יחד כ-2,000 מתנדבים, אשר חרתו על דגלם לתמוך בחקלאי הארץ לאחר אירועי השבעה באוקטובר. בת' גולדשטיין, ממייסדי הקבוצה: "להיות חקלאי במדינת ישראל זה לא דבר פשוט – זה המעט שאנחנו יכולים לעשות למענם"
*תמונה ראשית: בת גולדשטיין בקטיף. אלבום פרטי
זה קורה לרוב בשעות הבוקר המוקדמות. שם, בין השורות של מטע ההדרים בקיבוץ רעים, קבוצת המתנדבים בחקלאות מפסיקה לקטוף ומתפנה לכמה רגעים קסומים. אחד מוציא פק"ל קפה, אחר פורס משהו לאכול, וכולם מתיישבים יחד על האדמה. ואז זה קורה. החקלאי שבשטחו הם עובדים, חבר כיתת הכוננות של הקיבוץ שבעוטף עזה, אדם שראה בשבת השחורה דברים שקשה לשאת באותו בוקר ארור של השבעה באוקטובר 2023, מתחיל לדבר. לפעמים זה על העצים, לעיתים על חקלאות, כשבדרך הוא מיטיב לשפוך אור שוב ושוב על מה שקרה שם באותן שעות טראגיות של 'השבת השחורה'.
אחדות שורות
"ההרגשה היא שבשבילו לספר את הסיפור זהו מעין קתרזיס," אומרת בת' גולדשטיין, ממייסדות קבוצת המתנדבים לחקלאות שמזה קרוב לשלוש שנים אמונה על מלאכת קודש, כזו שנועדה לתת כתף במלוא מובן המילה לחקלאי הארץ, כחלק מערכי עבודת האדמה והערבות ההדדית עליהם חונכה.
בחזרה לאותה שיחה עם החקלאי בעוטף עזה, היא מספרת בשיחה עם "קו למושב" כי "עצם השיח והחברותא המשותפת, עזרו לאותו חקלאי להוציא החוצה פעם אחר פעם את מה שישב על ליבו. עצם העובדה שאנחנו מגיעים ותומכים בו ובחבריו – לא רק בידיים, אלא גם ברמה הרגשית, יש בכך מסר של אחדות השורות. להבין שהם לא לבד, ושיש מי שיתמכו בהם, גם כשקשה."
זהו, בתמצית, הסיפור של "חשיפה לדרום"- קבוצת מתנדבים שהחליטה לעשות מעשה, להרים את הכפפה ולתרום למען חקלאי ישראל. לאחר שהחלה את דרכה בימים שאחרי הטרגדיה באוקטובר 2023 ומנתה עשרות בודדות של אנשים, צברה הקבוצה תאוצה, כאשר בימים אלה הקבוצה כבר מונה למעלה מ-2,000 מתנדבים המקפידים לפקוד את המשקים ואת שדות הארץ בחדוות עשייה מעוררת השראה.
אותם אנשים, רובם המכריע, גמלאים מאזור ירושלים, מעלה אדומים והמועצה האזורית מטה יהודה, פוגשים את החקלאים בשטח, ונרתמים למענם. אם זה בקטיף, בגיזום, ניקיון חממות ועד לעבודות הסיזיפיות ביותר. אלו לא נרתעים מעבודה קשה, ההפך הוא הנכון.
חלוציות – מודל 2026
אחת ממייסדות הקבוצה אשר הגתה את הרעיון להרים את הכפפה למען חקלאי הארץ היא כאמור בת' גולדשטיין (50), ילידת פלורידה בארצות-הברית, רופאה פנימאית מירושלים, ומי שעלתה ארצה בתחילת שנות ה-20 לחייה. בשיחה עימה היא חושפת כי החלום הגדול שלה מאז היותה ילדה, היה לחיות בקיבוץ ולעבוד את האדמה.
"מעולם לא עסקתי בחקלאות, אבל החלום הזה ליווה אותי לאורך כל חיי," היא משתפת. "כשהייתי ילדה עסקתי קצת בגינון. אפילו הייתה לי ערימת קומפוסט בתקופת התיכון. תמיד אהבתי את כל מה שגדל באדמה, אבל בעיקר חלמתי להיות חלוצה ולחיות בקיבוץ. אני תמיד אומרת שנולדתי מאה שנים מאוחר מדי. הייתי שמחה לעלות ארצה בתחילת המאה ה-20, ולהרגיש חלק מהעליות הראשונות."
שבוע אחרי השבעה באוקטובר פגש אותו חלום ישן של בת' מציאות אחרת לחלוטין. "אחרי שקרה האסון הגדול, רציתי נורא לעזור. זה בער בי, אבל לא באמת ידעתי מה אני יכולה לעשות," היא נזכרת. בהמשך היא מספרת כי "קפצה אצלי במסך הודעה שמישהי פרסמה ברשתות החברתיות, על חקלאים שזקוקים לעזרה. מהר מאוד מצאתי את עצמי נשאבת לתוך זה שעות ארוכות. באותו ערב כבר פרסמתי בשכונה שלי, בגבעה הצרפתית בירושלים, שאני מארגנת רכבים לסיוע לחקלאים, ופתחתי קבוצת וואטסאפ. מאז הכל היסטוריה."
החקלאי הראשון אליו הגיעו חברי הקבוצה היה באזור אשדוד, שם הם סייעו לו לקטוף תפוזים. השמועה על אותה חבורת מתנדבים תזזיתית עברה חיש מהר, כשתוך פרק זמן קצר מצאו את עצמם המתנדבים חורשים את הארץ. תחילה בשדות ובמטעים של חקלאי העוטף, ובהמשך גם במוקדים נוספים.
"כעבור כמה שבועות צצה בעיה חדשה," משחזרת בת'. "אנשים חזרו לשגרת העבודה שלהם. אמנם מתנדבים שרצו לצאת לשטח היו בשפע, אבל היה מחסור משמעותי ברכבים."
בשלב הזה פגשה גולדשטיין את כרמל בלנק, מתנדבת מהמרכז שהקימה עם מספר חברים חמ"ל חקלאות, כזה שנועד לחבר בין חקלאים נזקקים לבין בעלי רכבים, שיכולים לשדך מתנדבים ולהסיעם לשדות. החמ"ל שלה בעצם מאתר חקלאים שצריכים עזרה ובצורה מסודרת מאתרת עבורם מתנדבים שיתמכו בהם.
השתיים החלו להתכתב, ומשם הדברים התקדמו במהרה. הפריצה האמיתית הגיעה באדיבותו של מאיר חזן, שותפה של בת' להקמת הקבוצה, יליד שיקגו ותושב מעלה אדומים, המתגורר בשכונה בה חיים לא מעט דוברי אנגלית, ובעיקר באנשים שאוהבים להתנדב ולתרום. השניים החליטו לארגן נסיעה משותפת אחת. לאחר שראו כי טוב, כאשר תוך מספר ימים נרשמו עשרות מתנדבים לאוטובוס שהתמלא, הבינו כי המיזם המשותף שלהם עלה על דרך המלך.
"החקלאות – מרכיב קריטי למדינת ישראל"
גם בימים אלה, קבוצת "חשיפה לדרום" ממשיכה להיות שם עבור החקלאים. לאור הצמיחה המרשימה שלה, הקבוצה מתרחבת עקב בצד אגודל, כשהיא מיטיבה לאסוף מתנדבים בתחנות שונות לאורך הדרך, בין היתר מחמד, לטרון, מודיעין ועוד.
לאחר שבשנתיים הראשונות עסקו חברי הקבוצה בעיקר בקטיף (לאחר שהשערים בפני העובדים הפלסטינים נסגרו, ובמקביל העובדים התאילנדים ברחו עקב חשש מהמציאות הביטחונית), כאשר בתקופות השיא נותרו החקלאים ללא כוח אדם, בעיקר ביישובי עוטף עזה – כעת, כשהמושבים והקיבוצים באזור הצליחו להתייצב, השתנה מיקום הפעילות של בת' וחבריה לקבוצה.
"היום אנחנו מקדישים את עיקר המאמץ בעיקר לעבודות תחזוקה. אם זה גיזום, איסוף וניקוי חממות, ובעיקר בתמיכה בחקלאים קטנים במשקים ובמושבים ברחבי הארץ, כאלה שחסרים כוח אדם או תקציב," מסבירה בת' את הלך הרוח המוביל אותה ואת חבריה. "בכל יציאה אנחנו עובדים בין חמש לשש שעות. בנוסף, אנחנו לא מסתפקים רק בפניות שמגיעות אלינו, אלא יוצאים לחפש חקלאים גם בכוחות עצמנו. כך הגענו לחקלאים גם בבקעת הירדן לאחרונה. זו תחושה מדהימה לדעת שהעזרה שלנו אכן משמעותית עבורם."
אפשר לומר שזהו "שירות המילואים" שלכם?
"בהחלט. למרות שאנחנו אולי לא בגיל של להילחם בעזה או בלבנון, אנחנו מרגישים שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות – סוג של מאמץ שאנחנו יכולים לתת כדי להיכנס מתחת לאלונקה. לי אישית זה עזר מאוד לצאת מההלם של השבעה באוקטובר. העיקר להיות בעשייה, ולהרגיש שאני בידיים שלי יכולה לעשות משהו – יש בזה המון."
יש מי שמגדירים את הקבוצה שלכם "ככור היתוך" של ממש.
"אומר זאת כך. מי שמתבונן באוטובוס היוצא מירושלים בשעות הבוקר המוקדמות, רואה למעשה חתך של החברה הישראלית כולה: שמאל וימין, דתיים, חילונים ומסורתיים, עולים חדשים וותיקים, צברים ותיירים מכל העולם. אלו אנשים שלא היו מכירים לולא הקבוצה שלנו. נוצרה כאן קהילה של ממש, כשהקו המשותף לכולנו טמון באחדות וברצון לעזור לחקלאי ארצנו."
מה המאפיינים של חברי הקבוצה?
"רוב המתנדבים בקבוצה הם גמלאים, אבל לא סתם גמלאים, אלא אנשים חזקים ומדהימים אחד אחד. אנחנו ידועים כקבוצה אחראית וחרוצה, שבאה לעבוד, לא ליום כיף. (כמובן שלנו זה כן כיף!) שמעתי לפני כמה חודשים שארגון 'לקט ישראל', שבאדיבותו מספקת לנו וגם לקבוצות מתנדבים נוספות הסעות למשקים, מסווג את קבוצות המתנדבים לפי רמת יכולת. יש מי שמתאימים לעבודה פיזית קשה, בעוד אחרים מתאימים יותר למשימות עדינות וקפדניות, כמו זמירת גפנים למשל. אנחנו מסווגים כגם וגם. רוב המתנדבים שלנו אמנם בני 60 ומעלה, אבל אני יכולה לציין שהנחישות והכוח הפיזי שלהם בכלל לא תואמים את גילם."
איזה המסר יש לך לקוראים?
"החקלאות היא מרכיב קריטי למדינת ישראל, גם בעידן הנוכחי שבו אנחנו מעצמה טכנולוגית. היא מרכיב חיוני לעתיד ולביטחון של כולנו. אני מנצלת את הבמה כדי לקרוא לאנשים להצטרף אלינו. ההתנדבות הזו עושה טוב לגוף ולנפש, שלא לדבר על התמיכה בחקלאים כחלק מתרומה קהילתית של ממש. מזמינים אתכם להפוך לחלק מקהילה מדהימה של אנשים מופלאים."
איפה נראה את הקבוצה שלכם בעוד 5 שנים מהיום?
"בתקווה הולכת ומתרחבת, כחלק ממערך קבוע שמסייע לחקלאים באשר הם. הרי בסוף, להיות חקלאי במדינת ישראל זה לא דבר פשוט. לחקלאים בעיניי מגיעה עזרה שוטפת. הם מספקים לכולנו ביטחון גבולות וביטחון תזונתי, ועלינו לתמוך בהם ככל שאפשר. כאן הקבוצה שלנו נכנסת לתמונה. היא דוגלת בתמיכה בחקלאים לאורך כל השנה, כל השנים. התחלנו אמנם לאור מאורעות השבעה באוקטובר, אבל אנחנו ממשיכים כי חקלאות זה דבר חשוב ולא פשוט בכלל! זו הסיבה שאנחנו ממשיכים בכל הכוח."
