נגיף חדש מקבוצת האורתובוניאווירוסים, המכונה בשלב זה "דמוי שמונדה", זוהה בבקר בכמה מדינות באירופה. ברפתות שנפגעו דווח על חום, אובדן תיאבון, שלשולים וירידה חדה בתנובת החלב. החשש המרכזי נוגע להדבקת עוברים במהלך ההיריון, אך היקף הפגיעה בפוריות ובעגלים עדיין אינו ידוע. החוקרים מעריכים שהנגיף מועבר באמצעות יבחושים עוקצים, בדומה לנגיף שמלנברג
נגיף חדש ולא מוכר דיו מעורר עניין ודאגה בענפי הבקר והחלב באירופה. הנגיף, המכונה בשלב זה "Shamonda-like" או "דמוי שמונדה", זוהה בפרות שסבלו מחום, שלשולים וירידה ניכרת בייצור החלב. מאז הגילויים הראשונים הוא אותר במדינות נוספות ובמינים נוספים של בעלי חיים.
המידע שנאסף עד כה מצביע על מחלה חריפה המופיעה בעיקר בבקר בוגר וחולפת בדרך כלל, אך שאלות מרכזיות עדיין נותרו ללא מענה. בין היתר לא ברור מהו שיעור הפרות הנדבקות שמפתחות תסמינים, מהי מידת הפגיעה המצטברת בייצור החלב והאם הדבקה של פרות הרות עלולה לגרום להפלות, להמלטות מוקדמות או למומים מולדים בעגלים.
רשויות בריאות בעלי החיים באירופה מדגישות כי המחקר נמצא בעיצומו וכי עדיין מוקדם לקבוע את רמת הסיכון הכוללת לענף הבקר. עם זאת, הן ממליצות לרפתנים לעקוב מקרוב אחר בריאות העדר ולתעד שינויים בתנובת החלב, בצריכת המזון ובמדדי הפוריות.
מהו נגיף דמוי שמונדה?
הנגיף החדש משתייך לקבוצת סימבו במשפחת האורתובוניאווירוסים. בקבוצה זו מצויים נגיפים הפוגעים בעיקר במעלי גירה, ובהם נגיף שמלנברג, נגיף אקבנה ונגיף שמונדה.
הכינוי "דמוי שמונדה" ניתן לו בשל הקרבה הגנטית הגבוהה לנגיף שמונדה. עם זאת, החוקרים מזהירים כי אין להסיק מכך שמדובר בנגיף זהה או שביטוי המחלה יהיה בהכרח זהה.
ריצוף גנטי שנערך במכון פרידריך לפלר בגרמניה מצא כי שלושת מקטעי הגנום של הנגיף מציגים את הקרבה הגבוהה ביותר לנגיפי שמונדה. עם זאת, הסיווג הטקסונומי הסופי טרם הושלם והנגיף עדיין עובר אפיון גנטי ואפידמיולוגי.
נגיפי קבוצת סימבו נפוצים בעיקר באפריקה, באסיה ובאוסטרליה. הופעת נגיף חדש מקבוצה זו במרכז אירופה מזכירה את חדירת נגיף שמלנברג בשנת 2011, שגם הוא התגלה בתחילה בעקבות אירועי חום, שלשולים וירידה בייצור החלב.
מהולנד ועד צרפת, גרמניה ושווייץ
הנגיף זוהה בפרות בהולנד, צרפת, גרמניה ושווייץ. מקרים אושרו גם בבלגיה, אוסטריה וליכטנשטיין. בשווייץ בלבד דווח עד 20 באוגוסט על בקר חיובי ב־22 קנטונים. בהולנד התקבלו במחצית אוגוסט כמה מקבצים של דיווחים על פרות חלב שסבלו משלשולים, חום וירידה בתנובת החלב, בעיקר במזרח המדינה. בדיקות מעבדה הצביעו על נגיף הקרוב לזה שזוהה במדינות השכנות. בצרפת דווח על זיהוי הנגיף במספר הולך וגדל של מחוזות. בבלגיה אושרו מקרים ברפתות בפלנדריה ובוולוניה, ונערכות בדיקות שנועדו למפות את היקף התפשטותו.
הנגיף נמצא גם בצאן, בעזים, באלפקות ובסוסים. בשווייץ התגלה חומר גנטי של הנגיף ברקמות מוח של שני סוסים שסבלו מתסמינים עצביים. הרשויות הדגישו כי עדיין לא הוכח בכל המקרים קשר סיבתי בין ההדבקה לבין התסמינים שנצפו.
התסמינים שצריכים להדליק נורה אדומה
התמונה הקלינית המתוארת ברפתות כוללת חום, לעיתים מעל 40 מעלות, ירידה בתיאבון, אדישות, שלשולים וצניחה בתנובת החלב. החום עשוי להימשך יום או יומיים, אך ההתאוששות הכללית יכולה להימשך זמן רב יותר.
הדיווחים על משך המחלה אינם אחידים. על פי ניסיון ראשוני שנאסף בהולנד, פרות רבות התאוששו בתוך כשבוע ושבו בהדרגה לרמת הייצור הקודמת. לעומת זאת, המכון השווייצרי לווירולוגיה ולאימונולוגיה דיווח כי במשקים שנפגעו נמשכה ההתפרצות הקלינית הכוללת כ־14 עד 21 ימים. מידת ההתאוששות של כל פרה עשויה להיות תלויה בחומרת המחלה, בשלב התחלובה, במצבה הגופני ובעומס החום.
חשוב לזכור שחום, שלשולים וירידה בחלב אינם תסמינים ייחודיים לנגיף דמוי שמונדה. הם עלולים להופיע גם במחלות זיהומיות אחרות, בהפרעות הזנה, במחלות מטבוליות ובעקבות עומס חום. לכן אי אפשר לקבוע אבחנה על סמך התסמינים בלבד.
כיצד מתבצעת האבחנה?
זיהוי הנגיף נעשה באמצעות בדיקות מעבדה. הווטרינר המטפל נדרש להעריך את מצב העדר, לבחור את בעלי החיים המתאימים לדגימה ולהחליט אילו דגימות יש לשלוח.
הסיכוי לזהות את החומר הגנטי של הנגיף גבוה יותר בתחילת המחלה, כאשר הפרה סובלת מחום או מירידה פתאומית בחלב. תקופת נוכחות הנגיף בדם ככל הנראה קצרה, ולכן דגימה מאוחרת, לאחר הופעת השלשול או לאחר שיפור במצב הפרה, עלולה להחמיץ את חלון האבחון. בפרה חיה נהוג ליטול דגימות סרום ולעיתים גם דם במבחנת EDTA. במקרים של הפלה עשויות להידרש דגימות מרקמות העובר, בהתאם להנחיות המעבדה והרשות הווטרינרית המקומית.
בדיקת PCR רחבה לנגיפי קבוצת סימבו יכולה לזהות את נוכחותו של אורתובוניאווירוס. עם זאת, בדיקות שגרתיות מסוימות אינן מסוגלות להבדיל בוודאות בין נגיף שמלנברג לבין הנגיף דמוי שמונדה. לשם הבחנה מדויקת עשויים להידרש ריצוף גנטי או מבחן ייעודי.
החשד המרכזי: העברה באמצעות יבחושים
דרך ההעברה המדויקת עדיין נחקרת, אך ההערכה היא שיבחושים עוקצים מהסוג Culicoides ממלאים תפקיד מרכזי. יבחושים אלה ידועים גם כמעבירי נגיף שמלנברג ונגיף כחול הלשון.
ההדבקה מתרחשת כאשר היבחוש ניזון מדמו של בעל חיים נגוע ולאחר מכן עוקץ בעל חיים נוסף. פעילות היבחושים מושפעת מטמפרטורה, לחות, רוח ותנאי הסביבה. באירופה עיקר פעילותם נרשמת בין יולי לאוקטובר, אם כי בתנאי מזג אוויר מתאימים עונת הפעילות עשויה להימשך עד סוף נובמבר.
בשל יעילותם של היבחושים בהעברת נגיפים, מכון פרידריך לפלר הזהיר כבר בתחילת אוגוסט מפני אפשרות להתפשטות מהירה באוכלוסיות בעלי חיים רגישות.
בשלב זה אין ראיות לכך שמגע ישיר בין פרות הוא דרך ההדבקה המרכזית. עם זאת, כל עוד המחקר לא הושלם, החוקרים אינם שוללים לחלוטין מסלולי העברה נוספים.
החשש הגדול נמצא בהיריון
אצל פרות בוגרות המחלה נראית בדרך כלל קצרה ובדרגת חומרה קלה עד בינונית. החשש המשמעותי יותר נוגע ליכולתם של נגיפי קבוצת סימבו לעבור דרך השליה ולהדביק את העובר.
בשווייץ זוהה הנגיף בדגימות שנלקחו מכמה עוברים שהופלו. הממצאים מחזקים את ההערכה כי הנגיף מסוגל לעבור מהפרה ההרה לעובר וכי ייתכן קשר בינו לבין הפלות. עם זאת, הרשויות ציינו כי נבדקות גם סיבות אחרות לאותם אירועים.
הידע על נגיף שמלנברג עשוי לספק כיוון אפשרי, אך אינו מאפשר לקבוע בוודאות מה יהיו השלכות הנגיף החדש. בהדבקה בשמלנברג, מועד ההדבקה במהלך ההיריון משפיע במידה רבה על התוצאה.
הדבקה בשלבים מוקדמים עלולה לגרום למות העובר או לספיגתו. התקופה שבין החודש השני לשישי נחשבת רגישה במיוחד, משום שבמהלכה הנגיף עלול לפגוע במערכת העצבים המרכזית ובהתפתחות העצמות והמפרקים. הדבקה בשלב מאוחר יותר נחשבת בדרך כלל לפחות מסוכנת, אך עלולה להיות קשורה להמלטה מוקדמת או להולדת עגל חלש.
מוקדם לקבוע אם הנגיף דמוי שמונדה יגרום לאותם נזקים ובאותה שכיחות. משום כך ממליצים החוקרים לבדוק בקפידה הפלות, ולדות מתים ועגלים הנולדים עם מומים במשקים שבהם נצפתה מחלה חשודה.
האם קיימת סכנה לבני אדם?
על פי המידע הקיים, מדובר בעיקר בבעיה של בריאות בעלי חיים. לא נמצאו עד כה ראיות לכך שהנגיף גורם מחלה בבני אדם.
נגיפי קבוצת סימבו אינם נחשבים בדרך כלל לגורמי מחלה זואונוטיים. עם זאת, מכיוון שמדובר בנגיף חדש שטרם אופיין במלואו, מכון פרידריך לפלר מדגיש כי יש להוסיף ולעקוב אחר האפשרות התיאורטית של פגיעה בבני אדם. נכון לעכשיו, לא זוהה סיכון משמעותי לציבור.
מה ניתן לעשות ברפת?
אין בשלב זה טיפול ייעודי נגד הנגיף וגם לא חיסון זמין. ההתמודדות מבוססת על ניטור העדר, אבחון מהיר וטיפול תומך בפרות החולות.
כאשר פרה נראית חולה, יש להיוועץ בווטרינר. בהתאם למצבה ניתן לשקול טיפול תומך, לרבות תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואידית, NSAID. טיפול כזה צריך להינתן רק בהתאם להחלטה ולהנחיות של הווטרינר המטפל.
יש להבטיח לפרות החולות גישה חופשית למי שתייה טריים ולמזון טעים ונגיש, ולעקוב אחר התייבשות, ירידה באכילה, חום מתמשך ושינויים בהתנהגות. מומלץ גם לצמצם ככל האפשר עומס חום וסטרס.
אמצעים להפחתת חשיפה ליבחושים עשויים לצמצם את הסיכון, אף שקשה למנוע לחלוטין עקיצות בתנאי משק. ניתן לבחון עם הווטרינר אמצעים סביבתיים ותכשירים מותרים, תוך הקפדה על הוראות השימוש ועל מגבלות הנוגעות לבעלי חיים המייצרים חלב.
מתי להזעיק את הווטרינר?
יש לפנות לווטרינר המשק כאשר מספר פרות מפתחות במקביל חום, שלשולים או ירידה בלתי מוסברת בתנובת החלב. פנייה מהירה נדרשת גם במקרים של תסמינים עצביים, הפלות מרובות, המלטות מוקדמות, עגלים חלשים או בעלי מומים ותמותה ללא סיבה ברורה.
כדאי להכין מראש רישום של מועד הופעת התסמינים, מספר הפרות שנפגעו, ערכי החום, הירידה בתנובת החלב, השינויים בצריכת המזון ושלב התחלובה או ההיריון של כל פרה. תיעוד כזה עשוי לסייע לווטרינר ולמעבדה בבחירת בעלי החיים והדגימות המתאימים.
מוקדם להסיק מסקנות
הנגיף דמוי שמונדה הוא גורם מחלה חדש באירופה, והידע לגביו משתנה במהירות. עדיין לא ידוע עד כמה הוא נפוץ, כמה מהפרות הנדבקות יפתחו סימנים קליניים ומה תהיה השפעתו על פוריות העדר ועל בריאות העגלים בחודשים הקרובים.
בשלב זה אין מקום לבהלה, אך בהחלט יש מקום לערנות. עבור הרפתן, הכלים החשובים ביותר הם מעקב יום-יומי אחר החלב והאכילה, זיהוי מוקדם של תחלואה, תיעוד מדויק והתייעצות מהירה עם הווטרינר בכל אירוע חריג.
