פסל עץ בגובה שני מטרים, שהוצב בכיכר מושב בני ציון שבשרון כסמל למאבק להשבת החטופים, הסב לאחרונה את תפקידו, כשנצבע בוורוד לרגל חודש המודעות לסרטן השד * מי שאמון על היצירה הוא אלעד חן, אמן עץ צעיר, שמספר בראיון עימו על הדרך האמנותית שמנחה אותו ועל המיזם אשר חרת על דגלו מסרים של תמיכה וערבות הדדית
*תמונה ראשית: אלעד חן בסטודיו. צילום: יובל מירון
חודש המודעות לסרטן השד שצוין בחודש האחרון הביא לקדמת הבמה שורה של פעילויות ומיזמים על טהרת הצבע הוורוד – מירוצים, קבוצות תמיכה, ערבי התרמה ועוד. כמדי שנה פעילויות אלו נועדו להעלות על נס את חשיבות המאבק, בדגש על בדיקות סקר לגילוי מוקדם שהוכחו כמצילות חיים.
בין מגוון המיזמים בכל רחבי הארץ, בלט במיוחד פסלו של האמן הצעיר, אלעד חן בן ה-24 מהמושב בני ציון – מיזם הטומן בחובו ערכים של מוסר, חמלה וסולידריות עם שורה של מאבקים חברתיים.
על רגל אחת. הפסל המקורי של אלעד יועד לטובת המאבק להשבת החטופים במהלך מלחמת "חרבות ברזל", כשהוא מציג לראווה את סמל החטופים בגודל ענק ובצבע הצהוב. עם השבת החטופים לפני כשנה, ומתוך הבנה כי הוא לא מעוניין לגנוז את המיזם, בחר אלעד בשיתוף האגודה למלחמה בסרטן, להסב את ייעודו של הפסל – המטרה הנעלה הפעם כאמור, המאבק להעלאת המודעות לסרטן השד.
כך עבר הפסל מהפך המחבר בין שני מאבקים על החיים, כאשר הצבע הצהוב שסימל תקווה הוחלף לצבע ורוד המזוהה עם המאבק החשוב.
הפסל הוצב בפארק גבעתיים, ונחנך בטקס שהתקיים ביום שני, ה-26 באוקטובר, בשעה 16:00 בו נחשף גם עץ חזיות, המוצב כל שנה על ידי מועדון ליונס גבעתיים גור אריה, על מנת להעלות את המודעות לסרטן השד, בשיתוף עיריית גבעתיים והאגודה למלחמה בסרטן.
באירוע לקחו חלק נציב ארגון הליונס, דוד גלבוע, ראש עיריית גבעתיים רן קוניק, מ"מ וסגנית ראש העיר ומחזיקת תיק הבריאות אור-לי ניב ומנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן משה בר חיים.
הטקס שהיה פתוח לקהל הרחב כלל מיצבי מודעות מיוחדים, בהם עץ החזיות הסמלי, כיסא ורוד, שלטי הסברה והפסל הוורוד. לקראת הצבתו במרחב הציבורי, הוסיפה האגודה לפסל הוורוד את הכיתוב: "אבחון מוקדם מציל חיים" וקוד סריקה (QR) המאפשר להגיע לעמוד של האגודה למלחמה בסרטן עשיר במידע מעודכן בנושא סרטן השד
סרטן השד היא מחלת הסרטן השכיחה ביותר בקרב נשים בישראל. על פי הערכת האגודה למלחמה בסרטן, עד סוף שנת 2026 יאובחנו בישראל כ-5,870 נשים עם סרטן השד, שהן כ-113 מאובחנות חדשות שמתגלות מדי שבוע. באגודה למלחמה בסרטן מדגישים, כי הגילוי המוקדם מאפשר לשנות את מהלך המחלה באופן דרמטי, משפר משמעותית את סיכויי ההחלמה ולרוב גם מאפשר טיפולים קלים וממוקדים יותר.
"פשוט להקשיב לשקט ולציפורים"
אלעד, ספר מאין נולד הרעיון של הפסל ואיך הוא שינה את ייעודו?
"הפסל הזה נולד בזמנו מתוך רצון לעשות מעשה ברמה הקהילתית ולהציב אצלנו במושב תזכורת בולטת, למאבק שחרור החטופים. לקחתי לוחות עץ, ניסרתי, שייפתי, ובהמשך חיברתי הכל ביחד לבניית סרט בגובה שני מטרים וצבעתי אותו בצהוב. הצבתי אותו בכיכר המרכזית במושב, בדיוק איפה שהיו מונחים גם הכיסאות הצהובים לזכר החטופים שהיו בשבי. כך נוצר שם מתחם שלם שעמד בסימן נוכחות, זיכרון ותקווה, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו.
"כשהגיע הזמן לפנות את הסמל מהכיכר, ממש לא רציתי לזרוק אותו. חברה אמרה לי שזה בדיוק הסמל של האגודה למלחמה בסרטן, אז עשיתי אחד ועוד אחד, יצרתי איתם קשר ויצאנו ביחד להרפתקה. הרעיון היה לצבוע אותו בוורוד ולהמשיך להפיץ את המסר. מבחינתי זה הופך את הפסל לאלמנט חי שממשיך לשנות צורה ולהעביר מסרים חשובים של תמיכה וערבות הדדית."
עבור מי שלא מכיר אותך. מהו הרקע שלך לאמנות ויצירה?
"כל הסיפור שלי עם עץ התחיל די במקרה, באיזו רגילה (חופשה) מהצבא, שבה החלטתי לבנות ספסל נדנדה פשוט. משם הניצוץ נדלק, לקראת השחרור ולאחריו התחלתי לקנות ציוד, להתמקצע ולהיכנס לזה לעומק. עם הזמן לקחתי את העשייה לנישה של נגרות אומנותית וייצור בהתאמה אישית, עם דגש חזק על עץ מלא ועיצוב ייחודי."
איך העיסוק הזה משתלב עם החיים במושב?
"החיבור למושב פשוט עובד מדהים עם העבודה שלי. אין ספק שהשקט והסביבה הכפרית עושים את שלהם. אפילו כשאני עובד בסדנה, אני מעדיף לעשות את זה בלי מוזיקה או אוזניות, פשוט להקשיב לשקט ולציפורים ברקע. המרחב והקהילה בבני ציון הם הבסיס הכי נכון להתפתח בו מבחינתי."
מהו "האני מאמין" האמנותי שלך?
"זה מתחיל בפרקטיקה. עבודה בעץ מבחינתי חייבת להיות קודם כל פונקציונלית ושימושית, בלי שום סיבוכים מיותרים. העניין הוא לקחת חומר גלם, לעבוד איתו באופן מדויק ולשלב טכניקות נכונות כדי ליצור פריט שעובד מעולה, מחזיק לאורך זמן ונראה טוב במרחב.
"מהמקום הזה בדיוק נולד גם פרויקט מרגש שעשיתי לאחרונה: יחד עם הסמ"פ שלי לשעבר. בנינו עמדת תצפית בכפר יונה לזכרו של ניב תל צור ז"ל, שנרצח ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה. ניב היה אמן ואהב מאוד לקרוא. כדי ליצור הנצחה שימושית שתביא ערך אמיתי לאנשים, בנינו מול הנוף ספסל עץ ותיבת ספרים קהילתית, פינה פרקטית ושקטה בה אפשר לשבת בהנאה, לקרוא והכי חשוב – לזכור."
