יואל שטראוס "אמבר" מכון תערובת
תרגום המבוסס על מאמרם של:
E. Humer et al., 2017. Invited review: Practical feeding management recommendations to mitigate the risk of subacute ruminal acidosis in .dairy cows. J. Dairy Sci. 101:872
המלצות תזונתיות להפחתת הסיכון ל-SARA: האתגר בהזנת פרות גבוהות תנובה הוא מציאת האיזון שבין אספקת מזינים התואמים את רמות הייצור הגבוהות, לבין שמירה על תנאי כרס תקינים, כאשר לטענת המחבר ניהול נכון וערנות הם גורם המפתח העיקרי למניעת SARA
מבוא
ממשק ההזנה הנהוג ברפת החלב המודרנית, והישראלית בפרט, משיג אמנם תוצאות מרשימות מבחינת יצרנות הפרות, אך טומן בחובו סכנה לבריאותן של הפרות. המונח (SARA)SubAcute Ruminal Acidosis, המתאר מצב של חמצת תת-קלינית, מוזכר פעמים רבות כמילה נרדפת לתנאי כרס לא תקינים. הגדרת הזמן שבו הפרה נמצאת במצב של SARA לא אחידה בספרות, בגלל מחסור בסימנים קליניים מובהקים, אך כיום נהוג לאבחן SARA כאשר חומציות הכרס נמוכה מ-pH של 5.6 ליותר מ-3 שעות ביממה, או כאשר חומציות הכרס נמוכה מ- pH של 5.8 ליותר מ-6 שעות ביממה. מחקרים מ-10 השנים האחרונות, מצאו קשר בין חמצת תת-קלינית לבין תחלואה במחלות מטבוליות שונות (כבד שומני, היסט קיבה וכו'). כמוכן, נמצא שהגורמים ל- SARAהם שילוב לא מיטבי של תזונה וממשק הזנה.
א. תזונה – בשני גורמים עיקריים יש להתחשב בעת תכנון המנה:
1. כמות הסיב האפקטיבי (peNDF) – פרמטר זה משלב בין תכולות כימיות (ריכוז ה-NDF) ופיזיקליות (אורך חלקיקי המזונות והתפלגותם במנה). טלטול כמות בליל מדודה על סט נפות, עם גודל חורים משתנה (8 ,19, ו-4 מ"מ, ובנוסף נפה תחתית ללא חורים) מאפשר קביעה כמותית של מקטעי הבליל השונים – לכל מקטע משמעות בהשפעתו על המבנה הפיזיקלי של הבליל.
2. כמות החומר האורגני הפריק בכרס, RFOM )Rumen Fermentable Organic )Matter – כלומר, כלל החומר האורגני הפריק והזמין לניצול ע"י חיידקי הכרס. במנות עתירות גרעינים, המכילות ריכוז גבוה של עמילן, יש צורך בשליטה ובבקרה על כמות ופריקות העמילן בכרס, על מנת להימנע ממצב של חמצת. ניתן להחליף חלק מהעמילן במנה ללא פגיעה בריכוז האנרגיה שלה, בעזרת שימוש בשומן ממקורות שונים (כמו שמן צמחי / שומן מוגן לסוגיו). השומן נספג במעי הפרה ואינו זמין לחיידקי הכרס כמקור לאנרגיה, אך לפי NRC 2001 המגבלה של כמות השומן במנה מכלל המקורות היא עד 6%. כמות זו קטנה מדי בשביל לגרום לאפקט משמעותי, שיפחית את ה-RFOM. בפריקות העמילן בכרס ניתן לשלוט חלקית בעזרת שימוש מושכל במקורות גרעין שונים (חיטה > שעורה /שיפון > תירס > סורגום ; בהתאמה, לפי רמת פריקותם בכרס), ובשיטות עיבוד גרעין שונות.
בישראל נהוג לטפל בגרעינים בעזרת גריסה דקה > גריסה גסה > לחיצה > טיפול בסודה קאוסטית (לפי רמת פריקות עמילן, מהפריק ביותר). ככל שעולה כמות החומר האורגני הפריק בכרס, כך עולה ייצור החומצות האורגניות בכרס – חומצות השומן הנדיפות (חש"ן) וחומצה לקטית. כאשר קצב ייצורן עולה על יכולת דופן הכרס לספוג אותן, ויכולת הסתירה ("בופר"- מייצור עצמי ברוק ומתוספת שלו במנה) בכרס מגיעה לקצה גבול היכולת, ישנה הצטברות בכרס ועלולה להתרחש עלייה בריכוז החומציות וירידה ב- pH בכרס.
המלצות תזונתיות להפחתת הסיכון ל-SARA
בתכנון המנה קיים הניגוד המתמיד שבין מתן אנרגיה זמינה לחיידקי הכרס (RFOM), אשר מספקים אנרגיה לפרה בעזרת ייצור חש"ן ובהמשך, משמשים החיידקים כמקור לחלבון מיקרוביאלי, לבין החשש מירידת ה-pH בכרס.
מלבד שליטה בכמות ה-RFOM, הגברת הפרשת הרוק של הפרה היא דרך נוספת לסתור את החומציות הנוצרת בכרס. פרה גבוהת תנובה יכולה להפריש עד כ-250 ליטר רוק ביום. ע"י העלאת כמות הסיב האפקטיבי במנה, ניתן להגביר את משך העלאת הגרה של הפרה ובעקבות כך, להגברת ייצור הרוק. ייצור הרוק מירבי בזמן העלאת גרה ובזמן אכילה, בהשוואה לזמן מנוחה (פי1.2 ,1.8 ; בהתאמה).
ב. ממשק גורם ממשקי חיוני לשמירה על יציבות תנאי הכרס ולמניעת SARA הוא שמירה על אחידות והומוגניות של הבליל, הניתן להשגה על ידי הכנה וערבול מיטבי של הבליל. המלצת המחבר היא לא להאריך בערבול מעבר ל-5 דקות, מרגע העמסת המזון האחרון לעגלה, שכן ערבול יתר פוגע במבנה הפיזיקלי של המנה ומוריד את שיעור הסיב האפקטיבי. כתוצאה מכך, תיתכן אכילה מוגברת, מה שנתפס כתופעה חיובית, אך שילוב העלאת כמות ה-RFOM עקב צריכת מזון מוגברת, יחד עם ירידה בכמות הסיב האפקטיבי עלול להוביל ל-SARA.
הגברת מספר הארוחות ביממה, תוך הקטנת הכמות הנצרכת בכל ארוחה, תורמת אף היא להקטנת הסיכון ל-SARA. ניתן להשיג זאת על ידי חלוקת מזון, לפחות פעמיים ביום, בנוסף להגברת תדירות קירובי המזון, והקפדה על שטח אבוס מספק (לפחות 60 ס"מ לפרה לפי המחבר), במטרה לצמצם תחרות.
במצב של תחרות על מקום אכילה באבוס, פרות דומיננטיות ייגשו ראשונות למזון, ויבררו ממנו את המזון המרוכז, העשיר ב-RFOM. מלבד החשש לחמצת כרס אצל אותן פרות דומיננטיות, עקב צריכה מוגברת של מזונות פריקי כרס, הפרות החלשות יקבלו מזון נחות בתכולותיו. כיום מקובל להוסיף למנת חולבות סודה לשתייה, המשמשת כבופר. הסודה נמצאה כמסייעת בהעלאת הpH- במקרים של חמצת, בעיקר קלינית, ובעיקר באוכלוסיות שנמצאו כבעלות סיכון גדול יותר בנטייתן ל SARA: .
1.פרות לאחר המלטה– עקב שינוי דרסטי בהזנתן (ממנת יבשות בעלת תכולה של 70%~ מזון גס ישנו מעבר חד למנת חולבות בעלת תכולה של 35%~ מזון גס, במנות המקובלות בישראל).
2. מבכירות ופרות קטנות פיזית – כנראה בגלל נפח כרס קטן יחסית, ועקב כך ספיגת ופינוי החש"ן לא מיטביות.
3. פרות באמצע תחלובה – בשלב זה בתחלובה צריכת המזון מירבית, ובעקבות כך גם כמות ה-RFOM הנצרכת. על פי המחבר, נמצא גם שמנות שבהן שיעור המזון המרוכז גבוה מ-50%, ומקור המזון הגס שלהן הוא תחמיץ תירס, נמצאות בקבוצת הסיכון ל-SARA.
לסיכום
האתגר בהזנת פרות גבוהות תנובה הוא מציאת האיזון שבין אספקת מזינים התואמים את רמות הייצור הגבוהות, לבין שמירה על תנאי כרס תקינים, כאשר לטענת המחבר ניהול נכון וערנות הם גורם המפתח העיקרי למניעת SARA .
