פרשת השבוע – פרשת יתרו
פרשת השבוע פרשת יתרו – שמות פרק י"ח
{יג} וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב: {יד} וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב: {טו} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרשׁ אֱלֹהִים: {טז} כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו: {יז} וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: {יח} נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ: {יט} עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים: {כ} וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן: {כא} וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: {כב} וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ: {כג} אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם
דניאל שרשבסקי כותב שפרק יח נראה כמעין מתן תורה, הנובע מסיבות פרקטיות. אי אפשר שמשה יהיה היחיד שיֵדע את התורה. כדי לנהל את החברה באופן תקין, יש לייצר מערכת משפט מסודרת. זו הסיבה הקבועה ליצירת מערכת משפט בכל עם. הפרק מבטא את הפן החברתי שבקיום מצוות התורה. פרק כ, מעמד הר סיני, מבטא פן אחר בקיום המערכת המשפטית שתכליתו עבודת אלוהים, מפגש של האדם עם האל. לטעמו – פעמיים ניתנה לנו התורה – פעם אחת בתיווכו של נכרי, יתרו, המבין את הצורך האנושי בחוקים ופעם שנייה מפיו של האל, כביטוי לברית בין אלוהים לעמו.
לאחר היציאה ממצרים, לצד היותו זה שמעביר לעם את דברי האלוקים, הפך משה להיות גם השופט היחידי בעם. בכל פעם שנדרשה הכרעה משפטית, היו שני הצדדים באים לפני משה בכבודו ובעצמו והוא היה פוסק עם מי הצדק. כאשר יתרו, חותן משה, בא לביקור במדבר, הוא מעיר לחתנו כי זה לא יוכל להימשך זמן רב מדי.
הוא הציע לו לחלק את התפקידים. משה ימשיך להיות זה שמדבר עם האל ומלמד את התורה, אך המשפט ייעשה באמצעות מערכת היררכית של שרי עשרות, שרי חמישים, שרי מאות ושרי אלפים. לכל עשרה אנשים ימונה שופט אחד. על כל חמישה שופטים כאלו, ימונה שופט עליון יותר שנקרא שר חמישים. לכל שני שרי חמישים ימונה שופט נוסף שהוא שר מאה, ועל כל עשרה שרי מאה ימונה שופט עליון – שר אלף. כאשר אנשים ירצו להביא את טענותיהם בפני בית המשפט, הם ייגשו לערכאה הנמוכה ביותר שהיא שר עשרה. במקרה של ערעור הדבר יובא לערכאה גבוהה יותר ורק במקרים נדירים יהיה צורך להגיע למשה רבינו בכבודו ובעצמו. משה קיבל את הצעת חותנו ויישם אותה. באותם ימים בני ישראל מנו שש מאות אלף איש, ולפי חשבון זה מונו 78,600 שופטים בעם ישראל. נראה שהגוזמה רבה, במספרם של בני ישראל וכמובן במספרם הלא סביר של השופטים.
חשיבותו של יתרו גדולה ביותר שכן הפרשה בו מופיעות עשרת הדברות, מעיקרי האמונה העברית, קרויה על שמו. משמעות השם יתרו: נעלה, מרומם, עדיף, מהשורש יֶתֶר, יִתְרוֹן. הוא בן לשבט הקֵינים, שחלקם נבלעו בין שבטי המדיינים. לפי מסורת חז"ל "שבעה שמות נקראו ליתרו: יתר, יתרו, חֵבר, חובב, בן רעואל, פוטיאל, קֵיני" . לדעת מומחים, בשפה המצרית העתיקה יֶתֶר פירושו 'נהר גדול'. למתן שם כזה לבן-המדבר יש ככל הנראה משמעות סִמלית עמוקה. יתרו ובנותיו סייעו למשה כשברח למדבר מפחד פרעה. משה נשא את צפורה בת יתרו לאישה. היחסים ביניהם מתוארים כיחסים של כבוד ואהבה. מעניין לציין שהמסורת המקראית תולה חוק מרכזי מחוקי התורה בעצתו של כוהן מדיין ולא במצוות ה' עצמו, אלא רק באישורו.
מי יבחר את השופטים?
מלשון הפסוק "וְאַתָּה תֶחֱזֶה" משתמע שמשה רבנו יהיה זה שיבחר את השופטים החדשים . יש דעה לפיה על השופטים להיבחר על ידי האזרחים ולא באמצעות מינוי מלמעלה. הליך הבחירה התבצע כך שקודם כל נבחרו עשרות אלפי השרים הפשוטים יותר, ומתוכם נבחרו שרי חמישים, מתוכם שרי מאות ולאחר-מכן שרי אלפים .
כיצד בוחרים שופט טוב? יתרו הציב את התנאים הבאים לקבלת אדם כשופט: עליו להיות איש חיל, ירא אלוקים, איש אמת ושונא בצע. בסוף חייו סיפר משה רבינו לעם באמצעות ספר דברים את מה שהתרחש, וציין כי הוא מאשר בחירות של העם: " הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם." (דברים א) .
רש"ר הירש בפירושו על דרך בחירת השופטים מפרש אחרת את תהליך הבחירה. תכלית המערכת הזאת לא הייתה אלא להנהיג דירוג של סמכויות, ו'שרי אלפים' וכו' אין פירושם: ממונים על אלפים וכו', אלא אנשים שנבחרו מתוך אלפים וכו' כטובים וכמעולים שבהם… כל האנשים שעתידים היו להתמנות הוצעו על-ידי העם עצמו, ומשה רק אישר ומינה אותם. תחילה בחרו כל אלף איש מתוכם את המעולה והמוכשר ביותר, לאחר מכן כל מאה איש, וכן הלאה עד לגוף הבוחר הקטן ביותר –עשרה. היו אפוא ארבע דרגות של כשירות ומהימנות – זו למעלה מזו…
הצעת יתרו מונה ארבע תכונות שהשופט צריך שיהיו בו: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי א-לֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (יח:כא). ועל משה בבואו לבצע את הצעת חותנו מסופר: "וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם" (כה). ואילו בחומש דברים, משה מספר לעם (א:טו): וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם". כלומר קיימות שתי גרסאות שונות ,שנכתבו ע"י שני אנשים שונים, או שומרו שתי מסורות שונות, שתועדו זו בצד זו. אחת טוענת שמשה הוא שבחר את השופטים והשניה שמינה ראשי שבטים והם בחרו את היתר.
עצתו של יתרו הייתה הצעה פשוטה והגיונית. משה רבינו לבדו לא יכול לשפוט את העם, ולכן עליו למנות שופטים נוספים. האם משה, מנהיג ,נביא ומצביא, לא ידע זאת בעצמו? חז"ל משבחים בדרך כלל את יתרו כי על אף שעבד כל עבודה זרה שהייתה קיימת בימיו, ואף היה מיועציו של פרעה הכיר לבסוף באלהי ישראל. הם משבחים אותו גם על כך שברח בתגובה לעצת פרעה לשעבד את בני ישראל, בניגוד לבלעם שיעץ לשעבד, ולאיוב ששתק. לעומת זאת, נטען בילקוט הראובני, כי כל מטרת בואו של יתרו אל משה הייתה יצירת מעמדות בחברה הישראלית. גישה זו אינה יוצאת דופן ופרשנים נוספים מבקרים את יתרו ומטילים ספק בכוונותיו האמיתיות, אך היא מהווה דעת מיעוט.
פרשת השבוע – פרשת יתרו
יתרו הוא דמות חשובה ביותר במסורת הדרוזית. סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא שועיב ומתואר כנביא העיר מדיין, הקורא לאמונה באל אחד ולצדק חברתי אך נתקל בלעג ובזלזול של בני עירו. דמותו נקשרת למשה ולעם ישראל, לאורך כל התקופה ההיסטורית. הדרוזים שמאמינים בתורת יתרו מאמינים גם בתורת ישראל. יתרו מוצג כאיש חכם, בעל ידע על כל דת, יודע את ה', מכיר בו ואף אוהב אותו מאוד. הדרוזים של ימינו רואים משמעות אך ורק בספר התורה, ללא כתובים ונביאים בשל החזרות הרבות המופיעות בפרקים מסוימים בנביאים ובכתובים.
אחד מעיקרי האמונה הדרוזית קובע, שהבנים שנולדו למשה ולציפורה הם יהודים מלידה. הסיבה לכך נעוצה במסורת הידועה לחכמי הדת הדרוזים בלבד. הדרוזים חוגגים את חג הנביא שועייב מדי שנה במשך ארבעה ימים החל מה-24 באפריל, בקבר הנביא שועייב המזוהה על ידם בכפר חיטים באזור טבריה.
ישעיהו ליבוביץ הסיק, שקיום התורה באמצעות הפעלת כוח אנושי היווה הסימן המוקדם למתן-תורה שבא מיד לאחר הנחת יסוד גדולה . הנהגת משטר החוק והמשפט בידי האדם קדמה למתן-התורה האלוהית, ומכאן שאין התורה האלוהית ניתנת לבני-אדם, אלא אם הם עצמם מכשירים עצמם ואת חברתם לקבלתה. יש לכך משמעות גדולה מאד, להבנת סמכותם של חכמי התורה שבע"פ לדורותיהם. דומה שגם כיום רצוי היה שיהיה יתרו מדגם חדש, שיציע פשרות הסכמים ודרכי עבודה בין הרשויות השונות, ויוציא את הדת מחוץ למסגרת השלטונית.
שבת שלום, שבת של מינוי אנשים ראויים במערכות המשפט, השלטון והחקיקה. פרשת השבוע – פרשת יתרו
