שיחה עם שי דולינגר על מגדלי התבואה בקיבוץ רשפים
הקיבוץ עלה על הקרקע ב-48 וכבר ב-50 התחילו לבנות את שני המיכלים יחד עם מחסן השקים. ב-61 בנו את האסם הגדול והשתמשו במקביל גם בקודמים. די מהר עברו רק לאסם הגדול.
במשך שנים עבד שם מישקה, שהיה ניצול שואה. הכינו תערובות למדגה ולרפת והיו מיכלי מתכת צמודים לכל ענף. המשאיות שפכו לבור והכול עלה לאחסון בתאים שבמגדלים.
בקיץ שנות ה-90 מישקה יצא מהאסם לענייני בריאות – וולטר, מרכז הרפת, ביקש ממני שאכנס להפעיל את האסם וכך נשארתי שם כל הקיץ של 95. קיבלתי גרעינים ששפכו בבור, הרמתי לסילו ומשם הורדתי למיכל המתכת. אח"כ טחנתי במטחנה שהייתה למטה ומשם למיכל נוסף שעמד על יד. איש ההזנה לקח עם העגלה והוביל לענפי החי. אחרי הקיץ הזה, וולטר החליט לוותר ועבר לשעורה גרוסה קנויה.
שי – סיפור רפתן מעניין
נולדתי ברשפים להורים מתנדבים משוויץ שנפגשו כאן בארץ והתחתנו. אני תושב ולא אזרח – לא שירתתי בצבא. לעומת זאת, אחי שירת בצה"ל וגם ביקש וקיבל אזרחות. מגיל 12 ברפת עם הפסקות קלות, קיבלתי פטור מהצבא וחזרתי לרפת. הייתה לי חברה יפנית, נסעתי אליה וכשנפרדנו, חזרתי לרפת ברשפים. יש לי תואר ראשון במדעי המחשב במכללת יזרעאל.
ברפת אני אחראי על המכון, חולב כל בוקר במכון של ציוד של SCR שעובד לשביעות רצוננו – אנחנו רפת ביתא של החברה. המכון בנוי על תשתית של חברת סרג', ציוד ותיק עם הרבה תחזוקה יקרה. הטכנולוגיה של SCR עוזרת בביקורי הרופא ובעבודות הרפת. התוכנה מודיעה הרבה, אני בודק את הפרה, לוקח דגימות והשירות אחלה. העלאת גרה מוסיפה המון.
מפה לשם, כבר 30 שנה ברפת…