מרכז מזון נהלל – שיחה עם עוזי אנגל

מרכזי המזון המושביים מהווים בית חם ותומך ברפתנים – שהם גם בעלי הממז. צמצום מספר הרפתות והתחרות העזה בשוק, מחייבים את הממזים למצוא תחומי עיסוק נוספים במרחב ההזנה. כך המצב בממז נהלל שעוזי אנגל מובילו לתחומים מעניינים ומאתגרים..

ניהול מרכז מזון מושבי – מרכז מזון נהלל

אני מנהל את מרכז המזון בנהלל מזה 21 שנים, מאז ינואר 99. הממז הוקם כמרכז שירות ב-82, כמו רוב הממזים המושביים שהוקמו באותן שנים. יהודה שליין ז"ל מנהלל היה המנהל עד 96 ובהמשך, יצא לעבוד בממז כפר המכבי.

אחרי כמה עבודה עם מנהלים אחרים, פנו אליי לנוכח ניסיוני כרפתן משפחתי ביקנעם וגם כאחראי שחילק בליל, בממז קטן ביישוב. בימים ההם, פניתי ליוסי מלול, שהיה מזכיר ההתאחדות, וביקשתי לאשר לנו פיילוט ב-99 של רפת משותפת לכל רפתני יקנעם.

יוסי השיב לי שהתקציבים הוקצו כבר למושבים מדרך עוז ואחיהוד בגליל המערבי… וכך לא חיברנו את הרפתות ביקנעם.

הבנו ששני אחים, אילן ואני, נתקשה להתפרנס מרפת אחת ורצינו גם שאחד הילדים ייכנס לרפת, בועז של אילן – אמרנו שאחד מאיתנו צריך לצאת לעבודת חוץ.

אחרי ריאיון עם מנהלי נהלל בראשותו של אמנון הדר, נבחרתי לתפקיד. לימים, הסתבר לי שהמתמודד מולי היה חן כהן שעובד כיום ב"מרכזי תעשייות" ואנחנו צוחקים על העניין, איך המזל מוביל אנשים למקומות מעניינים ושונים.

איך הייתה הכניסה לעבודה עם מגוון רחב וגדול של רפתנים?

אכן, זו משימה לא פשוטה לעבוד עם רפתנים רבים ומגוונים. מאוד חששתי בתחילה, כי נהלל היה מושב גדול בהשוואה ליקנעם. באתי ממשק חקלאי משפחתי והיינו מפותחים למגוון פעילויות.

הייתי חבר הנהלה הרבה שנים והבנתי את הראש בין האגודה והתושב ומערכת היחסים. מהר הבנתי שהרפתנים בנהלל, אינם הצד החזק באגודה וכיום עוד פחות, כי מספרם הצטמצם כמו בכל המושבים.

היה לי ברור, שאם הרפתנים לא יובילו את הממז אזי כל הרפתנים במושב בבעיה. השארנו את הממז בידי האגודה החקלאית של המושב ובכל השנים, הצלחנו להגיע להסכמות בין חברי האגודה, הלקוחות והאחרים.

מה השינויים שעוברים על הרפת שעושים את הדברים יותר קשים?

• בעשור האחרון הרפת הפכה לעסק כלכלי לכל דבר וערכים אחרים, פחות חשובים, בעיני חלק מדור ההמשך. רפתות קיבוציות התחילו לקנות בנהלל וזה הפך רק לעסק – צרכנים עוברים ממקום למקום כדי ללחוץ על מחירים.
• ערכים כמו נאמנות, מוסר תשלומים, הידברות ועוד, נשחקו מאוד. הוותיקים דאגו קודם למחויבות לממז לפני הכול וכיום זה קיים פחות.
• בסיכומים הכלכליים שנערכים בשני המגזרים, מחממים את המושבניקים והם לוחצים כל הזמן ובעיקר, הצעירים שבהם.

 מרכז מזון נהלל 

מרכז מזון נהלל הוא חברה בע"מ, בתוך האגודה החקלאית של המושב. יש הנהלה בת 7 חברים ומעליה  דירקטוריון של האגודה שמונה 21 חברים, אסיפה כללית פעם בשנה.

מייצר הרבה סוגי בלילים – רפת, כבשים, עיזים, עגלים, סוסים. חלוקה באבוס, אריזה יבשה, רטובה ומכל הסוגים. הגישה שלי שנותנים לרפת מה שהיא רוצה – מאפשר לרפתן לבצע את "חלומו".
בעבר עבדנו עם לא מעט קיבוצים בסביבה, אבל הלחצים של ארגוני הקניות עבדו והם "חזרו הביתה" למתחם הקיבוצי.

היקף הייצור לחברי המושב כ-20% והשאר ללקוחות חוץ. זה יחס חזק וזו גם אחת החולשות שלנו, כי התחרות והגבייה קשים יותר בחוץ, בניגוד לממזים אחרים – הגבייה הופכת לסעיף קשה ומורכב.

כאמור, מגוון הבלילים גדול כולל מזון לקרנטינות אבל לא מוכר לשטחים.

• מייצרים כ-250 טון בלילים ליום ובשיא היינו עם 300 טון.
• מוכרים לכ-30 רפתות משפחתיות עם כ-30 מיליון ליטר – המחזור השנתי כ-100-80 מיליון ש"ח
• בנהלל נשארו 8-7 רפתנים ואנחנו מתמחים גם בהזנה רובוטית – הרפתות האלה נסגרות בהדרגה.

הסיכון שלנו גדול כי כל שנה מתחילים מאפס, אין אפשרות לצבור הון של הממז. החברה היא של האגודה החקלאית ובסוף כל שנה, מחלקים את מה שנשאר לחברי האגודה, כולל הרפתנים.

מזונות ארוזים

במשך כעשר שנים, אחד הלקוחות הגדולים שלנו היה ממז משואות יצחק שייצרנו בשבילו בלילים לאריזות שהם הכינו. לפני כחמש שנים קנינו מהם את המכונה והתחלנו לשווק באופן עצמאי. הבנו שבמצב מערכי ההזנה כיום, אי אפשר להתפתח רק ברפת החלב וחייבים לפרוץ לשווקים נוספים. החלטנו להתמקד בארוזים לסוגיהם.

יש מגוון צרכנים בתחומים ובמצבים שונים. יש חוות קטנות שבהן עובדים גם נשים וילדים ללא טרקטור ונחוץ לספק להם, גם באלות קטנות של 25 ק"ג ובימים אלה עושים פיילוט.

השקענו כמה מיליונים במכונה שיודעת לארוז כמה גדלים של חבילות, עם דחיסה טובה – מוצרים יבשים כמו תבן וגם בלילים לחים, יונקים ועוד.

אנחנו צריכים כל הזמן לחפש תחומים נוספים, כדי להשלים את עמוד השדרה שהוא הממז למעלי הגרה. הארוזים הינם שלוחה על יד שנותנת יתרון. נוכל לספק פתרונות למגוון בלילים ייעודיים, גם למטרות מוגדרות ברפת כמו, תוספת לממליטות, ליבשות, ליונקים ולקבוצות אחרות. יש כמה אנשי מקצוע שמלווים אותנו בנושא.

האם יש יתרון כלכלי לממז גדול על הזנה עצמאית בבית?

המחירים בארץ של חומרי הגלם די אחידים – לגדול ולקטן, לקרוב ולרחוק. כך גם במזונות הגסים והמפתיע הוא, שלנו הגדולים, המחירים של התחמיץ לעיתים, יותר גבוהים, כי צריך לאסוף גם ממרחקים גדולים, להשלמת הכמות, בעוד שהקטנים מובילים מקרוב ליד הבית.

מוצרי לוואי – בעבר התמחינו בשימוש במוצרי לוואי אך כיום זה ירד מאוד. הסוחרים מכירים את תכנון ההזנה במחשב ו"מחירי הצל" והמחירים שלהם כיום לא אטרקטיביים מספיק.

הובלות – בסך הכול, מובילים אוויר ומים. השירות וההובלה יקרים  – חלק מהלקוחות מבקשים שנקנה את המספוא בשטחים שלהם וכך, לקחת מספוא גס ממשקים רחוקים ובתמורה להוביל להם בעיקר אוויר ומים, זה לא זול.

שטחי מספוא – חשוב שלממז תהיה קרקע צמודה, שבה יגדל את המזון הגס לצרכיו. כיום אנחנו בידיים של תאגידי הגד"שים והסוחרים. לרפתן באירופה אין אלטרנטיבה והוא מגדל בשטחו את מה שצריך לרפת, בעלות הגידול בלבד.

יש קיבוצים שעשו שינוי, הגד"ש דואג לרפת ובמחירי עלות – עובדים ביחד ולא צריך סוחרים-מתווכים באמצע.

המזון הגס הוא הכי חשוב וכיום הוא לא טוב מספיק, כי לא טיפחו מזון גס למספוא למאכל, אלא גידולים לגרעינים ואנחנו צרכני משנה. זה יקר וגם בעייתי ופוגע ביעילות הרפת.

היקף הקרקע – למושבניקים הבעיה כפולה כי ההורים קיבלו נחלה עם שתי פרות ו-50 דונם אדמה. כיום צריך 150 פרות ולא הוסיפו קרקע, כי צריך 700 דונם. עלות הגידול ביבול הנוכחי גבוהה, מסתמכים על סוחרים ולא קוצרים מתי שצריך, אלא מתי שמתאים לסוחר.

כשיש אגודה של רפתנים עם ממז משלהם, זה עובד הרבה יותר טוב (כמו ברמת צבי, אביגדור, גבעת יואב, שדה אילן, יציב, ויתקין ומדרך עוז) – יש שטחים גדולים סביב הממז וזה מוזיל עלויות מספוא.

מכוני התערובת הגדולים נכנסו להזנת הפרות, כדי למכור גרעינים ולהרוויח, בעיקר מהם. ממזים של מכוני התערובת בקיבוצים, נותנים שירות לרפתות ודרכם מוכרים את כל הגרעינים והכוספאות – אנחנו מתקשים להתחרות בהם

ביצועי המנה למגוון יצרנים

מסתבר, שגם במנה אחידה יש שונות גדולה בביצועים. מניסיוני, אני מאפשר לכל לקוח להכין מנה עצמאית ואז הוא גם לוקח את האחריות על הביצועים.

רכיבים – תמיד יש שונות ברכיבים כי יש גנטיקה, ממשק, מרחק מהמלטה, אחוז מבכירות ועוד גורמים משפיעים.

בינואר 19, המוצקים בחלב שלנו נפלו והסערה הייתה גדולה. עירבתי את כל אנשי המקצוע ולא הצלחנו למצוא את הסיבה והפתרון. כינסתי את שמעון כרמי מחברת ש.ח. ואמיר בלוך מפרוג'קט בר וביחד איתם החלטנו להכניס את התוסף שומן פלוס וזה עזר.

זה היה בדיוק לקראת הפסח. עשיתי ניסיון מקדים בשלוש רפתות וזה עבד. מאז אני נותן את התוסף במינונים שונים.

ככלל, אני עובד עם הרבה תוספים – תלמיד טוב של עופר קרול ז"ל, שהכניס בי הרבה דברים והיה בעל מקצוע משמעותי משכמו ומעלה – הוא אהב תוספים ולא סתם לייקר את המנה.

איכות המזון הגס בישראל היא נמוכה – הזנים מטופחים לגרעינים ולא למספוא. רוב החציר נעשה על ידי סוחרים שמעניין אותם היבול ולא האיכות. חשוב לזכור שמזון גס איכותי מביא לתוצאות טובות.

סדר יום מרכז מזון נהלל

מתחילים ב-24.00 עם שני עובדים שמכינים בלילים. ב-03.00 מצטרף עוד אחד ואח"כ מגיעות 4 משאיות חלוקה לבלילי חולבות של חברת "נתיבי נהלל" (אין להם שום קשר לנהלל).
כל הלקוחות משלמים מחיר זהה על אותה מנה וכולם מקבלים הזנה באבוס – לחולבות פעם ביום,  פעם ביומיים לגידול וליבשות, עושים גם בלילי יונקים (מנת בן אשר משופרת), עושים גם בארוזים.

תקינה – יש לנו ISO כבר כמה שנים ומקפידים לעבוד בנוהלים סדורים, עובדים על רישיון עסק ובקרוב נגיע לישורת האחרונה.

בשטח הממז יש 7 עובדים ובסך הכול, כ-15 עובדים מקבלים שכר מממז נהלל.

מחלת הקורונה – בינתיים לא משפיעה, אנחנו מפעל חיוני כולל חברת ההובלה.

השריפה הגדולה

ב-14 לנובמבר האחרון היו רוחות מזרחיות חזקות,  בממז של שכן קרוב, שמפטם עגלים, פרקו אוטו ב-2 בלילה וגץ הדליק את ערימת החציר הסמוכה. הרוח הייתה חזקה עם יובש נוראי באוויר, חבילות עפו כמו כדורי אש בממז והדליקו חומרים.

כל כיסויי בורות התחמיץ דלקו, ערימות חציר ומיכל סודה קאוסטית, היה עשן נוראי בלילה. 7 צוותי כיבוי אש העירו אותי וכל מערכת החשמל נשרפת. למרבה המזל, מגדל הפיקוח והעגלות לא נפגעו.

ב-02.30 הגעתי לעבודה וצלצלתי לממזים אחרים. לשמחתנו, במקרי משבר, הענף מתגלה במלוא הדרו – מילובר, אמבר וממז שדה אילן נרתמו והלקוחות קיבלו אוכל משם. דאגנו קודם לפרות והלקוחות לא הרגישו שהייתה שריפה.

אחרי יומיים, חזרנו לפעילות מלאה, עם כל הקושי שבדבר ולמזלנו, לא היה מחסור של מזונות גסים בשוק. הענף התגלה בגדולתו והתגייס לסייע מכל הלב.

נשרפו שני מתבנים וערימת קש – בסך הכול נשרפו כ-5,000 חבילות. היה לנו הרבה חציר ותחמיץ בכמה מקומות גם מחוץ למתחם – זה יקר להחזקה, אבל זה עזר במקרה התקלה. היה פרגון מהלקוחות על תפקוד הממז בעת מבחן.

מה הלקוחות רוצים וכיצד אתה מלווה אותם?

• מוצקים גבוהים שנותנים מחיר חלב גבוה יותר.
• יותר חלב באותה מנה.
• בלי שלשולים (בודקים מי עוד היה שותף אותה משאית חלוקה, כדי ללמוד על הסיבות).

אני נמצא הרבה בסיכומי רפואת עדר במשקים – רואה ושומע גם את ההבדלים. רואה סיכומים כלכליים עם פערים גדולים בין רפת לרפת – האוכל אותו אוכל. נמצא בקשר עם כולם ולומד מהם על העשייה.

עושה ללקוחות כנסים של חברות מסחריות במועדון ומזה 12 שנה, עושים כנס שנתי גדול עם החקלאית לזכרו של ד"ר ברוך שופטי ואליו מוזמנים גם רבים, מחוץ לקהל הלקוחות שלנו.

חיים נעימי מלווה מטעמנו כמה משקים, גדי עציון מלווה את שלוחת פיטום העגלים, ד"ר חיים לייבוביץ מייעץ לאנשי הצאן ושמעון כרמי עובד איתנו צמוד. יש שרוצים ויש שיודעים לבד…

מבט על הענף בעוד כמה שנים

מספר הרפתות – ילך ויצטמצם גם בעתיד, כי יש מחסור בדור המשך ברפת והיקף השקעות גבוה ומתמיד.

גודל הרפת – הרפתות יגדלו עד גבול מסוים, כי היקף השטח שיש לרפת המשפחתית מוגבל למדיי. לצאת מהיישוב ולבנות רפת חדשה משותפת, זה אתגר יקר מאוד שגם לקוח הרבה שנים…

הרווחיות – הולכת ויורדת והממשלה לא איתנו. ייתכן ו"משבר הקורונה" יביא לשינוי בתודעה הממשלתית בשנים הקרובות, לפחות.

מגזרים – לדעתי צריך לפתוח את החיץ בין המגזרים ולאפשר שותפויות ביניהם. המושבניקים בשותפות יכולים לתרום על פי החוזקות שלהם וזה פתרון טוב ומהיר לשני המגזרים.

ממז עצמאי בבית – מיועד למנהלים בנשמתם שמסוגלים לעשות הכול. לא מתאים לכל אחד – תכונות של סוחר, מנהל, עובד, עובד קשה וזה לא פשוט לעבוד לבד – זה כלכלי, זה מתאים ואפשרי למיוחדים מאוד.

ניסויים – האוכל יקר כי הגידולים לא בידיים שלנו. אני מעורב בהרבה ניסיונות בנווה יער  וגידולים חדשים (מורינגה, סלפריה – שלמון יפואי, קינואה). לגד"שים אין הרבה סבלנות לניסויים ולא משקיעים בהם. כדי להתקדם צריך להשקיע בפיתוח זני מספוא שמתאימים לבעלי החיים ברפת.

דור המשך – בעיה קשה מאוד במשקים

אני אופטימי לעתיד הענף כי הוא חיוני ברובו המכריע ותורם לביטחון המזון בישראל.