אלישע שפירא

*צילום תמונה ראשית: מיכה בריקמן על רקע המצב הביטחוני המתמשך, החקלאים בישראל ממשיכים לפעול יום יום בשטח, תוך שמירה על רציפות העבודה החקלאית והבטחת ביטחון המזון והעצמאות התזונתית של מדינת ישראל. דווקא בימים אלו,

המלחמה החדשה הזאת שמאיימת על כולנו לימדה אותי שאין לי יותר בית. אני לא יכולה לחזור למקום שעזבתי, אני לא שייכת עדיין לשום מקום חדש. אני ממשיכה לרוץ, ממשיכה לחפש. למדינה אין פתרון עבורי.

על אף נתוני החזרה הגבוהים ליישובי חבל תקומה, לא כל החברים שפונו מקיבוצי הנגב המערבי בעקבות טבח 7 באוקטובר מוכנים לחזור לביתם ולקיבוצם. צוות "שווים ולא שבים" שהוקם בתנועה הקיבוצית מסייע להם למצוא בית

השנה לא יתקיים סדר באפיקים, סדר שהתקיים כמעט כל השנים, חוץ מב-1948 וב-2021-2020 בגלל הקורונה. אפילו ב-2024 הסדר התקיים כולל אירוח של 50 מפונים מברעם. השנה אזיל דמעה על החירות שלא קיימת בחג החירות

תרנגולי הודו יכולים להיות דוגמה לשילוב של טיפשות והרס עצמי. איך הם קשורים לממשלת הזדון ולשמה של המלחמה הנוכחית? יש בי קנאה לא סמויה כלל באריות. דבר ראשון, הם ישנים או רובצים ללא תנועה

בג"צ פסק כי על המדינה לדון מחדש בעניין החלת תוכנית סיוע והטבות על הקיבוצים והיישובים שבמרחק שבין 3.5 ועד 7 ק"מ מגבול לבנון. "תפקיד המדינה להגן על תושביה מפני איומים ביטחוניים, ולסייע לתושבים באתגרים

בימים שבהם המציאות הביטחונית מאתגרת אותנו מכל עבר, חברי וחברות התנועה הקיבוצית מוכיחים שוב שאת הרוח הישראלית אי אפשר לשבור | מצפון ועד דרום, דרך שנות השירות, גרעיני הנח"ל, הקומונות ויוזמות קהילתיות מרגשות, התנועה

הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, השומר הצעיר מתגייסות לסייע לחברה הישראלית בשעתה הקשה: מסיוע בפינוי שברי זכוכיות ביישובי הצפון, הקמת מסגרות חינוכיות לילדי עובדים חיוניים והפעלת ילדים ובני נוער במקלטים ובחניונים | אנשי החולצה

שדות החיטה ירוקים, ג'אם סשן מעולה נשמע בבארי, אבל גם אלה לא מסתירים את החיים שלנו לצד ההשלכות  של כל מה שקרה, החל מהכיבוש של 67 ועד המלחמה הנוכחי מלחמה, מרתף, מוזיקה הכלב חזר,