גדעון חרובי

השבוע אנחנו יוצאים לטיול בעקבות סדרת הטלוויזיה "שעת נעילה" שהוקרנה בכאן 11, המספרת על מלחמת יום הכיפורים בפרספקטיבה של 47 שנים אחרי המלחמה ברמת הגולן  "שעת נעילה" אינה סדרה תיעודית אלא דרמה המבוססת על

טלי שטרית (זאבי) ממושב דבורה, שהוציאה לאור את הספר "סבא גדול לפעמים קצת מבולבל", מדברת על פועלה למען הקשישים ("חברה שמכבדת את המבוגרים היא חברה יותר טובה"), על סבא ברוך שהיה ההשראה שלה ("היה

תערוכה מדהימה של קבוצת יוצרים, ביניהן מושבניקיות רבות, התקיימה לאחרונה באור עקיבא: ב"סטודיו של גלית" * שם התערוכה "שווה את הנייר" אומר הכל: כל היצירות נעשו מפיסול וציור של עיסת נייר מודבקת, והחומר שבמחשבה

איך הוקם בעין גב בית תפילה המצוי בתוך בית הכנסת שהוא הקיבוץ כולו?  לקראת יום הכיפורים הופיעה מודעה על לוח המודעות של הקיבוץ. היא קראה לחברים שמאמינים שיש להיפטר מהדת הכובלת להירשם לעבודה ביום

מה הביא צנחני מילואים לאסוף טילי סאגר שהותירו המצרים בסיני והסורים בלבנון? למה הם גנבו זלדה וקומנדקר? מה השתבש עם הטילים האיטלקיים? סיפורה של מחלקה שמעולם לא הוכרה רשמית על ידי צה"ל  כתבות רבות

פרשת יום כיפור כפי שכתב אורי בן צבי בעיתון "יהדות חופשית"  בסתיו 1936 רעש הישוב בארץ בעקבות שערורייה שעוררו חוגים דתיים בעניין שמירת השבת והחג. השערורייה שחוללה סערה פוליטית גדולה וגרמה לשלהוב רוחות ולוויכוח

"השתגעת? סימפוזיון ביום הקדוש ביותר?" ג' טרק בפניי את הטלפון.  בקיבוץ מגן, ואולי גם בקיבוצים אחרים, יום הכיפורים היה במשך שנים רבות יום עבודה רגיל. השינוי החל לחלחל אחרי 73', אחרי המלחמה שהפתיעה ואת

דניאלה פורת-פנסו מקיבוץ יפתח היא מלווה רוחנית למרות שאינה רב או כומר. הליווי מתבסס על ההנחה שגם אם המוות מתקרב אנחנו עדיין יכולים לבחור איך להתבונן על עצמנו ולהגיע אל הסוף בדרך הנכונה לנו.