שמואל גלנץ

נועם בלום, בן כפר גיבתון, ייזכר כמי שהקים את חוות הצברים הגדולה במזרח התיכון. 1,160 דונם של סברס מזני פטנט, פרי פיתוח ישראלי, ממוקמים בחווה על כביש 204 בין דימונה לירוחם. מיזם ייחודי של

"בניסיונות עם קופסאות בעבודת הגמר, כתבתי שאם עץ מושקה רק בצד אחד שלו, זה לא מספיק להשקיית העץ כולו" "מאז הייתי ילד רציתי לייבש את הביצות ולהפריח את השממה ושתהיה לי חווה עם סוסים. לכן

בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת ניתן לאחרונה פסק דין שדן בין היתר בשאלת חלותם של צווי ההרחבה בחקלאות. פסה"ד[1] דן בתביעתו של אדם שעבד למעלה מ-15 שנים כאחראי על המכירות "במשתלה" במושבה יסוד המעלה.

"אבל האמת, תמיד אהבתי חקלאות. זה בדם אצלי. אני קם כל בוקר והפעולה הראשונה שאני עושה – נפגש עם ששת התאילנדים שעובדים אצלי בשטח" רוברט אמרוסי אוחז 500 דונם של מיני פירות במשק חקלאי במושבה

הסכם זה מהווה למעשה כתב אישום זדוני ועלילת דם בזויה ומרושעת כאילו החקלאים הם האשמים בעליית יוקר המחיה עמירם מוארמן, חקלאי, בן 86, חבר התאחדות האיכרים מדוע דווקא, דובי אמיתי, בן ונצר למשפחת חקלאים, בגד במורשת החקלאות וללא ניד עפעף, הצטרף לגוף המתיימר להוותנו (ולא הוא) לייצג את חקלאי ישראל ולחתום על ההסכם המביש והדרקוני המתקרא (לעג לרש) ״הרפורמה החקלאית״, המהווה אוסף גזרות קשות שהונחתו על החקלאים ותגרום להכחדתם. הסכם זה מהווה למעשה כתב אישום זדוני ועלילת דם בזויה ומרושעת כאילו החקלאים  הם האשמים בעליית יוקר המחיה (ולא היא), מדביקים עליהם טלאי צהוב ומציגים אותם כאויבי הציבור.לכן החתימה על ההסכם מהווה הודאה באשמת החקלאים (כביכול). כפתור ופרח, הפלא ופלא.