איך לגדל ילדים מאושרים

מחפשים ספר שיגרום לילדים לעזוב את הסלולר ולהתחבר לדפים? נסו את "דובידודי" – ספר הרפתקאות לילדים מרתק שכתבו צאלה פינטו ורחלי סילברן, אם ובת. הן מציגות בספר זה נקודת מבט מרעננת על תקיעה פתאומית בחיים

לכל אחד בילדותו הייתה איזה בובה, או דמות חפץ מעבר שהייתה קרובה לו. זה התחיל כבר מהילדות המוקדמת כתינוקות, שלא הבינו לאן הגיעו ומה הם בעצם החיים. במשך השנים, אחדים מאיתנו אימצו את הבובה,

ערב חשיפה ייחודי לחברי תנועת המושבים לגיוס משפחות אומנה לילדים במצבי סיכון "יש לנו שמונה ילדים: ארבעה ילדים מהבטן ועוד ארבעה ילדים מהלב," כך מתארת שרה (שם בדוי), בת 56 ממושב בדרום הארץ, את

תיקי וידס, תסריטאית, במאית ויוצרת, הוציאה ספר חשוב לבני נוער על התמודדות מול חרם ואלימות. בספר זה כמו בספריה הקודמים, היא לא רק מספקת עלילה מרתקת ודמויות מעניינות, אלא מניעה את הקוראים/ות הצעירים/ות לפעול

עכשיו, כשיש קצת יותר אוויר לנשימה אני מתחילה להבין מה עבר עליהם וכמה צמיחה והתפתחות נדרשו מהם בשנה החולפת. לדעת לנוע בתוך עולם משתנה תדיר ולהתאים את עצמך כל פעם למצב חדש – יש

שעת הבוקר היא שעה שיכולה בקלות להפוך את היום מטוב לרע. התארגנות בוקר נעימה יכולה להעלות את היום על פסים חיוביים ושמחים, בעוד התארגנות בוקר עצבנית יכולה להפוך את היום כולו לכזה, מרגיז ומעצבן

שני בידודים, שעברנו יחסית בשלום וסגר שלישי, שכבר הוציא מאיתנו את כל המיץ. פתאום, כשכולנו נמצאים כל כך הרבה זמן בבית, חלוקת התפקידים המסורתית – מה אמא עושה, מה אבא עושה, מה האחריות שלוקח

כל אחד מאיתנו, מקטן ועד גדול, הוא אדם שמבקש למצוא את המקום שלו, לספק את הצרכים שלו, לממש את רצונותיו.  אבל, מה לעשות שלפעמים קשה להכיל כל כך הרבה כאלה בבית אחד?  מה לעשות

ישנן הרבה דרכים וגישות כיצד לגשת אל מריבות בין אחים ואחיות, כיצד לגשר או לפתור את המריבה וכיצד לעזור לילדים ללמוד לחיות יחד.  מניסיון אישי אוכל לומר שאין אמת אחת או דרך אחת, ומה

"אמא, רוצה יום של כיף איתך" הילדה שלי, ברוב מתיקותה, מסמנת לי שהיא רוצה וצריכה שאראה אותה. היא מבקשת שלרגע קט, בתוך זרם החיים השוטף הזה, אייחד לה זמן. אז אם זה כל כך

אם רק נדע להזמין את החושך באהבה לביתנו ולתת לו מקום – אולי נלמד דבר או שניים על מה שמתחולל בלבבות הקטנים שפועמים פה לצידנו, ואף יוכל להוביל אותנו אל חוף מבטחים קרוב ושלם

בסגר הראשון הרגשנו כאילו מישהו דחף אותנו לצאת לחופשה משפחתית. בסגר השני פתאום נהיה לנו צפוף. כולם היו כל הזמן בעניינים של כולם ובכל רגע נתון היו פה ילד או ילדה שהתלוננו שמשעמם להם.

לכולנו יש מצפן פנימי – אנחנו נולדים עם אחד. הוא מורה לנו על הכיוון אליו נכון לנו ללכת, משהו בלב מתרחב ונרגע. הוא מאותת לנו כשסטינו מהמסלול – ספינת החיים מתחילה לחרוק ואין באופק

עוד רבות יסופר על נזקיה המתמשכים של מגפת הקורונה והסגרים שבאו בעקבותיה. יספרו על מי שנפגעו מהמחלה בגופם, ואולי אף שילמו עליה בחייהם. יספרו על מי שנפגעו כלכלית. רותם שובל מדברת על הנפגעות שאיש

"ילדים הם לא מבוגרים שטרם הבשילו, וחייהם הם לא מסדרון בדרך אל הבגרות. עכשיו הם חיים, וכאן ועכשיו הם זקוקים לאיכות חיים. חייהם יקרים וראויים לכבוד בזכות עצמם," אומר איש החינוך, הסופר והפילוסוף דני

מכירות אותן? את האימהות האלה?  בטוחה שיש להן את הגרסה הגברית-אבהית שלהן בניואנסים כאלה ואחרים. האמת היא שאין לי עצה טובה במיוחד מה כדאי לעשות, איזו אמא טובה יותר ואיך כדאי להתמודד עם פיצול

כשהבת ביקשה לתלות ציור על הקיר בהתחלה עוד ניסיתי להתנגד, ומצאתי שלל טיעונים משכנעים – "לא! זה יהרוס את הצבע על הקירות!!", "זה ייראה כמו בלגאן!", "את לא חושבת שחבל לדפוק כל כך הרבה

אין לי ספק שהמילה הזו, כיף, מכילה בתוכה הרבה יותר, אין לי ספק גם שהילד שלי יודע לדבר.  אני מכירה את אוצר המילים שלו, את יכולת הביטוי שלו כשהוא רוצה לבקש דבר מה, לשאול

"מחאת המכנסונים" חזרה ואני חזרתי לתהות – האם אני באמת יכולה לגדל את שתי בנותיי באווירה חופשית ומאושרת, כמו זו שאני מדמיינת?  האם אני באמת יכולה באווירה הזאת לגדל את בנותיי כך שיאהבו את

על מה אנחנו מוכנים לדבר עם הילדים שלנו ועל מה לא? עד כמה אנחנו שומרים עליהם בתוך בועת הילדות המוגנת והתמימה ועד כמה אנחנו חושפים אותם לעולם על כאביו, קשייו, מורכבותו? איך לגדל ילדים

פעמים רבות התגובות והמעשים שלנו כהורים, אמירת ה"לא" שלנו, נובעת מדפוסים ואוטומטים שטבועים בנו עמוק. אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים "לא" לילדים שלנו ואז שואלים את עצמינו: "למה לא, בעצם?" ולא מוצאים תשובה אחרת

אנחנו עכשיו לא בהודו, אנחנו כאן, עמוק בתוך סגר ובידוד שאי אפשר לדעת מתי ואיך נצא מהם. מג'נגלים כל היום בין הילדים למקרר, בין פינת האוכל לסלי הכביסה, בין משחקי הקופסא לטלוויזיה, בין החרדה

אין מתכון סודי בשבועות האחרונים הפכתי בדעתי שוב ושוב בשאלות – האם ילדי מאושרים? מה גורם להם לאושר?  מה החלק שלי ושל האיש שאיתי בכל הדבר הזה? יכול  להיות שיש דברים מסוימים שעשינו כדי