דעת יחיד

האם המשבר הנוכחי, לאחר שנתגבר על המגפה והחולי, יביא להעמקת הפערים ולקיטוב חברתי גובר, או שהוא יביא בעקבותיו לחיזוק הערבות ההדדית וליותר סולידריות חברתית אל מול הקשיים, כפי שהתגלו בתחילתו? לפני ימים אחדים התקיים

קראתי בעיון את הראיונות עם שלוש מזכ"ליות תנועות הנוער הכחולות – רונית שניר מהשומר הצעיר, לירון אבנת מהמחנות העולים ומיה גבע מהנוער העובד והלומד, שהתפרסמו בגיליונות אחרונים של "הזמן הירוק". אלה שלוש נשים מרשימות

אדם קרוב אצל עצמו ואצל אזורו הגיאוגרפי ולכן לא יפנה במצוקתו או ברווחתו לבית התנועה הקיבוצית, אלא למועצה האזורית בחדשי החל"ת הארוכים שגזרו  עליי, כמו על רבים אחרים, שהות ממושכת ומשתקת בבית הפרטי, חשבתי

 טרם קם מנהיג בשיעור קומתו, שיהיה מסוגל להתוות את חזון המדינה היהודית דמוקרטית ל-50 השנים הבאות, ולהוביל מהלכים הרי-גורל למען מדינת ישראל והעם היהודי לפני 47 שנים הלך לעולמו דוד בן-גוריון, עד היום הוא

נפלה בחלקי הזכות המופלאה לכהן בכנסת תחת ראשות הממשלה של יצחק רבין. לא הייתי מידידיו האישיים,  אך זכיתי לעמוד מקרוב על אישיותו והישגיו. במלאת 25 שנים לרצח הנתעב, שהיה כתוב על הקיר, וכשלנו להדוף

אני רואה בתהליך השלום המתעורר בשורה גדולה. חזית האיבה שגילו מדינות ערב מול ישראל מיום הקמתה, הולכת ומתמוטטת. מדינות ערביות עומדות בתור לשלום עם ישראל, בלי לנסות להכתיב לה תכתיבים מדיניים. מדינות ערב מתחילות

למה ביבי? – גם אם לא תרצו, הוא (כמעט) אגדה !!! כיצד ניתן להסביר את האהדה הרבה שנתניהו זוכה לה בקרב חלקים לא מבוטלים של הציבור? כיצד זה שציבורים שלמים נשאבים אליו כמו מגנט,

חשבון נפש לא נעשה – אורי יזהר רצח רבין לא היה פעולה מבודדת של "עשב שוטה", כפי שטוענים אנשי ימין שחשים צורך להתגונן מפני האשמה קולקטיבית על אחריות לרצח.  הרצח התרחש על רקע של

בראיון נרחב ב"הארץ" (27.9.20) פרש  הד"ר אבישי בן חיים, הפרשן לענייני חרדים של חדשות ערוץ 13,  שהוא כיום דמות מרכזית בשיח הציבורי, את משנתו הדיכוטומית הידועה, בדבר קיומן במקביל של ישראל הראשונה ההגמונית והאשכנזית

לפני 48 שנה (אני יודע, מבהיל אפילו לכתוב את המספר הזה), כשסיימתי את לימודי התיכון בבית הספר האזורי בית ירח, ליד הכנרת, הלכתי לעשות שנת שירות ביישוב שנקרא נווה עובד פוריה. שנתיים קודם, הייתי

הבעיה של ערי הפיתוח היא תעסוקתית  ולא טריטוריאלית.  הטלת האשמה במצבן של עיירות הפיתוח על המועצות האזוריות, היא פוליטיקה קטנה של הנהגה לא מוצלחת. החטא העיקרי של הקיבוצים כלפי ערי הפיתוח ויישובי העולים מצוי

הצגת השאלה באופן שהיא מופיעה בכותרת עוסקת בסוגיה שמצויה, לכאורה, במישור הפילוסופי. עם זאת, במציאות מדובר בסוגיה שיש לה משמעות והשלכות מרחיקות לכת על דמותה ואופייה של המדינה בעשורים הבאים. מי מהשניים יגבר ומה

כשאני צופה בתמונה בה נראים צעירים מבית שאן מתרווחים בבריכת השחייה של קיבוץ ניר דוד, אני מתמלא חרדה ולא מעט גם זעם. לא רק מהדאגה שמא חברי הקבוץ שזה רכושם שעמלו למענו ימים ולילות

בישראל כ-4 מיליון דונם אדמה חקלאית בבעלות הציבור. כמחצית,  30,320 נחלות, בידי  הקיבוצים, המחצית השנייה, 32,368 נחלות, בידי המושבים. רוב המושבים הם מושבי עולים, שבהם רוב התושבים הם מזרחיים. יש  חבלי ארץ שלמים בני

הקושי של המחאה הדמוקרטית – דני זמיר מהו הקושי שבו נתקלת המחאה הדמוקרטית? חשבתי על ניסוח קולע ששמעתי מאחת ממנהיגות המחאה הדמוקרטית: "אנחנו מגנים על הדמוקרטיה, כי היא מגנה עלינו". ואז חשבתי על הקושי

הניסיון שנלמד מפירוק המדינה היוגוסלבית למדינות לאום, וגם הניסיון הספרדי במהלכו מתנהל מאבק אלים לעצמאות של חבל קטלוניה, הם עדות למה שיכול לקרות לתושבי ארץ ישראל אם וכאשר תקום מדינה אחת מהים ועד הירדן

אני מאמין, שבכל העולם וגם בישראל, תביא הקורונה לתחיית מדינת הרווחה. תחיית התובנה, שהמדינה נועדה להבטיח לאזרחיה מערכות מצוינות של חינוך, בריאות, רווחה, השכלה, מדע ותשתיות פיזיות וחברתיות, כי אין יד נעלמה שתבטיח את

הקיבוץ המתחדש כקואופרטיב הקואופרטיב הינו ארגון פרי יצירת האדם אשר מטרתו נקבעת על ידי חבריו השותפים. הארגון על רוב מאורגן כתאגיד הפועל במסגרת המוגדרת בחוק המדינה כשמטרות התאגיד נקבעות במשותף על ידי חבריו וניהולו

ב-14 ביולי 1967, חמישה שבועות לאחר תום מלחמת ששת הימים, עלתה קבוצה של צעירים, רובם בשנות העשרים המוקדמות לחייהם, רובם בני קיבוצים – בעיקר מתנועת הקיבוץ המאוחד, למחנה סורי נטוש בעליקה שבמרכז הגולן, להקים

פעילות תנועות הנוער: ממשלת ישראל הנאבקת בקורונה החליטה לסגור את תנועות הנוער, הלכה למעשה. בשלב ראשון הקפאת פעילותן בעונת השיא שלהן, קרי בתקופת הקיץ. ובהמשך באמצעות פגיעה קשה בתקציביהן. "הפוך, גוטה – הפוך! "

פוליטיקאים יטענו לעולם, שהאמת היא נר תמיד לרגליהם.  יחד עם זאת, השקר הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מחייהם הפוליטיים מדבר שקר תרחק: על פי אחת ההגדרות 'פוליטיקה' היא אמנות האפשרי. לכך אפשר להוסיף תוספת

ההצבעה בבחירות הארציות בקרב חברי הקיבוצים: מגמות ההצבעה בבחירות הארציות בקרב חברי הקיבוצים, ככל שניתן לעקוב אחריהן בשנים האחרונות, מצביעות בבירור על התפלגות והתפצלות קולות גדלה והולכת בין מפלגות שונות, רובן עדיין מ'השמאל' ומ'המרכז'

אלישע שפירא מתנגד להחלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן. עמדה לגיטימית כמובן, אף שהיא הפוכה לעמדתי. אבל כדי לשכנע את הקורא בעמדתו, שוכר אלישע מחפרון, שולף את יגאל אלון מקברו בגינוסר ומגייס אותו למאבק