מבין כל חגי ישראל שבוע הספר, שכבר מזמן הפך לחודש, הוא החג האהוב עלינו. שמחנו מאוד לגלות שחדוות היצירה הקיבוצית עולה ופורחת גם בתחום הספרותי
"ואני רק ביקשתי אהבה", הוצאה עצמית
סוגה סיפור חיים
כתבה חנה לוי, 80, אלמנה + שני ילדים ושתי נכדות, קיבוץ הגושרים
על מה הספר? סיפור חייה של חנה לוי, התמודדות והישרדות של ילדה בת שבע שגדלה בבית יתומים, על אף שאימה הייתה בחיים. ילדה שנולדה באנגליה ונדדה משם לברזיל, בוליביה, ארגנטינה והגיעה לישראל.
מילים מהלב: "אחרי שבעים שנה החלטתי לפתוח את הלב ואת הסודות של חיי. כולם מכירים אותי כ"חנה של המלון" שבו עבדתי 45 שנים.
אף אחד לא הכיר מאיפה באתי ומה עברתי. בספר הכל נפתח. סיגל זיו, כותבת סיפורי חיים, עזרה לי לכתוב את הספר וביקשתי ממנה לא לצנזר אף מילה
"תיבת האושר של דן", סיפור לילדים ולהורים שרוצים ילדים מאושרים
סוגה ספר ילדים
כתבה מיטל ברק, 43, נשואה + שלושה ילדים, קיבוץ אושה
על מה הספר? סיפורו של הילד דן שסבתא מלמדת אותו איך למלא את תיבת האושר.
ברק היא יועצת ומנחה של תהליכים ארגוניים ואישיים, חוקרת ומלמדת אושר מעשי. היא פיתחה מודל לאושר בשישה צעדים, ובספר מנגישה שלושה מהם עבור ילדים.
מילים מהלב: "אני רואה שליחות בלעזור לכמה שיותר אנשים וילדים להיות מאושרים. אושר והצלחה הם לא עניין של מזל אלא של מי שמכיר את כללי המשחק וכולם יכולים ללמוד אותם.
הספר מספק להורים כלי המאפשר לפתח שיחה עם הילדים על רגשות, חוסן ומה אפשר לעשות גם ברמה הפיזית כדי להיות מאושרים. אושר אפשר ללמוד בכל גיל
"סבתא רב חובל", הוצאת ברחש
סוגה רומן גרפי
כתבה סיון זיו וינד, 42, נשואה + שני ילדים חסרות תמונה+כריכה
איירה לי-אור עצמון פרואין, 37, נשואה + שני ילדים, קיבוץ עין דור
על מה הספר?
"מחשבות על חורים שעוברים בירושה, על סדקים במרחב ועל מה שמחוצה לו" (מתוך הספר). רומן גרפי על סבתא שמזמינה את הנכדה שמזמינה את הקורא לטיול בזמן ובמרחב, במקומות פחות מוכרים.
מילים מהלב: הספר נולד מתוך תערוכה שיצרו סיון (כתיבה) ולי-אור (איורים) ועסקה בסבתות שלהן. "חזרתי מביקור בארה"ב", מספרת לי-אור, "שם נחשפתי לתמונות ישנות של סבתא שלי, תמונות בהם משתקפים החיים שלה בפולין לפני מלחמת העולם השנייה.
היה לי חשוב לגעת בזה, בשמחת החיים, בעולם שהיה לה לפני המלחמה". סבתה של לי-אור חיה עד גיל 102, "אישה מיוחדת וצלולה". סיון כתבה סיפור ילדים על סבתא שלה, ילידת צ'כיה, שהייתה נוכחת מאד בחייה ושימשה עבורה עוגן.
"נוצר חיבור בגעגוע. הסיפורים התמזגו ונוצרה סבתא משותפת, סבתא קולקטיבית שגם הקהל שהגיע לתערוכה חש בנוכחותה."
השתיים זכו במענק ממפעל הפיס והחליטו להוציא ספר למבוגרים, "לא אסופת ציורים מהתערוכה, אלא משהו חדש, נובלה גרפית על סבתא שנטמעת בזיכרון ובנפש. התבוננות על מה שהסבתא הטמיעה בנפש הנכדה ועל החורים שנשארים בנפש ובחיים
"שיחה טובה", ספר דיגיטלי (רב מכר)
סוגה רומן המשלב בתוכו סיפורים מחדר הטיפולים ומהתערבויות טיפוליות ברחוב.
כתבה ד"ר הדס זאבי סלע, 50, נשואה + שלושה ילדים, פסיכולוגית קלינית מומחית, מרצה ומדריכת פרויקטים לנוער בסיכון ברחוב, קיבוץ מגל
על מה הספר?
הספר מספר את סיפור אהבתם של אריאל, אישה עצמאית ורגישה שבוחרת לחיות ללא זוגיות, חופשיה מהציווי הנשי לחפש קשר, ובן הצעיר ממנה, אשר נסיבות חייו שונות לחלוטין ומובילות את בחירותיו. שזורים בו סיפורי פסיכותרפיה העוסקים בזנות, פרפקציוניזם, חרדות, תסביך אב, גזענות ופרידה.
מילים מהלב : "שנים אני ממלאה תיקיות מחשב בסיפורי פסיכותרפיה, חלקם אנקדוטות חלקם מתארים את הטיפול לאורכו. בכל פעם שהצטרפה לחיי שיטת טיפול חדשה או מטופלת שהעיפה את דמיוני, נוסף סיפור.
גם ברגע זה, עדיין לא ברור לי אם זהו ספר פסיכותרפיה המשולב בפרוזה או רומן שזור בסיפורי טיפול. הספר מארח את קוראיו בעולמות הפנימיים. הדיאלוגים שבספר אכן התרחשו בחדר הטיפולים – אך לא ניתן לזהות את גיבורי הסיפורים כיוון שחוברו מכמה מטופלים, שהפכו להיות מקור השראה, לדמות מודבקת אחת. הדמויות שלי מגוונות, הן נאבקות בנרטיב המוכר ויוצרות סיפור משלהן."
"ברמזל", הוצאה עצמית
סוגה אוטוביוגרפיה
כתב אלי נצר, 88, נשוי+ 3 ילדים ו-9 נכדים, קיבוץ דליה
על מה הספר?
זהו סיפור חייו של נצר, שנולד בבודפשט ב-1933 ועבר את השואה כילד. הוא ומשפחתו הסתתרו בעזרת תעודות נוצריות מזויפות, שסיפרה להם המחתרת החלוצית. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הוא השלים את לימודיו וב-1949 ברח מהונגריה אשר סגרה את הגבולות, יחד עם קבוצה של חניכי השומר הצעיר. הם הגיעו לבית עולים ומשם לקיבוץ דליה.
מילים מהלב "זהו ספר אישי שלא נועד להפצה, הוא נכתב בחודש בתוך תקופת הקורונה". זהו ספרו ה- 31 (!) של נצר, שהוציא בעברו ספרי פרוזה, ספרים לילדים וספרי שירה. ספר השירים הראשון שהוציא בעריכת שלונסקי התפרסם בשנת 1960 וזכה בפרס "אנה פרנק", ולאורך השנים זכו ספריו זכו בפרסים נוספים.
נצר עסק בתרגומים ובהרצאות ואף ייסד הוצאת ספרים שפעלה במשך 27 שנים. חלק מהספרים שיצאו בהוצאה ערך בעצמו. לצד התפקידים הרבים שלקח על עצמו לאורך השנים: הוראה, שליחויות בחו"ל, תפקידי הנהגה בקיבוץ ומחוצה לו, תמיד עסק בספרות
"ילדים שכאלה", ענת בן יוסף, יטבתה, רומן ביכורים, הוצאה פרטית, איור כריכת הספר איצ'ה שוורץ
שלושה דורות, שלושה פצעים, שלושה ילדים אבודים. סיפורה של משפחה אחת שמתחיל במחצית המאה שעברה אוזבקיסטן ומגיע עד סגר הקורונה בישראל
"ילדים שכאלה" מספר את סיפורו של דניאל, נער פנימיות, הנאלץ להתמודד עם שאלות בנוגע לעברה של אמו, עולה חדשה מאוזבקיסטן והסיבות לקריעתו מהבית והמשפחה.
כדי למצוא מענה לשאלות אנו נחשפים לסיפור המשפחתי הנפרש על פני שלושה דורות ושתי יבשות. הספר "מטייל" בין ישראל של 2020, ימי סגר הקורונה הראשון, לאוזבקיסטן של שנות ה-70 עד שנות ה-90 ונקודת המבט שלו מתרחבת הרבה מעבר לפריזמה המשפחתית.
ענת בן יוסף (53), נשואה ואמא לארבעה בנים גדולים, בת וחברת יטבתה, עובדת סוציאלית במקצועה, עובדת עם נוער בסיכון באילת. דרך עבודתה נחשפה לסיפורים לא פשוטים ולאירועים שעוברים על אנשים.
"כעובדת סוציאלית אני מנסה להבין, להיכנס לנפש האנשים, להבין למה בחרו לפעול בצורה כזו או אחרת." מספרת בן יוסף. לפני שנה נחשפה במסגרת עבודתה לאירוע שהסעיר אותה: "הרגשתי שאין לי דרך להבין, לעבד, להכיל את האירוע , חוץ מלכתוב."
היא החלה לכתוב בצורה ספונטנית, והמשיכה בתהליך חקירה: מה הרקע ממנו מגיע הילד, מה ההיסטוריה המשפחתית שלו. "פרט לאירוע הכול נכתב מהדמיון."
"ראיינתי אנשים, שוחחתי עם אנשים שעלו ארצה, קראתי קטעי עיתונות. עניין אותי להבין את החברה שחיה במדינות ברית המועצות לשעבר, מה הייתה השפעתה על האנשים שם, כיצד התרבות עיצבה אותם, איך הושפעו היחסים במשפחה, גם בפרספקטיבה משפחתית וגם בראייה יותר רחבה של הקשרים תרבותיים, חברתיים, פוליטיים."
"איך זה להיות אישה בחברה שמדכאת נשים, שמלמדת אותן לשתוק, לא לשאול. המסר שרציתי להעביר בספר הוא שצריך ללמוד להתבונן על האנשים שאנחנו רואים כשקופים, או לעיתים שופטים אותם, או לא מבינים את הבחירות שהם עושים בחיים."
"אם נחקור את נסיבות החיים בהקשר רחב יותר, נצליח להבין יותר, נחמול יותר. כמובן שלכל אדם יש אחריות על החיים שלו, על הבחירות שלו בחיים, אבל כחברה עלינו להיות מודעים לנסיבות ולתת התייחסות טיפולית ומענה ובעיקר – לא לשפוט."
"סיפורה של ברית המועצות המתפוררת ריתק אותי מאז ומתמיד. ביקשתי להבין כיצד ההתפוררות החיצונית השפיעה ועיצבה את עולמם של אנשים, יחסיהם, דאגותיהם, וחלומותיהם. וכך, מהחוץ לפנים ומן הפנים אל החוץ, הספר מספר סיפור של נטישה."
"הורים הנוטשים ילדיהם, מדינות הנוטשות את נתיניהן, אג'נדה הנוטשת את חולמיה. ועדיין, בכל זה יש גם מקום לחמלה ולמחילה".
"הספר נכתב במסגרת סדנת כתיבה המתקיימת מזה עשור ביטבתה בהנחיית יקיר בן משה עורך ספרותי, מנהל ספרותי של בית ביאליק, משורר ומנחה סדנאות כתיבה. "זאת חוויה של התרוממות רוח" אומרת בן יוסף על הסדנה שבה היא משתתפת זו השנה החמישית.
כתיבה היא דבר מאד אינטימי, חושפני. לא קצת מפחיד להיות בסדנה עם אנשים "מאותו הכפר"?
"היססתי לפני שהצטרפתי. נראה לי מורכב לשבת עם אנשים שלא בהכרח הייתי בוחרת להיחשף בפניהם בחלקים האינטימיים. מהר מאד גיליתי שאני שם בשביל האמנות, ונוצרה עבודה חזקה ומעניינת."
"יש כבוד למה שנכתב בתוך הקבוצה. ברור שעוברות בראש מחשבות 'זה לקוח מהחיים, לא לקוח מהחיים'. בסופו של דבר אנשים מתחברים מהמקום האישי, מהחוויה האישית שלהם."
"אם נכתב משהו אישי מידי או אינטימי מידי, לא יקריאו בקבוצה ולא יפרסמו. באיזה שהוא שלב משתחררים ונכנסים פנימה וזה מאד מרגש."
הספר, שהחל להיכתב בימי הקורונה, בערב ליל הסדר בשנה שעברה, ראה אור בפברואר השנה. "כתבתי באטרף, בבולמוס. היה לי חשוב להוציא אותו מהר, בגלל החיבור לתקופת הסגרים בקורונה".
בן יוסף פנתה למנחה הסדנה, יקיר בן משה, וביקשה ממנו לקרוא פרק. הוא התלהב ועודד אותה להמשיך והוא גם ערך את הספר. במקום לפנות להוצאות לאור, שלא תמיד מעוניינות להוציא ספרי ביכורים של סופרים לא מוכרים, החליטה בן יוסף לא לחכות.
היא הוציאה את הספר בהוצאה עצמית ושיווקה בעצמה דרך הפייסבוק ובכל פלטפורמה אפשרית וקיבוץ יטבתה סייע בתמיכה כספית בעריכה ובהדפסת הספרים.
איך הספר התקבל?
"מעט מאוד אנשים ידעו שאני כותבת ספר. שיתפתי בעיקר את המשפחה הגרעינית. הייתי בתוך תהליך כתיבה מאד אישי. מרגע שהתחלתי לפרסם בפייסבוק קטעים מתוך הספר, היה פרגון מקיר לקיר."
"הספר התקבל בהמון אהבה, הרבה קנו, החמיאו, עשינו ערב השקה בקיבוץ. חוויה נהדרת ממש. אני מתחילה בסדרה של מפגשים באזור ומקווה לחשוף את הספר בפני קהלים נוספים."
אפשר לומר שהספר נולד מהסדנה?
"כתיבת ספר היה חלום ילדות שלי ויצא בלי קשר להשתתפותי בסדנה. כשהייתי בת שמונה התקיימה בבית הספר הרצאה של דבורה עומר, שאני כילדה הערצתי וקראתי את ספריה."
"ילדים שאלו שאלות ואני שאלתי אותה 'איך את בוחרת סוף לסיפור?' עומר ענתה לי 'אני חושבת שיום אחד את תהיי סופרת'. זה תהליך של התעלות נפש, חוץ מלידת ילדיי זו החוויה המכוננת הכי משמעותית שעברתי בחיי. הגשמתי חלום"
סדנאת כתיבה בקיבוץ יטבתה
בקיבוץ יטבתה מתקיימת מזה עשור סדנת כתיבה בהנחיית יקיר בן משה, עורך ספרותי, מנהל ספרותי של בית ביאליק, משורר ומנחה סדנאות כתיבה. הסדנה, שיועדה בתחילה לחברי הגיל השלישי, הפכה מהר מאד למעורבת מבחינת הגיל ומיועדת לכל חברי הקהילה.
נושאי המפגשים (שירי ילדים, משורר מסוים ועוד) ניתנים למשתתפים בתחילת השנה, המנחה מביא לסדנה קטעי קריאה ושירה, השראה ותרגילים. המשתתפים כותבים בסדנה ויש גם שיעורי בית. בסוף כל שנה בוחרים המשתתפים חמישה קטעים שנכתבו במהלכה ומתפרסמת אנתולוגיה, חוברת מהודרת שנערכת בסטודיו לגרפיקה של הקיבוץ, וגם ערב השקה בו כל משתתף מקריא קטע שבחר.
