יעל אייזנר, מנהלת מחלקת חיילים בודדים בתנועה הקיבוצית, מגיבה לכתבת התחקיר של הארץ על כך שחרף שיעור המתאבדים הגבוה בקרב חיילים בודדים, גיוסם זוכה לעידוד: "אנחנו מכירים ומקדישים תשומת לב רבה לקשיים הייחודיים של אותם חיילים – בקיבוץ מקבל החייל הבודד מענה הוליסטי ושלם לכל צרכיו. הקיבוצים עושים הכל על מנת לספק לכל אחת ואחד מהם צרכים בסיסיים של ודאות וביטחון"
חיילים הרבה פחות בודדים בקיבוץ: בימים אלה, שב ועולה הטיפול בחיילים בודדים וההתמודדות עם המצוקות והקשיים המלווים את שירותם בצבא, כמו בתחקיר הכואב של ג'ודי מלץ ויניב קובוביץ – "כ-10% מהמתאבדים בצה"ל הם חיילים בודדים, אז למה להביא אותם?" ("הארץ" 23.8).בתנועה הקיבוצית רואים בליווי החיילים הבודדים – עולים חדשים וצברים חסרי עורף משפחתי – פרויקט ציוני בעל משמעות רבה הן לחיילים והן לכל מי שעוטף אותם בעת שירותם הצבאי, ולא פחות חשוב מכך – לפני הגיוס ואחריו.
מזה שלושה עשורים ובאופן מוסדר, מאומצים בקיבוצים מאות חיילים בודדים מדי שנה. מה שהחל לפני כחמישים שנה בקליטת בוגרי אולפני עברית בקיבוץ כחיילים בודדים, התמסד עם השנים והפך למפעל ציוני, חברתי ולאומי לקליטת עליה, ותרומה מפוארת, עקבית ורחבה של הקיבוצים לחברה הישראלית. ולא, איננו מקבלים את ההנחה בכותרת ,כמו בכל הכתבה, כי צה"ל אינו זקוק לאותם עולים הבאים לכאן כדי להתגייס ולתרום. ההיפך הוא הנכון – לא פעם אני שומעת מחיילים בודדים את האמירה כי חבריהם ליחידה שהוריהם נמצאים בארץ, ושיש להם בית ועורף משפחתי לחזור אליו בחופשות, רואים בהם מודל לחיקוי – בעיקר ברגעים קשים במהלך השירות.
חיילים הרבה פחות בודדים בקיבוץ
יחד עם זאת, עוד בימי צביקה לוי ז"ל ("האבא של החיילים הבודדים"), שפיתח את פרויקט החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית לפני יותר מעשרים וחמש שנה, וכמובן מאז שהחלפתי אותו, אנחנו מכירים ומקדישים תשומת לב רבה לקשיים הייחודיים של אותם חיילים.מתוך כך, בקיבוץ מקבל החייל הבודד מענה הוליסטי ושלם לכל צרכיו: הוא עטוף במספר שכבות אנושיות שרואות אותו, את צרכיו, הצלחותיו וקשייו בקשר שוטף בכל רגע בבסיס ובכל עת כשהוא יוצא הביתה.הקיבוצים עושים הכל על מנת לספק לכל אחת ואחד מהם צרכים בסיסיים של ודאות וביטחון – כל חייל בודד בקיבוץ מקבל יחידת דיור אישית, מזון, שירותי כביסה ושימוש חופשי בכל מתקני הקיבוץ. ויותר מכך – דואגים לצורך אנושי של חום, אהבה, וקבלה על ידי רכז של חיילים בודדים בכל קיבוץ, ומעל כולם משפחה מאמצת הפותחת את ביתה וליבה.
המשפחה היא עוגן ומענה לצורך להשתלב ולהרגיש אהוב ומוערך. אותה משפחה מלווה אותו עם גיוסו לצה"ל, בטקסי הסיום, בחגים, מועדים וימי הולדת. יותר מ-20 אלף חיילים בודדים אומצו במרבית הקיבוצים ברחבי הארץ במרוצת השנים, וכולנו התמלאנו גאווה לראות את איש התנועה הקיבוצית, צביקה לוי, מקבל את פרס ישראל על פועלו בתחום, ואף אחד מכל אותם אלפים מעולם לא הרגיש בודד כשלצידו משפחה קיבוצית חמה ותומכת, המלווה אותו באתגרי השירות הצבאי.
אנחנו, בתנועה הקיבוצית, מלווים כל קיבוץ, כל רכז וכל משפחה מאמצת, ומאמינים בלב שלם שכאשר הצרכים הבסיסיים של החיילים מקבלים מענה, הם יכולים להתפנות לעיסוק בצרכים גבוהים יותר ולממש חלומותיהם ויעדיהם לשירות משמעותי בצבא, ולעסוק בצמיחה והתפתחות אישית. ראייה לכך היא שמאות רבות מחיילינו מגיעים לתפקידי מפתח, לפיקוד, הדרכה וקצונה ולשירות ביחידות מובחרות בצבא. אין לנו ספק שכאשר יש לחייל מעטפת אנושית אכפתית ודואגת, כפי שאנו מעניקים בקיבוצים, ברוב המקרים יש ביכולתנו לאתר ולזהות בשלב מוקדם מצוקות וקשיים, להתריע בפני נציגי הצבא ויחד עמם לספק מענה שלם, במטרה לסייע ולתמוך בחיילים הבודדים בכל צרכיהם. אנו גאים לספר שאחוזי הנשר משירות צבאי בקרב החיילים הבודדים המאומצים בקיבוצים הם מהנמוכים בצה"ל. יתר על כן, בשנים האחרונות אנחנו מפתחים תוכניות נוספות אשר ילוו את החיילים לאחר שחרורם, גם כאן מתוך הבנה לצורך להמשיך ולתת להם את ההכרה כי אצלנו – גם ביום שלאחר השחרור – הם אינם בודדים. נשגב מבינתי מדוע החליטו שני הכתבים לצייר תמונה כה שחורה וחד צדדית של פרויקט ציוני כל כך חשוב ומצליח, מבלי למצוא נקודת אור אחת מתוך כל מה שתיארתי. אולי זו טבעה של תקשורת.
טבעה של הציונות היה ועודנו להמשיך ולעשות דווקא אל מול המקטרגים. כך עשינו תמיד וכך נמשיך ונעשה.
