כנס החינוך ה-5 של התנועה הקיבוצית שנערך בשבוע שעבר בנחשולים, שם במרכזו את נושא הזהות, ולקחו בו חלק 368 משתתפים אשר נהנו מיומיים של חווית למידה משותפת ומשמעותית. משתתפי הכנס סיפרו על חשיבותו בעיניהם ועל כך שהם מרגישים בשנים האחרונות שאגף החינוך מתווה עבורם דרך
כנס החינוך של התנועה הקיבוצית אורגן, תוכנן והופק על ידי צוות אגף החינוך של התנועה הקיבוצית בראשות מנהלת האגף, דבי ברא"ס. את תכני הכנס בנו נועה צור-ברוש, מנהלת הגן הקיבוצי ועפרי בשן, מנהלת פיתוח תוכן ב"שבילים" ביחד עם צוות היגוי ייעודי, שבין חבריו: אמנון אביגדור, מנהל החינוך החברתי באשדות יעקב, מישל דגני, מנהלת החינוך החברתי בכפר עזה, שירי אביב, מנהלת החינוך הגיל הרך בכיסופים וענת קצנלבוגן, מנהלת הגיל הרך בעין שמר. שילוב שותפים מהשטח הינה משימה שאגף חינוך הגדיר לעצמו כיעד מעצם המחויבות שלקח על עצמו לקדם את משימות האגף יד ביד עם השטח.
הנושא העיקרי שבו עסקו בכנס השנה היה זהות. העיסוק פנימה בזהות מתייחס לכמה מעגלים משיקים: המעגל המקצועי האישי של מנהל החינוך וצוותי החינוך, המעגל המתייחס למערכת החינוך בקיבוץ, המעגל הקהילתי ואחריות הקהילה על מערכת חינוך מקצועית וליצירת חיבורים תוך קהילתיים הקיימים בקהילה רב דורית חפצת חיים, והמעגל האזורי – החיבור למועצה האזורית כקהילה של קהילות, ולמדינה.
מחקרים רבים תומכים בכך שמערכת החינוך בקיבוץ היא כלי מרכזי בבינוי קהילתי, תומכת בקליטת משפחות, מפגשים א-פורמליים וחיבורים בקהילה. זאת על ידי חוויות משותפות בלוח השנה וברמה האישית והמשפחתית. מערכת החינוך מקדמת את יצירתה של שפה קהילתית משותפת אחת, המחברת בין עבר ועתיד. מערכת החינוך מחויבת להעצמת ההון האנושי – היא עמוד השדרה, הליבה והסיבה לקיומו של קיבוץ חפץ חיים.
במהלך חמש שנות כנסי החינוך העמיק אגף חינוך את הדיון הממוקד במקצועיות המערכת, וכדי שהיא תהיה כזו על מנהל המערכת להיות חלק ממסע הזהות הקהילתי. מנהלי החינוך הם המנהיגות החינוכית בקיבוץ. ככל שידעו להסביר לעצמם את מרכיב הזהות המקצועית שלהם במעגלי השותפים לעשייה החינוכית, כך יכירו וימנפו את התפיסה הקהילתית הייחודית ויידעו לשלב אותה ברמת המדינה, משרדיה ומוסדותיה ללא חשש לאבד את עצמם ואת זהותם הקיבוצית הייחודית.
מרבית ההרצאות בכנס תוכננו על מנת להעמיק בנושא הזהות: ד"ר גדי ביאליק נתן לנוכחים את הבסיס ודיבר על זהות ארגונית ככלי להישרדות הארגון במהלך משברים, ועל חשיבות השיח הזהותי בכל ארגון ועל זהות כמושג מרכזי המשפיע על היבטים תפקודיים בארגונים חינוכיים ובכלל. הוא סקר דוגמאות לארגונים שהצליחו לשגשג לאחר המשבר הכלכלי שפרץ בשנת 2008 ואת הקיבוצים שהצליחו להיחלץ גם הם מהמשבר הגדול שפקד אותם. פרופ' יערה בר-און סקרה את קריסת המשפחה האלטרנטיבית הקיבוצית והשפעתה על חינוך ילדינו, וד"ר דפנה עינת-ליבר דיברה על ״זהות היברידית בעולם דיגיטלי״. השחקן והקומיקאי טל פרידמן הרצה בצורה מרגשת ומשעשעת גם יחד על זהותו כאבא לילדים מאומצים, וילדה עם צרכים מיוחדים. הוא סיפר על הקשיים שלו ושל זוגתו להביא ילדים וההחלטה לאמץ שהובילה גם להתמודדותו כאבא, בתוך המשפחה ומחוצה לה עם המורכבות בגידולה של תמר וההחלטה להיחשף ולא להסתיר. את הכנס חתם הסופר מאיר שלו שהרצה בצורה מרתקת על השפה העברית במילון המשפחתי ודיבר על השפעת השפה בעיצוב זהותנו.
כנס החינוך של התנועה הקיבוצית
ביום הראשון התקיימו סדנאות ייעודיות למנהלי הגיל הרך ולחינוך החברתי, וביום השני התקיים "קפה זהות" – מעגלי שיח שעסקו בממשקים שבין זהותו המקצועית של מנהל החינוך לזהותה של הקהילה הקיבוצית בה הוא מוביל את מערכת החינוך. המעגלים אפשרו שיח מפרה ומשתף בין עמיתים והקנו כלים מתודיים לעיסוק בזהות הקיבוצית לאחר שיחזרו לקיבוצם.
את הכנס הנחתה בחן רב מישל קול-דגני מיד מרדכי, מנהלת החינוך מכפר עזה, שביקשה בהתחלה להודות לאגף חינוך ולהנהלת התנועה בשם מנהלי החינוך והמדריכים בעוטף עזה על ההחלטה לדחות את מועד, ממש בבוקר בו היה אמור להתקיים בחודש נובמבר, בעקבות ההסלמה הביטחונית בדרום: "בהחלטה מהירה וברורה – ומאוד לא מובנת מאליה – מתוך סולידריות ודאגה, החליטו דבי ברא"ס וניר מאיר לבטל לאלתר את הכנס ולאפשר לנו לפעול בבתינו הפרטיים ובמערכות שלנו. אני מבקשת להודות מכל הלב לניר, גיל ודבי, להנהלת המלון ולכל השותפים בקבלת ההחלטה האמיצה והמחבקת. בתוך הסערה והטירוף הייתם עבורנו מקור לקצת שקט."
ראשת אגף חינוך בתנועה הקיבוצית, דבי ברא"ס, פתחה את הכנס: "לפני חמש שנים, כאשר קיימנו את הכנס הראשון ברמת רחל, לא היו נרשמים רבים ונאלצנו להתקשר ולנסות לשכנע אנשים להגיע. לכנס השנה כבר נרשמו יותר מ -360 איש ואישה וביניהם מנהלי חינוך חברתי, מנהלי גיל רך, מנהלי חינוך מלידה עד י"ב, נציגי מועצות אזוריות, מדריכי תנועות נוער, יו"רי מנהלת חינוך, מזכירי קיבוץ ועוד. החינוך היה תמיד בעל מקום חשוב בבית הקיבוצי. החינוך הקיבוצי הוא תפיסה ולא רק עוגן גאוגרפי. מה שמוביל אותי בעשייה היא התחושה שיש לי משמרת ובמשמרת הזו אני צריכה לעשות את הכי טוב. האגף הוא לא אני, אלא כלל הפעילים, היועצים וכל מי שעושה במלאכת החינוך בקיבוצים. הגדרנו שלושה עקרונות פעולה:
רצף חינוכי – ביטוי שנתפס כטבעי, אבל לא תמיד מקיימים אותו. וצריך לזכור שהוא שזור בהרבה דברים, אך העוגן הוא הערכים של הקהילה.
רלוונטיות – תמצית הקיום שלנו: לקרוא את המציאות ולזהות את המגמות. להיות בשביל כל אחד ואחת מהשטח והקיבוצים.
יעילות – של כל המחלקות והסינרגיה ביניהן. עצרנו כדי לזהות עוד שותפים אסטרטגיים במרחב שלנו".
ראשת אגף החינוך המשיכה ופירטה את העשייה החינוכית קהילתית בשנה האחרונה: "המשכנו למצב את רשת "הגן הקיבוצי" כערכאה מקצועית בקיבוצים, במרחב ההתיישבותי ובמשרדי הממשלה, הכרה במנהלת "הגן הקיבוצי" – כנציגת המרחב הכפרי בארץ, את פורום מנהלות גיל-רך קיבוצי ומועצתי חיזקנו וביססנו כפורום פעיל ומחויב, "שולחן ההדרכה" – הרחבנו את מספר המדריכות והגדלנו מספר הקיבוצים ומערכות הגיל הרך המודרכים, חיזקנו את רשת מנהלות הגיל הרך בקיבוצים ובישובים במרחב ההתיישבותי, פתחנו קורסים מקצועיים מאושרים על ידי אגף מעונות יום במועצות האזוריות.
"ביססנו את "שבילים" כארגון מוביל בחינוך במרחב ההתיישבותי בהובלה משותפת עם מרכז המועצות האזוריות, קיבלנו הכרה ב"שבילים" כארגון המקיים הכשרות מקצועיות ,מיצבנו את שבילים כגוף מתווך לקיבוצים לענייני רישוי קייטנות בחופשות, לתוכניות הצהרונים, מפעלי החינוך – התאמת המפעלים למציאות המשתנה מבית ומחוץ, מקדמים את שיתופי פעולה עם תנועות הנוער – עבודה רציפה עם רכזי הקן הקיבוצי, מרכז ההדרכה – יצרנו פלטפורמה חלופית למרכז המקוון, "בשבילי הייעוץ" – הרחבנו את מערך היועצים, הגדלנו מספר הקיבוצים ומערכות החינוך החברתי המלווים ושילבנו את היועצים במשימות החינוך החברתי בכל מעגלי העשייה של אגף חינוך.
הגדלנו תקנים למתנדבי שנת שירות, שילבנו מסגרות שנת שירות חדשות, הרחבנו את תחומי העשייה והמעורבות בחברה הישראלית, הגדרנו קוד אתי לש"ש בתנועה הקיבוצית כחלק מתהליך העמקת הזהות והשייכות לתנועה הקיבוצית וערכיה, "מפגש"שים" –ביססנו את תכנית ההנחיה לכלל הקומונות, טייבנו את תהליכי ההכנה וההיערכות לקראת היציאה לשנת שירות – הידקנו את קשרי העבודה עם הנציגים הרלוונטיים במועצות או בתיכונים (רכזים חברתיים), תכנית מיניות בריאה – בנינו מודל עבודה לצוות שנת שירות, מפגשי חשיפה למלווי הקומונות והצבת הנושא על סדר היום במסגרות".
ניר מאיר מדבר על כנס החינוך של התנועה הקיבוצית
ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית: "המשמעות של העובדה שהקיבוצים החליטו לחזור להיות קיבוצים, אחרי "התלבטויות" של משבר בדרך, הוא שהחינוך חוזר להיות ציפור הנפש. המשמעות של זה הוא שגם הקיבוץ צריך לשלם על החינוך מתוך הנכנסים המשותפים ולא רק ההורים.
זה דורש התאמות והבנות, אבל זה מה שצריך לעשות. אין שום תקווה שהמדינה תכיר בחינוך כעבודה מעודפת, אל תצפו מהמדינה לכלום. אבל אם הקיבוץ החליט שהוא רוצה להיות קיבוץ, אז שהקיבוץ ישקיע בחינוך. וכן, זה אומר השקעה של כסף. ואם רוצים לשמר את הקיבוץ המתחדש – החינוך הוא ציפור הנפש. אף אחד לא אוהב להוציא כסף. כשדנים על תקציב חושבים על שנה, כחושבים על חינוך חושבים להרבה שנים, ואם זה חשוב, אז שהקיבוץ יכניס את היד לכיס ויביא את הרווחים למה שחשוב. המערכת המורכבת הזו שדבי עומדת בראשה זו מערכת שאני קראתי בזמן מערכת הבחירות שהיא מיותרת, זו המערכת הכי חשובה שיש בתנועה הקיבוצית כי היא משמרת את מרכיב הבידול בינינו לבין האחרים.
כל פקידי הממשלה רוצים שנהיה כמו כולם. אם אנחנו רוצים את ההפך, אז אנחנו צריכים להמשיך את הבידול, וזה הנושא שיש בו בידול בין הקיבוצים לבין השאר."
ח"כ אלון שוסטר (כחול לבן), לשעבר יו"ר ועדת החינוך במרכז המועצות האזוריות: "כשהשתחררתי משירות בצה"ל בתחילת שנות השמונים, הצטרפתי לעשייה החינוכית בקבוץ ובבית הספר ונגעתי בשולי התקופה הרומנטית שהסתיימה כעבור מספר שנים במשבר של שנות דור. הכנס, על תכניו והאנרגיה האופטימית שלו, מעיד על כך שההיסטוריה שלנו לא הייתה חד כיוונית. הצלחנו בשנים אלו ליצור איזון נכון בין שינויים מתחייבים לבין דבקות בערכי יסוד – קהילת מופת חברתית, יצירתיות חינוכית ותרבותית, יצרנות כלכלית, ואחריות לאומית.
תפקידנו, בישובים, במועצות ובשדה הלאומי – למצוא את האיזון הראוי בין חוסנה של חברת המופת שאנחנו שואפים לקיים לבין שיתוף פעולה עמוק עם מגזרי החברה הישראלית ומעורבותנו המשמעותית בהובלת מדינת ישראל והעם היהודי."
המשנה למזכ"ל התנועה, גיל לין: "אני רוצה להודות לכולכם שהבנתם את נסיבות הדחייה של הכנס מנובמבר להיום, וגם לקיבוץ נחשולים ולהנהלת המלו שאפשרו לנו את דחיית הכנס, לאור האירועים הביטחוניים של נובמבר, וקיומו היום. מאחורי כל קיבוץ מצליח, מסתתרת מערכת חינוך איכותית. מיום הקמתם שמו הקיבוצים את החינוך בראש סדר העדיפויות שלהם, ולאורך השנים המשיכו להשקיע בחינוך הרבה מעל המקובל בהשוואה לרמה הסוציואקונומית של כל קיבוץ וקיבוץ.
אבל החינוך אינו רק גורם המכשיר את ילדינו וצעירנו לחיים. החינוך מהווה גם גורם מאחד ומלכד עבור הבית הקיבוצי, הוא מקום מפגש ומקום בו מתרחשת עיקר הפעילות הקהילתית. החינוך הקיבוצי מתאפיין, וזה גם ייחודו ויתרונו הגדול, בקשר דו כיווני בינו ובין הקהילה. לכולנו מוכרת הסיסמה: חינוך בונה קהילה – קהילה בונה חינוך. את התפיסה הזו ואת הערכים החשובים לנו, אתם, משתתפי הכנס, ואנשי החינוך שלא הצליחו להגיע, מיישמים יום-יום, שעה-שעה, ועל זה אני רוצה לומר לכם, תודה."
ערן דורון, ראש מועצה אזורית הר הנגב ויו"ר ועדת החינוך במרכז המועצות האזוריות: "אנחנו נמצאים תחת סוג של התקפה במערכות החינוך של המועצות האזוריות, ומוצאים את עצמנו כל הזמן במלחמה עם הרגולציה. אנחנו, בוועדת החינוך של המועצות האזוריות מנסים לעבור ממצב של מגננה למצב של ייזום. בשנה יוצאת דופן לרעה מבחינה פוליטית,
חשיפה למלווי הקומונות והצבת הנושא על סדר היום במסגרות".
ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית: "המשמעות של העובדה שהקיבוצים החליטו לחזור להיות קיבוצים, אחרי "התלבטויות" של משבר בדרך, הוא שהחינוך חוזר להיות ציפור הנפש. המשמעות של זה הוא שגם הקיבוץ צריך לשלם על החינוך מתוך הנכנסים המשותפים ולא רק ההורים.
זה דורש התאמות והבנות, אבל זה מה שצריך לעשות. אין שום תקווה שהמדינה תכיר בחינוך כעבודה מעודפת, אל תצפו מהמדינה לכלום. אבל אם הקיבוץ החליט שהוא רוצה להיות קיבוץ, אז שהקיבוץ ישקיע בחינוך. וכן, זה אומר השקעה של כסף. ואם רוצים לשמר את הקיבוץ המתחדש – החינוך הוא ציפור הנפש. אף אחד לא אוהב להוציא כסף. כשדנים על תקציב חושבים על שנה, כחושבים על חינוך חושבים להרבה שנים, ואם זה חשוב, אז שהקיבוץ יכניס את היד לכיס ויביא את הרווחים למה שחשוב. המערכת המורכבת הזו שדבי עומדת בראשה זו מערכת שאני קראתי בזמן מערכת הבחירות שהיא מיותרת, זו המערכת הכי חשובה שיש בתנועה הקיבוצית כי היא משמרת את מרכיב הבידול בינינו לבין האחרים.
כל פקידי הממשלה רוצים שנהיה כמו כולם. אם אנחנו רוצים את ההפך, אז אנחנו צריכים להמשיך את הבידול, וזה הנושא שיש בו בידול בין הקיבוצים לבין השאר."
ח"כ אלון שוסטר (כחול לבן), לשעבר יו"ר ועדת החינוך במרכז המועצות האזוריות: "כשהשתחררתי משירות בצה"ל בתחילת שנות השמונים, הצטרפתי לעשייה החינוכית בקבוץ ובבית הספר ונגעתי בשולי התקופה הרומנטית שהסתיימה כעבור מספר שנים במשבר של שנות דור. הכנס, על תכניו והאנרגיה האופטימית שלו, מעיד על כך שההיסטוריה שלנו לא הייתה חד כיוונית. הצלחנו בשנים אלו ליצור איזון נכון בין שינויים מתחייבים לבין דבקות בערכי יסוד – קהילת מופת חברתית, יצירתיות חינוכית ותרבותית, יצרנות כלכלית, ואחריות לאומית.
תפקידנו, בישובים, במועצות ובשדה הלאומי – למצוא את האיזון הראוי בין חוסנה של חברת המופת שאנחנו שואפים לקיים לבין שיתוף פעולה עמוק עם מגזרי החברה הישראלית ומעורבותנו המשמעותית בהובלת מדינת ישראל והעם היהודי."
המשנה למזכ"ל התנועה, גיל לין: "אני רוצה להודות לכולכם שהבנתם את נסיבות הדחייה של הכנס מנובמבר להיום, וגם לקיבוץ נחשולים ולהנהלת המלו שאפשרו לנו את דחיית הכנס, לאור האירועים הביטחוניים של נובמבר, וקיומו היום. מאחורי כל קיבוץ מצליח, מסתתרת מערכת חינוך איכותית. מיום הקמתם שמו הקיבוצים את החינוך בראש סדר העדיפויות שלהם, ולאורך השנים המשיכו להשקיע בחינוך הרבה מעל המקובל בהשוואה לרמה הסוציואקונומית של כל קיבוץ וקיבוץ.
אבל החינוך אינו רק גורם המכשיר את ילדינו וצעירנו לחיים. החינוך מהווה גם גורם מאחד ומלכד עבור הבית הקיבוצי, הוא מקום מפגש ומקום בו מתרחשת עיקר הפעילות הקהילתית. החינוך הקיבוצי מתאפיין, וזה גם ייחודו ויתרונו הגדול, בקשר דו כיווני בינו ובין הקהילה. לכולנו מוכרת הסיסמה: חינוך בונה קהילה – קהילה בונה חינוך. את התפיסה הזו ואת הערכים החשובים לנו, אתם, משתתפי הכנס, ואנשי החינוך שלא הצליחו להגיע, מיישמים יום-יום, שעה-שעה, ועל זה אני רוצה לומר לכם, תודה."
ערן דורון, ראש מועצה אזורית הר הנגב ויו"ר ועדת החינוך במרכז המועצות האזוריות: "אנחנו נמצאים תחת סוג של התקפה במערכות החינוך של המועצות האזוריות, ומוצאים את עצמנו כל הזמן במלחמה עם הרגולציה. אנחנו, בוועדת החינוך של המועצות האזוריות מנסים לעבור ממצב של מגננה למצב של ייזום. בשנה יוצאת דופן לרעה מבחינה פוליטית, לא יכול להיות שתנועות נוער יפסלו אחת את השנייה, ולכן זו חובתנו לוודא שתחת האמירה של חינוך פלורליסטי ומכיל נפעל למצב שבו תנועות הנוער לא פוסלות אחת את השנייה."
ראש המועצה האזורית המארחת חוף הכרמל, אסיף איזק: "אנחנו עוסקים יותר מדי בעצמנו ואם נרצה לשמור על הזהות שלנו, אנחנו חייבים להיכנס מתחת לאלונקה של המנהיגות האזורית והארצית. אם אנחנו רוצים ליצור שינוי במדינה ולשמור על הצביון שלנו אנשי ונשות החינוך צריכים להוביל את הקהילה ואז את המועצה, וכן הלאה. אנחנו חייבים לחנך את הילדים שלנו למעורבות חברתית מגיל צעיר."
ביום השני ביקרה ב כנס החינוך של התנועה הקיבוצית אילנה נולמן, מנהלת המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער במשרד החינוך, שסיפרה על ההיסטוריה ופועלו, ואמרה: "התנועה הקיבוצית והמינהל לחינוך התיישבותי חולקים דרך חינוכית ורעיונית עמוקה ומשותפת, עוד מלפני קום המדינה, בהובלת חינוך כפרי-קהילתי, ערכי, חקלאי ובקליטת עליה בקיבוצים ובכפרי הנוער".
נולמן קראה להחזיר עטרה ליושנה ולחזק את מידת ההשפעה של התנועה הקיבוצית בשדה החינוכי בישראל, בכלל, ובמרחב ההתיישבותי והכפרי בפרט, באמצעות עידוד בני ובנות התנועה ללמוד ולעסוק בחינוך, חידוש ועדות ההיגוי המשותפות, גיוס סטודנטים וגמלאים מתנדבים כ"תומכי הוראה" בבתי הספר והגברת שתוף הפעולה עם קיבוצי מחנכים. "אני מודה לדבי בראס ולתנועה הקיבוצית על חיזוק ושימור ברית השותפות היקרה הזו."
כנס החינוך החמישי של התנועה הקיבוצית
