אבשלום זהר-סל מעין שמר, העוזר הפרלמנטרי של ח"כ גבי לסקי ממרצ, מכור לעשייה פוליטית, מת לתקן את העולם והשמאל ורוצה להיות מוביל בתנועה הקיבוצית. הוא מתבאס מהתככים בכנסת, מבקר את מפעל שנת השירות וטוען כי מקומם של הקיבוצים במפלגות השמאל. ראיון
"אני חי עם הטלפון הסלולרי שלי, הוא איבר מגופי, חברים שלי שונאים אותי כי אני כל הזמן בטלפון, הרטט בטלפון הוא החוש השישי שלי". כך מתוודה בפני אבשלום זהר-סל (25) מעין שמר, העוזר הפרלמנטרי של ח"כ גבי לסקי ממרצ, בכל פעם שהשיחה בינינו נקטעת בגלל אותו "חוש שישי". הוא לגמרי מכור: לחדשות, להודעות מהכנסת, מהמפלגה, מחברים ומכור בעיקר לשמאל; לשמאל שונה מזה שקיים עכשיו. "לא שמאל של רק לא ביבי", כדבריו.
מרצון שלא להתנתק מהאירועים, את התואר שלו במדעי החברה והרוח, עושה אבשלום באוניברסיטה הפתוחה. "אני לומד בשביל תואר ולא רוצה לאבד זמן חניה כסטודנט", הוא מודה.
"חיידק ציבורי" במשפחה
הוא בנם של הורים "ידוענים", חברי עין שמר: האם רקפת זהר (בת ברעם), היא סופרת ולשעבר בעלת טור פופולרי ("מרכז העולם") בעיתון "כל העיר" הירושלמי, בימי תפארתו. כיום היא בניהול קיבוצים. כמזכירת עין שמר היא הובילה בו את תהליך השינוי, אחר כך הייתה מנהלת קהילה בשער העמקים ועתה היא בתחילת דרכה כיו"ר חיצונית של מעגן מיכאל.
האב חמי הוא מפיק על. מקומו יכירנו בהפקות של מצעדי הגאווה, של העצרות לזכר רבין, פסטיבלי שיר היונה ועוד. הוא גם מוביל קמפיינים פוליטיים של מפלגות השמאל וראשיהן.
עבור אבשלום זהר-סל, הכניסה לזירה הציבורית, בשלב זה כעוזר פרלמנטרי, היא המשך טבעי למעשי הורים. "החיידק" הציבורי דבק גם באחיו התאום אורי, שמרכז את קן מבואות עירון של השומר הצעיר ואת ועדת הצעירים של עין שמר; ובאח המבוגר יותר, שחר, שמרכז את אזור הדרום בתנועת השומר הצעיר. שלושתם, אגב, שירתו בנח"ל; ברשימת "הצעירים המשפיעים" של מטה התנועה, לאיש מהם לא נמצא מקום. מעניין למה. אח רביעי, יוני, הוא בעל צרכים מיוחדים וגר בכישורית. "הוא בתפקוד גבוה, עובד במאפיית הבוטיק של הישוב ואחראי על תוספת הקלוריות במשפחה", אומר עליו אבשלום.
ב-2016 יצא אבשלום לשנת שירות בקן השומר הצעיר בנווה שאנן בחיפה ומתאר את התקופה כחוויה לא פשוטה לילד שחשב שהוא מרכז העולם. זה היה ניסיון "מבגר ומעמיק".
את שנותיו בתיכון הוא עשה במוסד מבואות עירון, אבל, לדבריו, "זה כבר לא המוסד הקיבוצי של פעם. היינו רק שלושה בני קיבוץ בין חניכים רבים שבאו מבחוץ. הפעלנו את קן התנועה שהיה בתוך המוסד, זאת הייתה תקופה של למידה אישית ועיצוב השקפת עולם".
ומהי השקפת עולם זו?
"קשה לי לנסחה בכמה מילים. אני מאוד ציוני וכציוני אני נלחם על החברה הישראלית. אני סוציאליסט, אקטיביסט ואיש של שלום שתומך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים על בסיס גבולות 1967. המדינה שלנו זקוקה לגבולות. כסוציאליסט אני מאמין כי תושבי כדור הארץ תלויים זה בזה. ולכן יש צורך בתכנון של החיים והסביבה. לכך נחוצה כלכלה של מדינת רווחה".
השמאל אוהב להתפלג
לשאלתי, מדוע, לדעתו, השמאל תקוע בחולשתו, אומר אבשלום: "השמאל הפוסט קפיטליסטי, כאן ובמערב, הוא אינדיווידואלי ומתנשא. זה מה שהורג אותו. הרבה תל אביבים מייצגים את השמאל הזה. הנאו ליברליזם הפך את הטבע שלנו לקפיטליסטי. איננו מכירים משהו אחר. זה השתלט על התודעה. אומרים לאדם: 'תסמוך רק על עצמך, לא על הזולת'. לשמאל בארץ חסרה הנהגה מאחדת, הוא אוהב להתפלג. 'אם אתה לא אתי בהכל, אתה לא אתי בשום דבר'. הקול של השמאל במערכות הבחירות דיבר רק נגד שחיתות במקום לייצג ערכים. עוסקים בטקטיקות, לא ברעיונות. מצד שני, הקורונה, לימדה מהו מחיר הבדידות ואנשים מחפשים כיום דרך להיות יותר ביחד. הם יותר פתוחים לעמדות שלנו".
לאיזה סוג של שמאל אתה משייך את גבי לסקי?
"גבי מאוד אידיאולוגית ואוטופיסטית. במקרה היא גרה בעיר של השמאל המנותק, אבל מאוד מחוברת לנושאים החברתיים: למאבק של תושבי גבעת עמל, לפלסטינים בשיח' ג'ראח. היא ממוצא לטיני ומאוד טמפרמנטית. את ההצעה לעבוד איתה קיבלתי בעקבות פעילותי במטה מרצ בבחירות. היותה חברת כנסת היא אבדה למערכת המשפט בארץ, כי היא פרקליטה לוחמנית ודעתנית. אני אוהב אותה, היא בוסית טובה, שמאפשרת לי להשפיע. ההערכה היא ההדדית".
אתה אדם צעיר, יש לך מדריכים ו"מורי הלכה"?
"אספתי לאורך השנים אנשים שאני מעריך כאנשי רעיון ומעשה. אני מאוד מעריך את [ד"ר] דורון נדיב ממשמר העמק. אני לומד ממנו הרבה. למדתי ממדריכים בתנועה, למשל מעדו אברהם, שהיום חבר בקיבוץ העירוני נבו, בחיפה. אני מרבה לקרוא על סוציאליזם, את מה ש[ד"ר] יפתח גולדמן כותב. אני מחובר לאנשים שתומכים באקטיביזם. בגלל תפקידי לא אומר מי הפוליטיקאים שאני קשור אליהם. אני שומר על קשר מצוין עם אילן גילאון, שלצערי כבר לא בכנסת".
איך אתה חי עם אינטריגות פוליטיות שאתה חווה?
"מרגיש לי שבכל מקום יש דברים מבאסים. אני פוחד שזה ישפיע עלי ברמה האישית. למדתי לצלול פנימה תוך סתימת האף. אני מצליח לנשום תוך כדי צלילה. מצד שני, העבודה בכנסת מושכת אותי. הפוליטיקה היא באג'נדה שלי. אינני יודע אם בעצמי ארצה להיות חבר כנסת, אבל אני רוצה להשפיע על הנעשה. אני רוצה להיות גורם מוביל בתנועה הקיבוצית".
בני קיבוץ לאן?
"במערכות הבחירות האחרונות הייתי רכז מרצ בקיבוצים", מספר אבשלום, "ראיתי שבתנועה הקיבוצית יש עדיין חברים שאצלם עומד העניין הציבורי לפני האינטרס האישי. הם עדיין מקיימים את הערכים שאני מאמין בהם. לצערי, רובם ותיקים. חוץ מהמשבר הכלכלי היה גם משבר חינוכי גדול. לא היה מי שימסור לדור שלי את הדגל".
בהקשר זה, הוא מציג לי סרטון של מרצ לקיבוצניקים שמופץ ברשתות. עשתה אותו קבוצה של בני קיבוץ ואבשלום בתוכם. הסרטון הוא חינני ורלוונטי. הקיבוצניקים לא מוצגים בו כמובילים, אלא כמשתלבים. לא עוד חלוצים מורמים מעם.
אבשלום: "אני רואה הרבה צעירים קיבוצניקים שהערכים ובני האדם קודמים אצלם לאינטרס האישי ולעושר האישי. הסולידריות חשובה להם. רובם לא נמצאים היום בקיבוצים. אני פוגש אותם בפאבים, בכינוסים בערים. הפיתוח הטכנולוגי מחק את ההבדל בין צעיר בקיבוץ לצעיר בעיר. אפשר לנבור בפערים סוציולוגים, אבל הם דומים זה לזה יותר מאשר בעבר. עלינו לעצב את השיח שלנו אתם בהתאם".
מה אתה חושב על פיזור ההצבעה הקיבוצית בין כמה מפלגות?
"הקיבוצים צריכים לקיים כלכלת רווחה וקואופרציה. זהו טעם קיומם. ככאלה עליהם לתמוך במפלגות שמאל המייצגות תפיסה כזאת. נחוצה זיקה רעיונית, במקום לובי שמפוזר בכמה מפלגות. אנחנו צריכים להאיר את הערכים החברתיים שלנו. יש לי גם ביקורת על האופי של מפעל שנת השירות. זה בעיקר פילנתרופיה, שאין בה מסר ורעיון, רק ספירת ראשים. השאלה העיקרית היא: מה קורה אחרי השנה הזאת? אין המשכיות של ממש."
מה יהיה עין שמר בעוד עשור?
"ישוב קהילתי. בשביל לגור בעין שמר צריך להיכנס למרוץ הקפיטליסטי, אנחנו מאבדים הרבה אנשים שהטעם הקיבוצי נשאר אצלם ולא יכולים לחיות בקיבוץ. הקיבוץ קם כדי לחולל מהפכה. היום הוא זקוק למהפכה פנימית וחיצונית. אני לא רואה איך אני מצליח להיות בקרוב חבר קיבוץ. מצד שני אני מאוד פטריוט של הקיבוץ".
צילום תמונה אבשלום זהר סל | טל ברדק
