אוהבי אדם ואדמה: חוות "יבולים" – מכללה תעסוקתית לצעירים בעלי מוגבלויות

חוות "יבולים" – מכללה תעסוקתית לצעירים בעלי מוגבלויות, פועלת במשק של שמוליק אמיתי בכפר מלל. החווה הוקמה ביוזמת ענת גלנץ, בתו של שמוליק, המנהלת את המקום ביחד עם מאיה גולדברג. החניכים רוכשים כישורי חיים באמצעות קרבה לטבע ועבודות חקלאיות

שמואל אמיתי, המכונה בפי כולם שמוליק, נולד בגבעת חן בשנת 1951. כאשר רצה להתקבל למושב כפר מלל, בשנת 1971, נתקל בקושי מסוים. "אז החליטו לא לקבל רווקים למושב," הוא מספר, "ואני הייתי רווק עדיין." לדבריו "מי שקבעה שאתקבל היא ורה שיינרמן, אימו של אריק שרון. ומה שכנע אותה? מדי הצנחן שלבשתי אז. היא אהבה צנחנים."

מאז עברו מים רבים בנהר והיום שמוליק ממלא תפקידים שונים בכפר מלל. במשך 44 שנים הוא רב"ש (רכז ביטחון שוטף). באותו עניין הוא נזכר באירועים שהיו בשנת 1982, אחרי אירוע 'סברה ושתילה'. במשך חודש שהו אנשי ביטחון במושב, כדי לשמור על ורה, אימו של אריק שרון, שהיה מעורב בפרשה כשר ביטחון דאז. "בסופו של אותו חודש, לאחר שאנשי הביטחון עזבו," הוא נזכר, "המשכתי לשמור על ורה, למרות שהיה ידוע שיש לה נשק. במשך שבוע ישנתי בלילות במרפסת ביתה, כדי להגן עליה."

מלבד היותו רב"ש, מכהן שמוליק בשתי ההנהלות במושב – של האגודה ושל הוועד המקומי. בנוסף לכך הוא פועל גם עבור החקלאים בארץ. וזה בהיותו אחד מחברי הנהלת "אדמתי", עמותה המייצגת 150 מושבים וקיבוצים, ופועלת למען זכויות החקלאים בקרקעות.

לשמוליק כואב נושא הפל"ח (פעילות לא חקלאית) בנחלה. כידוע עקב המשבר בחקלאות וההפסדים הגדולים, החלו חקלאים להסב את המבנים ששימשו אותם בעבר, כגון לולים, רפתות ומחסנים לצורך השתכרות מענפים לא חקלאיים, בהם קליניקות פרטיות, חנויות או סדנאות שונות. לצורך כך, מסביר שמוליק: "דורשת רמ"י תשלומים גבוהים, לפי חישוב של 91% מהערך העתידי של הקרקע. וברור שלרוב החקלאים, במיוחד בני 70 ומעלה, אין סכומים אלו, והם גם לא יכולים לקחת משכנתא לצורך זה."

כאשר שמוליק מדבר על הנושא ניכרים הכאב והאכפתיות שלו. הוא מציין לטובה את ידידו, עמית יפרח, מזכ"ל תנועת המושבים, ומעיד עליו: "עמית מייצג נאמנה את חברי המושבים. יש לו תמיכה רחבה בקרב ציבור החקלאים, הוא מעורב בנושאים השונים בכלל ובפל"ח בפרט בכל ליבו. עורך מפגשים ביישובים, מקשר ומגשר בין החקלאים לגופים הרלוונטיים."

טבע וחקלאות בת-קיימא

בנוסף לפעילותו במושב, שמוליק פועל במשך כ-20 שנה ב"עמותת חיים", למען ילדים חולי סרטן. העמותה מגייסת כספים עבורם, בין השאר באמצעות ארגון בזאר שנתי במושב ירקונה. וגם את המשק שלו עצמו "תרם" שמוליק למען אנשים עם צרכים מיוחדים. והכול בזכות בתו ענת גלנץ, שסחפה את הוריה, בעלה תומר וילדיה, להפעיל  חווה להכשרת צעירים עם מוגבלות לחיי עבודה.

ונתחיל את הסיפור של ענת. היא נולדה בשנת 1976 לשמוליק ושרה בכפר מלל, למדה בביה"ס היסודי במושב, ובביה"ס התיכון ע"ש עמי אסף בבית-ברל. יש לה תואר ראשון ב"מדעי הצמח" מטעם הפקולטה לחקלאות ברחובות. לאחר סיום הלימודים עסקה קצת במחקר של צמחים. "אולם היה לי חלום," היא מספרת "שלא תהיה הפרדה בין העבודה שלי לבין החיים הפרטיים. לכן החלטתי להקים חווה במשק של ההורים."

ענת נישאה לתומר גלנץ בשנת 2004. גם תומר מאוד קרוב לנושא החקלאות והטבע, בהיותו אדריכל נוף. הוא מתכנן ומקים גנים. החווה במשק אמיתי הוקמה בשנת 2006 על-ידי ענת ושותפתה רוני אשור מהוד השרון. בתחילה ניהלו השתיים קייטנות לילדים בעת החופשים וחוגים שונים בתחומי אקולוגיה, טבע ושילוב של עבודה בגינה. בהמשך העבירו קורסים למבוגרים בשיטה הידועה בעולם בשם "פֶּרמָקַלצֶ'ר" (חקלאות בת-קיימא – Permanent Agriculture: Permaculture).

הקורס כלל 12 מפגשים, בהם למדו גידול ירקות בצורה אקולוגית, תזונה, כלכלה ירוקה, בנייה ירוקה, חיסכון באנרגיה ומיחזור. "המטרה היא לשים לב למה שאנחנו עושים בחיים ולהיטיב עם העולם," מוסיפה ענת.

"אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר קרוב לטבע, לאדמה, ובעצם לטבע האדם. העבודה בחווה מעניקה לי סיפוק רב. אני שמחה שהמקום שהקמנו מהווה בית חם לכל כך הרבה אנשים. מרגש אותי לשמוע מילים חמות מההורים וממשפחות החניכים"

לאחר זמן, רוני אשור עזבה את האזור ועברה להתגורר במצפה רמון – וענת יצאה לשנת חופשה לאחר לידת בנה הצעיר. המפנה חל בשנת 2011, עת הגיעה מאיה גולדברג, תלמידה לשעבר בקורס פרמקלצ'ר אל ענת ואמרה לה: "היה לי כל כך טוב אצלך בחווה ואני מאמינה שזה בוודאי יעשה טוב לאנשים עם מוגבלויות להיות כאן." למאיה היה ניסיון רב ומגוון. היא עבדה כמורה לאמנויות בבית הספר הדמוקרטי בהוד השרון, ואף עבדה עם אוכלוסיות מיוחדות. באותה עת היא היתה בשנת שבתון.

ענת: "שתינו התחלנו לחקור מה המצב בארץ, מה קיים לטובת אנשים עם מוגבלויות והיכן הם עובדים באמצעות קשר לטבע. ואז פתחנו קורס ראשון בחווה לאנשים עם מוגבלויות. עבדנו בהתנדבות במשך שנה, יום בשבוע. הקורס הצליח ושמו הגיע לארגון הג'וינט. הג'וינט החליט לתת לנו תקציב למשך שלוש שנים, לעבודה עם עוד שלוש קבוצות."

לאחר שלוש שנים אלו נוצר הקשר בעזרת ארגון הג'וינט בין חוות יבולים, משרד הרווחה ועמותת "עמיחי". עמותת "עמיחי" הוקמה על-יד הורים לצעירים עם מוגבלות ופועלת למעלה מ-20 שנה. עמותה זו נותנת שירותים שכוללים מגורים בדירות בתוך הקהילה, פנאי ותעסוקה. כך קמה המכללה התעסוקתית "יבולים" בפיקוח "מִנְהַל מוגבלויות" של משרד הרווחה.

הקשר עם הטבע

מזה שש שנים פועלת המכללה התעסוקתית "יבולים" במשך חמישה ימים בשבוע. בכל יום מגיעים למקום עשרים צעירים מעל גיל 21 ושוהים בחווה משעה 7.30 בבוקר ועד 15.00 אחר-הצהריים. כל קבוצה משתתפת במחזור של שלוש שנים. בכל עת הקבוצה מגוונת בוותיקים וחדשים.

ענת מציינת את המטרות: "המטרה הראשית היא לקדם את האנשים המוגבלים בכל תחומי החיים. לקדם אותם מבחינה רגשית, חברתית, להקנות להם כישורים לחיי עבודה באופן עצמאי או בקבוצות. שנית, אנו רוצים לקדם אותם מבחינה קוגניטיבית, שימשיכו ללמוד אחרי גיל 21. אנחנו מתמקדים בנושאי אקטואליה, אקולוגיה ואזרחות.  המטרה השלישית היא לקשר אותם עם הטבע. לא כל האנשים מסוגלים לעבוד במקום סגור. החיבור עם הטבע, העבודה בחקלאות, שהייה בחוץ, גורמת להם לתחושה טובה, שהם מסוגלים, מצליחים."

הפעילות היא במשך כל עונות השנה בחוץ. בקיץ החום מקשה לפעמים, אבל בחורף מסתדרים טוב יותר.

ענת מספרת על סדר היום הגדוש והמגוון במכללה התעסוקתית: "היום מתחיל בחצי שעה של פעילות גופנית – הליכה במושב או פעילות ספורטיבית במעגל. אחר-כך יש שיעורים. הלמידה היא חווייתית, לא מבוססת רק על קריאה וכתיבה, אלא כוללת משחקים, חידונים וכדומה. השיעורים הם: באזרחות 'אדם ועולמו'; באקולוגיה 'טבע האדם'; שיעור חברתי 'אני והחבר'ה'; עיתונות 'אקטואליה' ו'חשבון מהחיים' – איך להשתמש בכסף, מהו בנק.

"לאחר מכן אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לעבוד בסדנאות: בישול, אפייה, גינון, שתלנות, נגרות, שיפוץ של דברים ממחוזרים, וכן יצירה של אמנות שימושית, כגון כלים לצמחים ועוד. לכל חניך יש תכנית שבועית, וכך כל אחד מתנסה בכל הסדנאות. בתום הסדנאות יושבים כולם לשיחת לסיכום (בתקופת הקורונה אנו מחלקים את האנשים לשתי קבוצות). כל סדנא מתארת מה עשתה, מציגה מוצרים ומספרת איך היתה עבודת הצוות.

"לאחר הלימודים והסדנאות, מתיישבים לאכול ארוחת צהרים. יום אחד בשבוע כל התפריט הוא של החניכים, שמכינים אותו עם הצוות. בשאר הימים מכינים החניכים בסדנת הבישול מרק או סלט מעשה ידיהם, תוספת למנה העיקרית שמגיעה מבחוץ.

"המפגש האחרון של יום הפעילות הוא שיעור חברתי – יש בו משחקים של פעם, דרמה, שיעור מוסיקה, ו"מסביב לעולם" – שיעור על מדינות שונות עם המחשות. לדוגמא – כשלמדו על הודו הם בחנו סוגי תבלינים, ראו סארי של נשים, ואפילו למדו כמה מילים בשפת הסנסקריט. התחלנו גם ללמד אנגלית," מוסיפה ענת, "והכול באמצעות פעילות חווייתית."

המשפחה והמושב

ענת מציינת את התמיכה והעזרה העצומה שהיא מקבלת ממשפחתה. אביה שמוליק, בעל המשק, עוזר בדרכים שונות – בתחזוקה שוטפת של החווה, בבניית מתקנים, בהסעות כאשר יש צורך. אימה, שרה אמיתי גם היא מתנדבת בחווה. שרה עסקה שנים רבות בחינוך. עתה היא בגמלאות ומתנדבת בחווה במשך יומיים בשבוע. יום אחד היא מלמדת בשיעור על מדינות בשם "מסע אחר", וביום השני היא מעבירה סדנת בישול.

הימצאות חוות "יבולים" בתוך משק חקלאי במושב מזמנת פעילויות חשובות המתאימות למטרות ולעקרונות עליהם היא מושתתת. לדוגמא: החניכים ערכו מסיק זיתים בחלקה של שמוליק. ואחר כך למדו על כבישת זיתים. בחורף הם מקלפים פקאנים שצומחים על העצים במשק. כל מה שנמצא סביבם משמש ללימוד. כך עשיית הקומפוסט, שנותן חיים לצמחים ובעצם סוגר מעגל בטבע.

גם חברי מושב אחרים מטים שכם ומעסיקים ברצון את בעלי המוגבלויות. כך משתלבים הצעירים בחנות לחומרי בניין, בחנות אופניים, חנות לקרמיקה ועוד.

פרויקטים חיצוניים

ענת ומאיה מוצאות דרכים לשלב את החניכים עם אנשים מחוץ לחווה. אחד הפרויקטים היה הקמת גינה בתחום הפארק של כפר-סבא. פרויקט נאה נוסף, המתקיים כבר חמש שנים, הוא נסיעה של כמה חניכים (ארבעה-חמישה בכל שנה), ללימודים בסמינר הקיבוצים. חניכי "יבולים" משתלבים יחד עם סטודנטים מן המניין לחינוך מיוחד, בקורס "יוגה ככלי חינוכי". נקל להבין את הגאווה שלהם, כאשר גם הם נקראים סטודנטים. יחד עם הסטודנטים של "סמינר הקיבוצים" הם הכינו פרויקטים, ובכלל עצם הנסיעה לשם, עצם ההימצאות במוסד חינוכי גדול עם אנשים רבים ואפילו ההתנסות בקניית שתיה או כריך במזנון – כל אלו הם ערך מוסף ללימודי היוגה.

חמישה עובדים קבועים בשכר יש בחווה: ענת ומאיה המנהלות, ועוד שלושה אנשי צוות – חגית, ליאת ואודי. "אבל," מציינת ענת, "ללא מתנדבים לא היינו מצליחים לפעול. בכל שבוע מגיעים אלינו 12 עד 15 מתנדבים כדי להעביר פעילויות. חלק מהם עושים זאת כבר שבע שנים. יש ביניהם אב בית פנסיונר כבן שבעים אמנון שמו, וגם בני 18 במסגרת שנת שירות.

ענת מסכמת: "אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר קרוב לטבע, לאדמה, ובעצם לטבע האדם. העבודה בחווה מעניקה לי סיפוק רב. אני שמחה שהמקום שהקמנו מהווה בית חם לכל כך הרבה אנשים. מרגש אותי לשמוע מילים חמות מההורים וממשפחות החניכים.

"בכל שנה המעגלים מתרחבים, נוצרים שיתופי פעולה ומצטרפים עוד אנשים טובים לדרך. כל אדם שמגיע ל'יבולים' לומד להכיר את האחר, לכבד אותו ולנפץ את הסטיגמות. אני מאחלת לכולנו לעסוק בעשייה משמעותית וליצור ביחד עולם טוב יותר."

לאתר חוות יבולים מכללה תעסוקתית – לחצו כאן