החזרות למסיבות הסיום כבר היו בעיצומן, כמו גם ההכנות לנשף הסיום המסורתי, אבל אז התחילה המתקפה על איראן וביטלה את התוכניות לי"בניקים שעוד רגע מתגייסים. שירה ארגוב מתובל, לינה כהן מכברי, דניאל שור ממענית ואיתמר וירוב ממעלה גלבוע מספרים על התסכול והתקווה שעוד יחגגו
*תמונה ראשית: ריקוד הפתיחה במופע סיום י"ב בבית הספר "עומר משגב". הספיקו לפני המתקפה באיראן. צילום: יובל שמש
שמלת ה"פרום" (נשף הסיום) היוקרתית כבר נקנתה והותאמה למידות אצל תופרת, כולל נעלי העקב התואמות; ריקוד הבנים המסורתי (ללא חלק עליון ועם תנועות שגורמות להורה הממוצע להרגיש מעט שלא בנוח) הועמד למרות ההברזות; המתופף, הבסיסט וזו ששרה הצליחו לתאם חזרה, ואפילו הנאומים (לקצר, לקצר), שכמובן הזכירו את המלחמה ואת החטופים שעדיין בעזה, כבר צוחצחו. ואז, רגע לפני השבוע שבו בוגרי ובוגרות י"ב היו אמורים לחגוג את סיומן של 12 שנות לימוד, צליחת בחינות הבגרות ושנייה של שחרור לפני שנות השירות או הגיוס – החלה המתקפה באיראן ש- שוב, ביטלה להם את כל התוכניות.
אף שכבה לא התמודדה עם דבר כזה
"זה לא רק השנה, מתחילת החטיבה הכול השתבש עבורנו", אומרת שירה ארגוב מקיבוץ תובל, המסיימת י"ב בבית הספר "עומר משגב". "בכיתות ז'-ח' פרצה מגפת הקורונה. היו סגרים ולא למדנו ברציפות. למדנו בכיתות מצומצמות, כך שלא פגשנו את כל החברים. גם שנת בר מצווה ומסיבת בת מצווה לא חגגנו בגלל הסגרים. הטיולים התבטלו, טיול שנתי ראשון היה בכיתה י'. וחוץ מזה היו לא מעט שביתות מורים". גם המסע לפולין, מספרת שירה, נערך במתכונת מצומצמת מאוד, בניגוד לשנים קודמות.
שירה מוסיפה כי בשל חילופי הממשלה שונתה גם תוכנית הלימודים. ממש כשהיו בתחילת י"א פרצה מלחמת חרבות ברזל "ושוב התהפך. לא למדנו חצי שנה. אומנם היו הקלות בבגרויות, אנחנו נחשבים 'פוסט קורונה' ו-'פוסט מלחמה', אבל בסופו של דבר נבחנו לבגרויות". שירה מוסיפה שבשל המצב צומצמו גם חלק מהמגמות.
בבית הספר "עומר משגב" הספיקו לערוך את מסיבת הסיום, אבל הפרום (נשף הסיום) כנראה יבוטל. "יש בנות שהוציאו מאות ויותר שקלים לשמלה ובנים שקנו חליפות באותם סכומים עבור אירוע שמתבטל. אף שכבה לא התמודדה עם דבר כזה בעבר. למרות כל הקושי יצאנו עם בגרות ובמסיבת הסיום פגשנו את כל הפרצופים שלא ראינו חודשים וכולם מגובשים". שירה מוסיפה תודות לצוות המורים, "בלי העזרה שלהם לא היינו מצליחים להעביר את התקופה המאתגרת הזו".
תקופת בית הספר הסתיימה והשכבה בדרך לשירות צבאי או שנת שירות. שירה תלך בסוף יולי לגיבוש עוקץ. המוטיבציה לשרת, היא אומרת, לא פחתה מעולם.
אפילו לסיים כמו שצריך אי אפשר
"עוד לא הודיעו סופית, אבל די ברור שמסיבת סיום לא תהיה", אומרת בצער לינה כהן מקיבוץ כברי, בוגרת תיכון "כברי מנור".
"אנחנו עדיין עושים חזרות למופע סיום, רק מי שיכול להגיע" היא מספרת על החזרות במקלט בהן היא משתתפת – רוקדת (בשני ריקודים), שרה ואף משחקת (שלא לומר מחקה) את המורה שלה. "כולנו מנסים להאמין שבכל זאת יקרה. השמלה בדיוק הגיעה מהתופרת, וגם מבינים שיש מצב שלא". "זה קשוח", היא מוסיפה, "השנים האלה נהרסו לנו. בכיתה י"א פרצה המלחמה, לפני זה היה קורונה. בקיבוץ שנת בר מצווה מלאת פעילות וחיכינו לזה, ואז קורונה ולא יכולנו לעשות כמעט שום דבר מהתוכניות. מרגיש שאחרי כל מה שעברנו – אפילו לסיים כמו שצריך אי אפשר. זה מאוד כואב, אני לא יודעת מה אפשר לעשות".
לינה עצמה סיימה את כל בחינות הבגרות, אך לחבריה שלומדים פיזיקה התפספסה בינתיים הבחינה.
לבוגרי כברי מנור אין "פרום", אך לטקס סיום, מגיעות הבנות "עם שמלות מאוד יפות שכולן כבר הזמינו. עבדנו קשה על המופע, כתבנו טקסטים, העמדנו ריקודים. אחרי המופע יש לנו 'אפטר' (מסיבה)".
לינה תתחיל באמצע אוגוסט שנת שירות בתנועה החדשה ויש לה בקשה אחת: "שיתנו אופציה לסיים בצורה מכבדת לנו ולמורים. אנחנו יוצאים לחופש הגדול ואז לא יודעת מה יהיה, הייתי שמחה אם היו מנסים לגרום לזה לקרות. לא היו לנו שנים רגילות ואנחנו רוצים לסיים בכבוד".
מסיימים 12 שנות לימוד במתקפה היסטורית
גם לבוגרי בית הספר גוונים שבעין שמר התבטלו (נכון לשלב זה) מסיבת הסיום והפרום שנועדו לשבוע שעבר. דניאל שור מקיבוץ מענית, בוגר בית הספר, מספר שבאופן אירוני נושא מופע הסיום היה כל אותם הדברים שהתבטלו לשכבה לאורך השנים ובהם מסע ישראלי, משלחת לפולין ועוד.
נכון לזמן כתיבת הכתבה נדחו הבגרויות. לדניאל נותרה להשלים בחינת בגרות בהנדסת תוכנה ויש לו חברים להם נדחתה הבגרות בפיזיקה ומתמטיקה מועד ב'. "מעבר לכך תכננו לטוס לקראת הגיוס, לא יודע אם זה יצא אל הפועל".
דניאל עוד מחכה לתשובה האם ישובץ בחיל מודיעין או ישתלב בעתודה. על הדרך בה מסתיימות 12 לימוד הוא אומר במעט ציניות: "אני מרגיש שזו דרך טובה לסיים שש שנים, דרך הקורונה ו- 7 באוקטובר. אנחנו מסיימים 12 שנות לימוד במתקפה היסטורית, אירוע שלא היה כמותו. זה מאוד מתאים. אין טעם להתבאס".
עצומה לביטול הבגרויות
איתמר וירוב מהקיבוץ הדתי מעלה גלבוע, בוגר תיכון שק"ד (שיתופי, קיבוצי, דתי) שבשדה אליהו, הוא בן של איש קבע. עבורו שש השנים האחרונות הורגשו באינטנסיביות גבוהה, גם במבצעים הצבאיים שהיו לאורך השנים האלה ובוודאי במלחמת חרבות ברזל כשאביו ושלושה מאחיו משרתים בצבא. "בחודש הראשון היה קשה" הוא אומר, "שמענו מהם בחטף רק מידי פעם והיה קשה להתרכז בלימודים".
ביטול מסיבת סיום בית הספר מבחינתו הוא המשך לחוסר הוודאות המאפיין את השנים האחרונות. "בכיתה ז' הייתה הקורונה. בר המצווה שלי באפריל, אז היה הסגר הראשון. עליתי לתורה רק עם המשפחה ללא מניין בבית כנסת. בהמשך למדנו בזום והיה קשה להתרכז. יצאתי לרכוב באופניים וכל הזמן הייתה התלבטות אם להיכנס לשיעורים או לא. בהמשך היה 'שומר חומות', אבא שחוזר לצבא במהלך השבת שזה נדיר. אחרי זה היו עיצומים של המורים ובי"א המלחמה. הייתי בבית ופחדתי על אבא שלי והאחים שלי".
על אף שמסיבת הסיום שהייתה אמורה להתקיים בשבוע שעבר בוטלה, איתמר בטוח שהיא תתקיים גם אם זה יהיה ביולי או באוגוסט, מתוך תפיסה של בית הספר על חשיבות האירוע. "חשוב לבית הספר שיהיה סיום משמעותי. גם כשהיו עיצומים, המורים שלנו לא ביטלו טיולים שנתיים ומסעות, מתוך תפיסה שיש להם חשיבות עבורנו כחלק מההווי הבית ספרי. גם ציוני מגן ואחרים נתנו לנו ולא 'מרחו' אותנו". איתמר מוסיף שבתקופות בהן לא פעל בית הספר, למדו תלמידי כל קיבוץ יחד.
"למזלי", אומר איתמר, "נבחנתי בבחינת הבגרות האחרונה בחמישי שלפני המתקפה. יש לי חברים שנותרה להם בגרות בפיזיקה ובאנגלית שלא יודעים מה יהיה ואיך אפשר ללמוד במצב כזה. יש עצומה שתוגש למשרד החינוך כדי לבטל את בחינות הבגרות שבוטלו ובבקשה שציון המגן יהווה את ציון הבגרות".
בשנה הבאה ילמד בישיבת הסדר בגוש עציון, שנה וחצי בישיבה גבוהה, ולאחריה יתגייס לצבא לשירות מלא ואולי ימשיך בדרכו של אבא לקצונה.
