ביום העצמאות יוענק "אות יקיר אשכול" לשמונה תושבי המועצה הדרומית, בשמונה קטגוריות, כהוקרה לפעילות שתרמה ותורמת לחיי קהילת אשכול ומדינת ישראל. אות יקיר אשכול יוענק לד"ר אהוד דיין, ממייסדי מושב דקל, שהתחיל את עבודתו באזור כחלק מצוות 'המפעל הדרומי' והמשיך כחוקר של מנהל המחקר החקלאי באתר החממות של "תחנת הניסויים הבשור"
ד"ר אהוד דיין (82) ממייסדי מושב דקל יקבל ביום העצמאות את "אות יקיר המועצה האזורית אשכול" בתחום החקלאות.
דיין התחיל את עבודתו באזור כחלק מצוות 'המפעל הדרומי' והמשיך כחוקר של מנהל המחקר החקלאי (מכון וולקני), באתר החממות של "תחנת הניסויים הבשור".
השתתף בברור זנים וממשקי גידול של ירקות ופרחים בבתי צמיחה ועסק בפיתוח שיטות לבקרת אקלים, פיתוח כיסויים ורשתות להצללה ולהגנה של גידולים חסויים. בעבודותיו תרם לביסוס ענף בתי הצמיחה בארץ.
בין האירועים המשמעותיים בחגיגות ימי העצמאות בישראל. אין ספק שתשומת הלב המיוחדת, מקבלת ההתייחסות לכמה דקות תהילה. לאנשים התורמים מכישרונם ועבודתם המסורה ופורצת דרך לכלל ולקהילה בה הם מתגוררים ולארצם.
אות יקיר המועצה אשכול
השנה חוגגים את 73 שנות מדינת ישראל. ובנוסף מציינים 70 שנים למועצה אזורית אשכול, הכוללת 32 יישובים. ה
מועצה החליטה להעניק את "אות יקיר/ת אשכול" ב-8 קטגוריות שונות. יקירי אשכול נבחרו על ידי ועדה מועצתית המורכבת: מנציגי ציבור ומועצה, ועל סמך ההמלצות שהגישו התושבים.
כהוקרה לפעילות שתרמה ותורמת לחיי קהילת אשכול. במועצה אזורית אשכול, בין אירועי יום העצמאות יוענקו לשמונה מתושבי המועצה אותות "יקיר המועצה" בתחומים מגוונים:
התנדבות – ליטו חנציס מניר יצחק; חינוך – מרדכי אווקרט מאוהד;חקלאות – ד"ר אהוד דיין מדקל;קיימות ואיכות סביבה – יובל בר מבארי; ביטחון וחוסן קהילתי – ד"ר אילנה בן דב מאורים; יזמות עסקית – אורי ושולי אלון מתלמי יוסף; תרבות – דליה חרל"פ מעין הבשור. בריאות – ד"ר יהודית סעדון מנווה.
גדי ירקוני, ראש המועצה: "אות 'יקיר אשכול' הוא אחד הפרויקטים המרגשים והמיוחדים, שאני שמח להוביל זו השנה השלישית באשכול. הפרויקט מאפשר לנו לעצור רגע, ולהאיר בזרקור מיוחד את האנשים: האיכותיים ומעוררי ההשראה בקהילתנו.
אנשים התורמים תרומה משמעותית לאזורנו המיוחד. להוקיר ולהודות להם על פעילותם, ולהעלות על נס את הערכים המובילים שלנו. המשמשים דוגמה ומופת לרבים."
האות, שעוצב ע"י האמנית ענבל דובדבני משדה ניצן, יוענק על ידי ירקוני, במסגרת אירועי יום העצמאות.
מו"פ המפעל הדרומי
בימים אלו שעתידה של החקלאות לוט בערפל, חשוב במיוחד להזכיר לממשלה, למוסדות החקלאיים וגופים נוספים. עד כמה נוכחותה של החקלאות, החקלאים ותוצרתם עדיין נוכחת וחשובה לעם ישראל.
זוהי חקלאות הייטקסטית מתקדמת ופורצת גבולות בעולם כולו, המהווה מקור גאווה עצום. וזאת בזכות שיתוף פעולה פורה, בין החוקרים במוסדות המחקר למיניהן, לבין החקלאים בשטח.
בין חוקרים אלו נמנה ד"ר אהוד דיין ממושב דקל, שבמשך שנים עבד במסגרת מכון וולקני באתר החממות של חוות הניסויים הבשור. במהלך עבודותיו כחוקר היה שותף לניהול עשרות מחקרים ופרויקטים חקלאיים. לאחר יציאתו לגמלאות ממשיך דיין לעסוק בחקלאות במושב דקל.
נימוקי הועדה להענקת אות "יקיר אשכול" בחקלאות לד"ר אהוד דיין: החקלאות באשכול היא סמל למדינת ישראל ואסם התבואה של המדינה. חקלאים וחוקרים רבים ומוכשרים הפכו אותה לכזאת, ביניהם,ד"ר אוהד דיין ממקימי אתר החממות בחוות הבשור וממייסדי מושב דקל.
ד"ר דיין הינו אגרונום בוגר תואר ראשון, שני ושלישי בפקולטה לחקלאות (1976-1965). במשך למעלה משלושה עשורים היה שותף מוביל במחקר החקלאי, פורץ הדרך שנעשה באזור הבשור בנושאים הנוגעים לגידולים בבתי צמיחה: התחיל במסגרת "מו"פ המפעל הדרומי", בהנהלת פרופ' עוזי כפכפי והמשיך באתר החממות שהוקם בחוות הניסויים הבשור.
המחקר באזור כלל: ברור גידולים וזנים לגידול בבתי צמיחה, פיתוח ממשקי גידול, מבנים וכיסויים לשיפור תנאי הגידול ולהגנת הצמחים ממזיקים.
הידע שנצבר בעזרת מחקרים אלה תרם לפיתוח וקידום החקלאות באזור, בארץ ובעולם. על בסיס ידע זה הוקמו באזור ובארץ כולה דורות של חקלאים, שבנו ופיתחו משקים לתפארת. תרמו למקומות תעסוקה, הפכו את אשכול לאסם תבואה, ולמובילה בהבטחת הביטחון התזונתי של אזרחי מדינת ישראל.
מעבר לכך אהוד דיין הינו איש ערכי, פעיל ונעים הליכות. אשרינו שאלה אנשינו
ספר כיצד התחלת את פעילותך החקלאית
"נולדתי בשנת 1940 בקרית חיים להורי: ישראל דיין ז"ל שהיה מורה ומחנך ואימי ציפורה דיין ז"ל, שהייתה עקרת בית."
"אחי הבכור, יהושע דיין, פרופ' אמריטוס להנדסת מכונות בטכניון. החינוך בבתי הספר ובתנועות הנוער בקריית חיים, היה ציוני וערכי וכיוון אותנו ל'הגשמה' בהתיישבות חלוצית."
"כחניך נאמן התגייסתי לצבא במסגרת גרעין נח"ל ובסוף השירות הצבאי הצטרפנו לקיבוץ צאלים. לאחר שנים בקיבוץ יצאתי ללמוד בפקולטה לחקלאות."
"בשנת 1976 חזרתי לאזור כחוקר צעיר של מנהל המחקר החקלאי במסגרת 'מו"פ המפעל הדרומי', פרויקט משותף למשרד החקלאות ולסוכנות היהודית בשנים1982-1976, במסגרתו תוכנן להקים עשרות מושבים בנגב הצפוני ופתחת ימית וסיני, כשפרנסת התושבים תתבסס מיצוא חורפי של תוצרת חקלאית אינטנסיבית מתקדמת, מחממות לגידול ירקות ופרחים לאירופה."
"החזון בוסס, כך סיפר לי חברי יואל (יוליק) אורן ז"ל, שבעצם הרעיון שנולד בשנות ה-70', במפגש בין שני אנשים מיוחדים: אדי פרץ, שניהל פרויקט לגידול עגבניות בבתי זכוכית בניו-זילנד וד"ר הדסה אביגדורי, מגיבורות הפלמ"ח ומלחמת העצמאות, שהייתה מדריכת ירקות בנגב ואח"כ חוקרת בחוות גילת."
"ד"ר אביגדורי עמדה על הסיכויים של ענף בתי הצמיחה לגידול ירקות עוד במהלך סיור לימודי שערכה באיי התעלה בשנות החמישים."
לדבריו בעקבות המפגש בין השניים בניו-זילנד עלה אדי פרץ ארצה לשנת ניסיון והדגים את שיטות עבודתו בחממת זכוכית שהוקמה עבורו במיוחד במושב ישע.
פרץ נסע בעולם וגייס גרעיני עולים חדשים מארצות אנגלו-סקסיות, שהקימו את מושב שדה ניצן ב-1973. המושב שימש כדגם למושבים רבים נוספים שהיו אמורים לקום במסגרת "המפעל הדרומי".
המתיישבים במושבים שהחלו לקום בפתחת רפיח גילו שזני העגבניות (גרנדיר, אזיס, דאון) ושיטות הגידול והעיבוד שהובאו ע"י פרץ מחו"ל, לא התאימו לתנאי גבול המדבר בארץ ולא סיפקו בסיס לקיום כלכלי כמובטח.
הסוכנות ומשרד החקלאות ביקשו את עזרת מכון וולקני, שהקים גוף מחקרי בשם 'מו"פ המפעל הדרומי' והעמיד בראשו את פרופ' עוזי כפכפי.
הרעיון הבסיסי היה להפגיש בשטח את החקלאים והמדריכים וחוקרים מובילים מדיסיפלינות שונות, על מנת ליצור שת"פ והיזון חוזר ומתמיד, בזירות הגידול.
הפריה בין מבקשי הפתרונות (החקלאים) לחוקרים שאמורים היו לספק פתרונות מהירים ומתקדמים.
"פרופ' כפכפי גייס למסגרת המו"פ חוקרים מובילים מכל האוניברסיטאות ומכוני המחקר, גייס מדריכים והכשיר טכנאים. אותי הציב כחוקר אזורי לליווי המחקרים שנעשו אצל החקלאים ולריכוז הקמת אתר ניסויים מרכזי בתחנת הבשור. מערכת המחקר התחילה לפעול בשנת 1976, וקצרה הצלחות רבות."
מהי תרומת עבודתך בחוות הבשור?
"במסגרת מו"פ המפעל הדרומי הייתי שותף מקומי בתהליך הבחינה של זנים ומינים לחממות. בשירות החוקרים הנכבדים: פרופ' נחום קידר חתן פרס ישראל (2006 ) הידוע בפיתוח וטיפוח זני עגבניות ופרופ' ברוך פרנקל."
"יחד עבדנו בפיתוח של ממשקי גידול (השקיה, דישון גידול במצעים ובמערכות מתמ"ז (מערכות של תמיסות זורמות של ה. סופר)."
"עם חוקרים כמו: פרופ' כפכפי, ב. בר יוסף, צבי פלאוט, א. רילסקה, בפיתוח והשוואה של מבנים, רשתות וכיסויים ושיטות לבקרת אקלים. (עם הצוות המקצועי הבכיר: מ. פוקס, צ. אנוך, מורשת, ע. סגינר) להגנת הצומח ועוד."
"העבודה המשותפת של החקלאים והחוקרים במסגרת מו"פ המפעל הדרומי הניבה חידושים רבים וסימנה מהפך ברוב התחומים הנוגעים לגידולי חממה וגידולים מחוץ לעונה בישראל, וזאת למרות משך פעילותה המוגבל: במהלכה אותרו ופותחו זנים שמתאימים יותר לאזור ולתנאים: במקום זני העגבניות גרנדיר, אזיס ודאון, שיובאו מחו"ל, פותחו כאן בארץ, זני פקולטה: 101, 102 וכו', זנים שניחנו בעמידויות למזיקים ווירוסים שרווחו באזור והניבו בתנאים המקומיים פירות רבים יותר, בעלי איכות וחיי מדף ארוכים יותר."
במקום שימוש במצעים מנותקים או מעושרים, פותחו ממשקי גידול בקרקע המקומית הקלה, והדשייה בעזרת טפטוף.
חממות הזכוכית הכבדים והמסורבלים שיובאו מחו"ל וההשקעות בבידוד חימום, או צינון והעשרה בפחמן דו חמצני, הוחלפו במבנים קלים ובכיסויים ביריעות ורשתות פלסטיים זולים יותר, שאפשרו הקניית תכונות אופטיות ופיזיות מגוונות.
"הצלחת השת"פ בין החקלאים, המדריכים והחוקרים, שהושגה במסגרת 'מו"פ המפעל הדרומי' ובמשקי החקלאים במושבים באותן השנים: כשדה ניצן, תלמי יוסף, נתיב העשרה, שדות, אוגדה ומושבים נוספים. ובאתר המחקר הסמוך להם בבשור, יצרה דוגמא להתארגנויות דומות במסגרות מו"פים אזוריים. כולל ' מו"פ דרום הפועל עד היום ב'תחנת הבשור', מו"פ ערבה הפועל ב'תחנת יאיר ', 'מו"פ רמת נגב' ואחרים."
לאחר סיום פרק המפעל הדרומי בעבודות בתחנת הבשור הם השוו בין שיטות ועמדו על היתרונות והחסרונות בשיטות לבקרת אקלים: חימום, צינון, הטלת צל.
כך מצאו שחימום אפילו כשהוא מוגבל ללילות קרים עשוי להזיק, וזאת בגלל הגברת נשימה גורמת גרימת חלילות וחוסר הפריה, כמוה גם העשרה נמשכת בפד"ח הגורמת למחלות והתנוונות או הטלה נמשכת של צל רב מדי.
במקום אלה גובשו המלצות לשימוש מוגבל ברשתות צל קבועות וניידות ובמסכים תרמיים, וזאת למיתון הטמפרטורות ולהגנת הצומח ושיטות להעשרת פד"ח ב'פולסים' מותאמים להתנהגות הצמחים וחובריהם.
"התחלנו לפתח עם מפעלים יריעות ורשתות שהמבנה הפיזי, ההרכב הכימי, הצבעים והציפויים שלהן מעניקים תכונות אופטיות ופיזיות, שלהן השפעות על סביבת הצמחים, הפיזיולוגיה שלהם והתנהגות חובריהם המזיקים והמועילים.
בתוך אלה פיתחנו עם מנחם ברלינגר ועם מפעל 'קליימן מטאור' רשתות 50, שפרישתן סביב הצמחים מפחיתה חדירה של כנימת העש, נושאת וירוס צהבון האמיר."
עם חברת "פולישק" הם התחילו לפתח רשתות בצבעים או ציפויים שונים לפתח רשתות בצבעים או ציפויים שונים: אלומיניום "אלומינט" או נחושת כאמצעים להשראת שינויים במיקרו-אקלים.
בתגובות פיזיולוגיות של הצמח וכאמצעי לדחיית הכנימות או להשראת שינויים בהתנהגות מזיקים, שיאפשרו הפחתת שימוש בחומרי הדברה.
בנוסף למדו על ההשפעות שיש לצבעים ולציפויים על העברת חום וקרינה בצורה המשמשת בשיקולי הבחירה ברשתות כאמצעי להצללה, כמסך תרמי או השראה של שינויים פיזיולוגיים בצמחים ופרחים.
למשל, שליטה במועדי פריחה, כמו בפרח השעווה. על ידי שינוי יחסי אדום רחוק – אדום קרוב, באמצעות רשתות צבעוניות.
"עם חברת 'ארז' ניסינו שימוש בצבעים פלורסנטיים בתוך יריעות PVC לשיפור הפוטוסינתזה. מצאנו שהצבעים אינם יעילים, וגם כיסוי בתי צמיחה ביריעות שקופות המכילות כמות יתרה של בולעי UV (לשיפור קיימותן) נמצאו בלתי מתאימים, בעיקר בשל שיבוש פעילות של מאביקים."
לסיכום אומר ד"ר אהוד דיין:"הייתי בר מזל להיות שותף לעבודה מעניינת, מועילה ותורמת עם מורים מצוינים מעוררי השראה ושותפים מסורים."
"להיות חלק פעיל מצוות שקידם רעיונות ופיתוחים חשובים, לטובת החקלאות והחקלאים, שקרמו עור וגידים מרעיון וסדרות ניסויים, ללחם חוקם של החקלאים."
"נתנו לרוב מענה ופתרונות לבעיות שצצו ועלו ביישובים בגבול המדבר ולהיות חלק מהדרך, תוך התקדמות בין שיטות הגידול, האמצעים והמבנים, בהם התחילו המגדלים הראשונים, לבין האמצעים המגוונים שהושגו בעזרת המחקרים וההיזון ההדדי."
"אלה איפשרו ומאפשרים גם בעתיד לראות בחקלאות של בתי צמיחה, מקצוע הנוגע בהייטק, המבטיח גם עניין ושדה פורה להמצאות, יצירתיות, לחידושים ולשכלולים טכניים, פיזיולוגיים וכלכליים."
