הורים שהתגרשו בקיבוץ התקשו להגיע להסכמה בכל הנוגע לזמני שהות, מזונות ואפילו לשם המשפחה של בתם הפעוטה
"עוצמת הסכסוך והמתיחות בין ההורים מנעו מבני זוג להגיע להסכמות ביניהם בעניינה של ילדתם הפעוטה. הדבר היחיד שעליו ישנה הסכמה מלאה בין ההורים הוא כי יש להם 'ילדה חלום'", אמר השופט רן ארנון, מבית המשפט לענייני משפחה.
הדברים מקבלים משמעות מורכבת יותר כאשר האמא היא בת קיבוץ וחברה בו ואילו האב אינו כזה. הָאֵם נותרה לגור בקיבוץ והאב יצא ממנו, ושניהם מצאו את עצמם במערכת תביעות הדדיות.
האחת, נוגעת לחלוקת זמני השהות של הבת-הקטינה בבתי ההורים; השנייה, נוגעת לתשלום המזונות; השלישית, לשם המשפחה שתישא הקטינה.
אשר למחלוקת ל"עניין זמני השהות": האב דרש "לקיים הורות שוויונית לאלתר". הָאֵם התנגדה. היא טענה ש"אין לגרום נזק לקטינה באמצעות טילטולה בין הבתים", וביקשה לצמצם את זמני השהות של הבת אצל האב.
זה המקום לקבוע "אחריות הורית משותפת", אמר השופט ואימץ את הגישה לפיה "השיח המשפטי צריך לכוון לאחריות ההורים, להבדיל ממשמורת וחלוקת זמני השהות. ככל שהאחריות ההורית היא משותפת, גם ההחזקה (המשמורת) היא משותפת.
שאלת חלוקת זמני השהות נקבעת על פי מבחן אחד בלבד", הסביר השופט, והוא: "מבחן טובת הילדה". לפי העובד הסוציאלי, הצוות החינוכי בפעוטון בקיבוץ וההורים עצמם, ציין השופט, זו "קטינה מפותחת לגילה, בעלת יכולות גבוהות, שמחת חיים, שנהנית משני הורים מיטיבים ורגילה לחלוקת זמני השהות ביניהם (באופן כמעט שוויוני)".
השופט פסק כי יש להגיע בהדרגה לכך שבהגיע הפעוטה לגיל 3 שנים, יהיו זמני השהות שוויוניים בין ההורים.
אשר למזונות: השופט הסביר ש"לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר לתשלום המזונות והמדור וחלוקת הנשיאה במזונות בין ההורים. על הצדדים חל הדין העברי בשל השתייכותם לדת היהודית.
לפי הדין, עד גיל 6 חב האב היהודי באופן בלעדי בכל צרכיהם הבסיסיים וההכרחיים של הילדים, והחל מגיל 6 חלה החובה במזונות הילדים על שני ההורים, מ'דין צדקה', בהתאם להכנסותיהם". "משכך", אמר השופט, "יש לחלק את החיוב במזונות לשתי תקופות: הראשונה, עד הגיע הקטינה לגיל 6 שנים. השנייה, מהגיע הקטינה לגיל 6 שנים ואילך".
השופט בחן את ההוצאות הכרוכות במזונות הקטינה בקיבוץ, ובכלל זה מס הקהילה, הוצאות הבריאות, החינוך, הביגוד וכן הוצאות מָדוֹר (הוצאות המגורים הדרושות להורים כדי לגדל את ילדיהם בבתיהם לאחר הגירושין).
השופט מצא שיש להורים פוטנציאל השתכרות שווה, ובהתחשב בכך שחלוקת זמני השהות תהיה בהמשך שיוויונית, הוא פסק כי מעת תגיע הקטינה לגיל 3 שנים ועד לגיל 6 שנים, ישלם האב מזונות בסך 1,400 שקלים לחודש.
מיום הגיע הקטינה לגיל 6 שנים יבוטל החיוב במזונות וההורים יישאו בחלקים שווים בכל הוצאות הקטינה. כל הורה יישא בהוצאות המלאות בעת שהות הקטינה עמו.
לעניין שם המשפחה של הקטינה: הָאֵם ביקשה להוסיף את שם משפחתה (נעוריה) לשם המשפחה של הקטינה, לפני שם המשפחה של האב.
היא הסבירה שהיא והקטינה מתגוררות בקיבוץ, קהילה קטנה, והשוני בין שם המשפחתה של הקטינה לשם המשפחה של הָאֵם מייצר תגובות מיותרות שעלולות לפגוע רגשית בקטינה.
השופט קיבל את הבקשה להוספת שם המשפחה של הָאֵם לשם המשפחה של הקטינה, אך פסק שהוא יתווסף לאחר שם המשפחה של האב. בכך אימץ השופט את המלצת העו"ס שאמר שמדובר בשמות משפחה ארוכים, והקדמת שם המשפחה של האם לשם המשפחה של האב עלולה ליצור בלבול.