אחריות הקיבוץ על רכוש חבריו

רכב תפעולי של חבר חורשים שחנה סמוך לביתו – נגנב. מכיוון שהקיבוץ מחייב את חבריו בתשלום אגרת שמירה, החבר סבר שיש פה רשלנות של הקיבוץ בשמירה על רכושו. הוא תבע פיצוי כספי

היש לקיבוץ אחריות לשמירת רכושו של החבר? הרשם הבכיר, נועם רף, מבית משפט השלום ברמלה, דן בסוגייה זו בתביעת פיצוי בסך 41,500 שקלים שהגיש חבר קיבוץ חורשים, באמצעות עו"ד גיל קונפינו, כנגד קיבוצו.

החבר טען שרכב תפעולי שבבעלותו, שחנה בלילה בסמוך לביתו, נגנב. לפי סרטון אבטחה נראו הגנבים יוצאים מפרצה בגדר הביטחון של הקיבוץ. לדבריו, אין מדובר באירוע ראשון מסוגו בקיבוץ. הוא סיפר שהתושבים משלמים לקיבוץ אגרת שמירה, בהתאם ל"חוק עזר לדרום השרון (שירותי שמירה)". משכך, יש לקיבוץ אחריות כלפיו, אך הקיבוץ התרשל במילוי חובות השמירה  "והפר את "חובת הזהירות" שיש לו כלפי החבר (ביחס לסיכון שרכוש של חבר ייגנב). לטענתו, מעמדו של הקיבוץ, הגובה תשלום בעד שירותי השמירה הוא כשל "שומר שכר", לפי "חוק השומרים", ולכן הוא אחראי לנזק שנגרם כתוצאה מגניבת הרכב. הקיבוץ, באמצעות עו"ד ארז אביב (לאמעי, סידר, רהט, צידוק, פינק, עורכי דין), טען מנגד שאין מחובתו לשמור על רכוש החבר וכי לחבר "רשלנות תורמת בכך שלא ביטח את הרכב".

אחריות הקיבוץ על רכוש

הרשם הסביר כי לפי "חוק השומרים" "שומר שכר" (שמקבל תמורה בעד השמירה) "אחראי לאבדן הנכס" (אלא אם הדבר היה תוצאות של נסיבות שלא ניתן היה לחזות מראש או לנמוע תוצאותיהן), אך כאשר "המטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית", יהיה "פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". משכך, פנה הרשם לבחון את הוראות חוק העזר של המועצה "דרום השרון" ומצא כי השמירה, לא נועדה לשמור על רכושו של הפרט בשטח המועצה, כי אם למנוע פעילות חבלנית עוינת, לשמור על שלום הציבור והסדר הציבורי אכן, בגביית אגרת שמירה יש משום מצג מסויים כלפי התושבים,  כי קיימת הגנה כלשהי על נכסיהם ביישוב, אך שכירת שירותי שמירה, המשיך הרשם, באמצעות גביית אגרה, אינה "מתן כיסוי ביטוחי מפני גניבות", ואם יוכח כי "השומר" לא התרשל, הוא יימצא פטור מאחריות, שכן השמירה על רכושם של התושבים טפלה למטרתה העיקרית של השמירה.

הקיבוץ, אמר הרשם, התקשר עם חברת שמירה שהפעילו במקום סייר. הקיבוץ מגודר, הותקנו בו מצלמות והכניסה אליו דרך השער הראשי בשעות הלילה הוגבלה רק למורשים. הקיבוץ הוכיח שלא התרשל בהתנהלותו בכך שהתקשר עם חברת השמירה ודאג להסדרי הביטחון.

סוף דבר, דחה הרשם את תביעת התובע להטיל אחריות על הקיבוץ ודחה את טענותיו כלפי הקיבוץ הן לפי "חוק השומרים", כשומר שכר, המקבל מהחבר "דמי שמירה", והן מכוח  "דיני הנזיקין", לפיהן התרשל הקיבוץ בקיום חובותיו כלפיו.

הרשם חייב את החבר לשלם לקיבוץ הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.