בדצמבר 2018, לאחר דיון בתוכניות להקמת טורבינות רוח בשדות הקיבוצים חפציבה ובית אלפא, החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז צפון על "הפקדת התוכניות" (הליך סטטוטורי שמאפשר לציבור להתנגד לתוכניות חדשות ולהציע לשנות אותן).
המשרד לאיכות הסביבה תמך בתוכניות, בתנאי שייושם בהן משטר הפעלה וניטור מרגע הפעלת הטורבינות, תוך בקרה מלאה של המשרד.
לאחר שהופקדו התוכניות, ובמהלך הדיונים בהתנגדויות שהוגשו לגביהן, נתנה הוועדה המחוזית בדצמבר 2020, הנחייה למגישי התוכניות לשוב ולבצע הליך של "שיתוף הציבור".
בהמשך, חזרה ודנה הוועדה המחוזית בתוכניות, והחליטה ברוב קולות (כאשר יו"ר הוועדה המחוזית עושה שימוש ב"קול הכפול" שלו) לאשר את תוכנית בית אלפא וכן לאשר שתיים מתוך שלוש הטורבינות בתוכנית חפציבה.
העותרים-המתנגדים ביקשו מאת יו"ר הוועדה המחוזית לקבל רשות לערור (על ההחלטה לאישור התוכניות) לוועדת המשנה לעררים (גוף שאליו מגישים עררים על החלטות הוועדות המחוזיות), אך בקשתם נדחתה ביום 26/07/21. אישור התוכניות פורסם ב"רשומות" (הפרסום הרשמי של המדינה) ביום 12/09/21, ועתירה זו הוגשה בסוף אוקטובר 2021.
העוררים, חברים ותושבים בישובי האזור (מולדת, כפר רופין, יזרעאל, רמת צבי, תל יוסף גדעונה ואחרים) הלינו על השפעת התוכניות על הנוף והסביבה לדורי דורות, על הפגיעה במכלולי הנוף, הפגיעה בתושבים בשל רעש ותת רעש, המטרד, הפגיעה בערכי דירות, פגיעה בחקלאות, בבעלי כנף ועוד.
באמצעות עו"ד אלעד סויסה הם אמרו "שהאזור מהווה מסדרון אקולוגי עולמי לבעלי חיים ולנדידת עופות וציפורים והקמת טורבינות גדולות שתסתובבנה במהירות 300 קמ"ש תצלק את העמק המיוחד לדיראון עולם".
הוועדה המחוזית, באמצעות עורכת הדין חנין סמעאן-מויס, מנהלת תחום מנהלי בפרקליטות צפון, טענה בין השאר כי טענות העותרים נדונו בעבר בהליכים לגבי פרויקטים בישובים סמוכים בתוכניות אחרות הנוגעות לטורבינות.
יזמיות הפרויקטים ("חוות הטורבינות" של בית אלפא וחפציבה), באמצעות עורכי הדין רונן ירדני, רם מוסרי וחן בן בסט (ארדינסט, בן נתן טולידאנו ושות', המבורגר עברון), הוסיפו כי עם פרסום אישור התוכניות הן הפכו לדבר חקיקה.
השופט יונתן אברהם פסק כי "הבקשה לרשות להגיש ערר" צריכה הייתה להיות מוגשת בתוך 45 ימים מעת ההחלטה (07/21) שדחתה את בקשתם. בפועל היא הוגשה באיחור משמעותי, מבלי שהוגשה בקשה להארכת המועד.
החלטת הוועדה המחוזית בדבר אישור התוכניות פורסמה ברשומות, תאר השופט, יותר מחודש וחצי לפני הגשת העתירה, ובינתיים הפכה ההחלטה לאישור התוכניות ל"מעשה עשוי" ול"דבר חקיקה".
סמכותה של ועדת המשנה לעררים של הוועדה הארצית לתכנון ובנייה היא לדון ולהחליט בערר על החלטת ועדה מחוזית, אך אין לה סמכות, הדגיש השופט, "לדון בתוכנית שהפכה כבר לדבר חקיקה", וממילא גם לא לבטלה. סוף דבר, השופט דחה את העתירה וחייב את העותרים לשלם 20,000 שקלים הוצאות משפט.
