ראיון עם עומרי שמיר, מנהל רפת גינוסר
הבוקר מתחיל בנסיעה ממרום גולן כשבחוץ 23 מעלות וכעבור 45 דקות אני מגיעה לגינוסר ובחוץ כבר 30 מעלות.
יום מתאים לדבר עם עומרי על צינון.
עומרי עבד כילד ברפת ב"יום עבודה" בקיבוץ. בבגרותו ולאחר הרבה שנים בתחום המסעדנות, חזר לקיבוץ והתמנה למספר 2 ברפת ולאחר כ-8 שנים קיבל את שרביט הניהול "בניגוד לרצונו", מבחינתו היה מעדיף לגלוש כל היום. בשנה וחצי האחרונות מנהל את הרפת יחד עם הצוות שמונה 5 חבר'ה מהקיבוץ ו-4 עובדים זרים. מדובר בצוות ותיק, קבוע ומקצועי.
הקיץ בישראל לא מותיר הרבה ברירה אלא לנהל ממשק צינון מוקפד ומקצועי. במרבית המשקים השיתופיים מתקיימות 3 חליבות, בסמוך אליהן מגיעות הפרות לצינון בחצר המתנה ובנוסף מובאות עוד כ-3-4 פעמים לצינון בין החליבות. כל צינון נמשך כ-45 דקות, כך שהפרות נמצאות בתנועה לאורך כל היום והלילה בחום הכבד, בייחוד בעמק הירדן. ממשק זה כרוך בעבודה רבה ובכוח אדם נוסף, כמו כן ממשק זה עלול להוביל למספר רב של מקרי צליעה ובעיות טלפיים.
יותם, מנהל הרפת הקודם, החליט להתקין מערך צינון באבוסים ובמקביל להפסיק להביא את הפרות לצינונים בין החליבות. בנוסף, במסגרת שינוי ממשק הרפת עברה ל-2 חליבות ביום (חמש בבוקר וחמש אחה"צ), גם בשל בעיית כוח אדם וגם בשל העובדה שתוצאות ההתעברות והיצרנות היו טובות הודות לממשק הצינון החדש.
עומרי מספר שבעונה זו, רפתות באזור עמק הירדן יורדות לתנובה של כ- 34-35 ליטר /יום וברפת גינוסר עדיין מייצרים 37-38 ליטר/יום. הפער הוא מאוד גדול בייצור חלב וזאת למרות שמתקיימות רק שתי חליבות ביום.
מדובר במערכת בקרת אקלים חכמה, אוטומטית לחלוטין של חברת ENGS הישראלית. בסככות הרפת ממוקמים חיישנים שמודדים ערכי לחות וטמפרטורה, המערכת יודעת לזהות מתי יש להפעיל את האוורור בלבד ומתי להפעיל אוורור בשילוב עם הרטבה וזאת בהתאם לערכי הסף שנקבעו. לדוגמה, כאשר נמדד ערך THI (Temperature-Humidity Index) גבוה מ-65 יתחיל לפעול האוורור וגבוה מ- 72 THI תתחיל גם הרטבה. כל רפתן יכול לקבוע את ספי הפעולה בהתאם לתנאי הסביבה של הרפת ומצב הפרות.
בנוסף, מדובר במערכת מאוד חסכונית שפועלת לפי מקטעים וממוקמת במספר סככות ברפת- חולבות, עגלות לפני המלטה, יבשות והכנה להמלטה. בכל קבוצה 30-40 פרות וניתן לקבוע מה מספר בפרות המינימלי להפעלת המערכת בכל מקטע (לדוגמה 10% מהפרות או 5 פרות באבוס).
כמובן שיש להקפיד על תחזוקת המערכת- שמערכת ההרטבה לא חסומה וזרם המים תקין, שהמאווררים עובדים בהתאם למדדי הסף שנקבעו וכן הלאה, עם זאת, עומרי מדגיש שהמערכת מאוד אמינה ויש מעט מאוד תקלות.
תועלות המערכת הן ברורות- הטמפרטורה באבוס, בסביבה מצוננת, יכולה להיות 5-10 מעלות פחות מאשר טמפרטורת הסביבה בסככה ברגע נתון, בעיות הטלף והצליעות פחתו באופן מובהק, הפרות נחות ואוכלות בחצר כ-22 שעות ביממה, ההתעברות הטובה הובילה למחזורי תחלובה קצרים יותר ומספר ימים מהמלטה מאוד נמוך. יש יחסית הרבה פרות שקרובות להמלטה (ממוצע הרפת עומד על כ-170-175 ימים) ולכן קרובות יותר לשיא חלב ובשל כך היצרנות נשארת גבוהה. כמו כן, מצליחים לחסוך בשני עובדים.
ניכר שמבחינה התנהגותית הפרות הבינו ולמדו שנעים יותר באזור האבוס והן נמצאות שם גם כאשר לא אוכלות, רואים אותן מעלות גירה באבוס ולא מורידות את הראש לחפש אוכל.
בעבר כולן היו מחכות ליד השער סביב שעת הצינון, לאחר שינוי הממשק לקח להן יום-יומיים ללמוד את השינוי, והיום הן מצטננות לאורך כל היום. גם בימים מאוד חמים ניתן לראות אותן בשעות הצהריים החמות נחות בסככה מתחת למאווררי ההליקופטר.
יתר על כן, גם ניצולת המזון ברפת מצוינת וערכה נמוך מ-700 גרם ח"י/ליטר חלב. אמנם הייתה עליה קטנה בצריכת המזון לליטר כאשר עברו לממשק שתי חליבות, אך במקביל אחוז המוצקים השתפר ולכן מבחינת הכנסה לליטר גם היה שיפור.
עומרי מספר: "מערכת הצינון שינתה את כללי המשחק, בעבר היו המלטות בודדות בחודשי הקיץ, ההתעברות הייתה מאוד עונתית ומרבית ההמלטות בחורף. לאחר הקמת המערכת אנחנו מקבלים כ-30-40 המלטות בכל חודש במהלך הקיץ. מהלך זה הוא שהוביל גם לקיצור מרחק מהמלטה ויציבות ביצרנות, נוסף על כך הירידה בתנובה הממוצעת בין חורף לקיץ עומדת על כליטר וחצי בלבד.
המערכת עובדת כבר שנה שלישית והמספרים מדברים בעד עצמם- בהיבט המקצועי והכלכלי".
לצד מערכת הצינון, עומרי והצוות משתדלים לספק את התנאים המיטביים לפרות ולדאוג לרווחתן, הם יודעים שככל שלפרה טוב יותר כך היא תייצר טוב יותר. לשם כך הם גם נעזרים באנשי מקצוע מצוינים בכל תחום- הזנה, בריאות וכיוב'.
עומרי מציין שהם לא במרוץ אחרי כמות הליטרים (כיום מכסת הרפת כ-4 מיליון ליטר), כיוון שכאשר חישבו את מספר החליבות והיצרנות ביחס לכוח אדם הנוסף הבינו שעדיף להם לחסוך בכוח אדם ולרדת במספר החליבות.
"בסיכום הכלכלי השנה נוכל להעריך טוב יותר את כדאיות המעבר ל-2 חליבות. אם הרווח יהיה דומה לרווח שהיה כאשר חלבנו 3 פעמים, נדע שקיבלנו החלטה נכונה, עובדים פחות אינטנסיבי ומגיעים לאותן תוצאות, הצוות והפרות מרוצים".
מבחינת התשתיות, כאשר עברו לשתי חליבות נדרשו להגדיל את מספר החולבות. כיוון שבעיות הבריאות ברפת פחתו הוחלט לבטל את סככת בית החולים ולהסב אותה לסככה לפרות אחרי המלטה. פרות אלו נחלבות פעמיים בכל חליבה (בהתחלה ובסוף) במשך שבועיים על-מנת להגדיל את כמות החמ"מ בתחלובה בכ-500-700 ליטר. לאחר שבועיים הן מצטרפות לקבוצת החולבות. ברפת 3 סככות כל אחת מכילה כ-120 פרות ועוד סככה קטנה של כ-20 פרות לאחר המלטה. בשל הצפיפות היחסית בסככות, הושקעו 250,000 ש"ל בהתקנת מאווררי הליקופטר. מבחינת עומרי נראה שההשקעה מוכיחה את עצמה ותנאי הפרות מצוינים, וכך הם יכולים לקלוט עוד פרות ולשמור על היצרנות.
עומרי אומר בגאווה: "מדובר ברפת בוטיק, סופר מקצועית".
המנהלים הקודמים השקיעו רבות בשיפור הגנטיקה ברפת ועומרי ממשיך את דרכם.
ברפת עובדים בשיטה האמריקאית- כל הנקבות מקבלות סנכרון הורמונלי (2 זריקות PG- הראשונה סביב 45 יום מהמלטה והשנייה סביב 60 יום מהמלטה), במידה והפרה לא דרשה היא מקבלת סנכרון אובסינק. כמו כן, הפרות המצטיינות והמבכירות מוזרעות בזרמה ממוינת כדי לקבל נקבות, פרות שלא מעוניינים לקדם את הקו הגנטי שלהן מוזרעות בפרי בשר ויתר הפרות מוזרעות בזרמה לא ממוינת. עובדים לפי אומדני הורשה וכך מקבלים החלטה לגבי הזרמה.
לדוגמה, עד לאחרונה עגלות שנולדות עם ערך אומדן הורשה נמוך מ-500 נמכרות בגיל שבוע כמו הזכרים. בשל ההתקדמות הגנטית המהירה, כעת הרף כבר עלה ל – 600.
בעתיד יש רצון להקים עוד סככה ולייצר עוד 1-1.5 מיליון נוספים, כלומר עוד כ-150 נקבות כולל עגלות ויבשות.
לסיכום עומרי אומר: "יש אתגרים בעבודה ברפת ובמסגרת הניהול אבל העיקר שהפרות שמחות".
