אני חולם על נעמי  

מספר סיפורים ונגן אקורדיון מהעמק מאחדים כוחות במופע חדש    

מופע משותף של צמד קיבוצניקים מעמק הירדן עולה בימים אלה ב"מוזיאון הרעות" שבפסגת הרי נפתלי. המופע "מדרש נעמי" מבוסס על ספרו של אברהם זיגמן ז"ל, בו קיבץ 108 משיריה של נעמי שמר המשלבים את שפת המקרא עם לשון חכמים, פתגמים מן העבר וביטויים עכשוויים.    

צמד חמד 

הצמד הם עמירם אידלמן, איש קבוצת כנרת ועלי קדם ממעגן, שניהם בני 75, נולדו יחד עם המדינה והתחנכו באותו מחזור בבית הספר התיכון "בית ירח" (ואיתם גם שרהל'ה שרון).  

עלי היה תלמיד חכם, שקדן וחרוץ, שגילה משחר ילדותו נטייה מוזיקלית מובהקת, אותה ירש לדבריו מאביו, וילי קדם ז"ל, שהיה מורה לחליליות. מגיל צעיר התבלט עלי כאקורדיוניסט מוכשר, שממשיך ומנגן גם בעשור השמיני לחייו, כאשר דור האקורדיוניסטים הקיבוצי הולך ונעלם. 

עמירם היה ילד סקרן, אך עם יצר מרדנות לא מבוטל, ולכן הירבה "לבלות" מחוץ לכיתה. 

עם גיוסם לצבא התפצלו דרכיהם. עלי נשלח לקורס טיס ולאחר שנשר ממנו, שרת בחיל התותחנים. עמירם שרת ביחידת נ"מ סודית של חיל האויר ועד היום שומר על קשרים מצוינים עם חבריו משכבר הימים. עם שחרורם, חזרו השנים לקיבוצם. עמירם עסק בחקלאות לגווניה, כולל תפקידי ניהול. בין לבין יצא ללימודי תואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה. ועבודת המאסטר שלו עסקה ב"תימני כנרת". כאשר התפרסמו מסקנות העבודה, שהיו חדות וישירות כתער, הן הכעיסו רבים מוותיקי קיבוצו, שחלקם לא סלחו לו עד יום מותם. בראשית שנות האלפיים, עזב עמירם את החקלאות בעקבות תאונת עבודה קשה, ולאחר תהליך שיקום ממושך, הקים חברה להדרכת טיולים- תחום שתמיד היה קרוב לליבו, ושהוא מתמיד בו עד היום למרות מגבלות גופניות לא פשוטות.  

עלי מילא לאורך השנים תפקידים מרכזיים בקיבוצו, בהם ניהול השיווק של כפר הנופש "מעגן-עדן" (הוא שולט בחמש שפות וכעת לומד ספרדית), ריכוז ועדות מרכזיות ואף קדנציה של מזכיר, כל זאת לצד עבודה עיתונאית ונגינה על קלידים (אקורדיון ואורגן), בזכותה היה חבר במספר הרכבים מוסיקליים, כולל פעילות התנדבותית ענפה בתחום זה.  

טוב שכן טוב 

למרות שהם שכנים ומסלול חייהם די דומה, לא היה בין עמירם לעלי קשר אישי שחיבר ביניהם וכל אחד נע במסלול שזימן לו הגורל. עמירם בעל קול הבס הייחודי והאינטונציה ששמורה רק לו, הצליח לרתק את קהל שומעיו בסיפורי כנרת, חוות העלמות, חורשת האקליפטוס ובית הקברות המיתולוגי הצופה אל הכנרת, שהפך עם השנים אתר עליה לרגל והתעצם שבעתיים בעקבות קבורתה של שמר בשכנות לרחל המשוררת.  

כשחיפש עמירם אדם שילווה את המלל שלו בנגינה, הוא פנה באופן טבעי לבן כיתתו לשעבר עלי קדם, שהתלהב מהרעיון ובו במקום השנים הסכימו לשתף פעולה. לתמונה נכנסה אשתו של עמירם, נורית אידלמן, שמונתה לאחראית על הצד הטכני של המופע ויצרה מספר מצגות על פי נושאים שהשנים בחרו (אלכסנדר זייד, שירי חיים גורי ועוד). אט אט התרחבה הפעילות מטיולים מזמרים בעמק הירדן, להופעות באולמות וחדרי אוכל קיבוציים המשלבות נגינה, סיפורים והרבה נוסטלגיה, שזוכה להצלחה אצל וותיקי ההתיישבות בעמק וגם מחוצה לו.   

כל עוד אנחנו כאן שרים 

המופע מבוסס על ספרו של אברהם זיגמן, בו קיבץ 108 משיריה של נעמי שמר, בת כנרת, שלדברי עמירם נשארה נאמנה לכור מחצבתה, למורשתה המשפחתית (אחיה, יענקלה ספיר, מעולם לא עזב את הקיבוץ) ולבית כנרת, שם צברה רבות מחוויות הילדות והנעורים שמשתקפות בשיריה ("חורשת האקליפטוס"). בראיונות עימה שבה והזכירה זאת למרות שעזבה את הקיבוץ בגיל צעיר כשיצאה ללימודים. בשפתו המליצית מציין עמירם "אני הכשלון היחיד של נעמי שמר בכך שלא הצליחה להפוך אותו למוזיקלי… אני מאד אוהב את השירים שלה ומכירם אחד אחד, אבל נמנע מלתת לכך ביטוי שירתי מחשש שהקהל יברח"…  

הצמד לא נח על זרי הדפנה, ומשוכנע שאין מדובר באופנה חולפת אלא באירוע שילך ויתעצם.     

המופע הקרוב של השניים יתקיים בסוף דצמבר ולאחריו צפויים מופעים נוספים.