בואו הביתה 

הזמרת שולה חן, ילידת נהלל, הופתעה לגלות שהשיר שלה "בוא הביתה" מופץ כמביע תחינה לשחרור החטופים מעזה * בראיון לעדינה בר-אל היא מעלה זיכרונות מילדותה ונעוריה בנהלל ומן השירות בלהקת הנח"ל ומספרת על הקריירה העשירה שלה ועל הקשר המיוחד עם בן זוגה אבי קורן ז"ל 

*תמונה ראשית: שולה חן. צילום: שלומי יוסף 

מושב נהלל בעמק יזרעאל הוקם בשנת 1921 והוא נחשב למושב העובדים הראשון בארץ. יחד עם זאת, חברי מושב כפר מל"ל מתעקשים גם הם על הבכורה. (ראו את כתבתי: "חריש עמוק עם עשרים פרדות", קו למושב, גיליון 1152, 1.10.2020). 

דמויות מפורסמות רבות בארץ היו מבני נהלל או מתושביו, ביניהם: משפחת דיין – משה דיין, רעייתו רות שייסדה את "משכית", בתם יעל, סופרת וחברת כנסת בעבר, בנם אסי ז"ל, במאי ותסריטאי, בן דודם הסופר והמשורר יונתן גפן ז"ל, הסופר מאיר שלו ז"ל ובן דודו, חה"כ רם בן-ברק יבדל"א ועוד. גם שולה חן, זמרת ושחקנית, היא בת המושב ושם עברו עליה ימי הילדות והנעורים.  

חן נולדה בשנת 1947 בנהלל לאביה גדעון ואמה ורוניקה. סבה וסבתה נחום ונחמה חבינסקי, מצד אביה, עלו ארצה מעיירה בשם מָקָרוֹב באוקראינה, בתקופת העלייה השנייה והתיישבו בנהלל. "בעיירה זו עבדו היהודים במנסרות," אומרת שולה "ואגב, רבים ממייסדי נהלל הגיעו מעיירה זו וכן מאודסה. במושב הם עסקו בחקלאות מגוונת. הייתה להם רפת, הם גידלו עצי פרי – שזיפים ואפרסקים וכן ירקות – בצל, תפוחי אדמה ועוד." 

גם סבה וסבתה של שולה מצד אימה, משה וציפורה אדירי, היו חקלאים. הם עלו מפולין. "סבי היה בתחילה מורה לעברית בשפייה," מספרת שולה, "ולאחר נישואיו לסבתי הם עלו על הקרקע בכפר ויתקין."  

שולה מספרת כיצד נפגשו הוריה: "אמי הגיעה מכפר ויתקין כדי ללמוד בבית הספר החקלאי של חנה מייזל בנהלל. ושם פגשה את אבי, החקלאי הצעיר."  

השניים נישאו ובמרוצת הזמן נקבע שגדעון בן ממשיך והוא קיבל את המשק של הוריו. כאשר שולה היתה בת שש עוברת שם המשפחה מ'חבינסקי' ל'חן'." 

חבורת הנוער בנהלל  

על ילדותה ונעוריה בנהלל מספרת שולה: "כמו בני מושבים אחרים תמיד עזרתי לאבא שלי במשק. קטפתי פירות, אספתי תפוחי אדמה, כל עבודה שהיה צריך בעונות השונות."  

בבית הספר היסודי בנהלל למדו גם בני מושבים מהסביבה: כפר ברוך, בית לחם הגלילית, בית שערים. 

שולה מציינת שהיו להם חיי חברה מגוונים: "הכיתה שלנו היתה מגובשת מאוד. בערבי יום שישי רקדנו ריקודי עם בבית-העם. בחגים ובאירועים שונים היינו משתתפים במופעים של המושב. אני זוכרת שהייתי שרה עם חברתי מלכה עמיר (שאחר-כך היתה בפיקוד מרכז).  

"בשבתות היינו יוצאים לקטוף רקפות, אז עוד מותר היה, כי זה היה עוד לפני החוק לשמירה על פרחי הבר, ולפעמים היינו יוצאים לקטוף פטריות." והיא מוסיפה זיכרון: "פעם לקחנו דליים ויצאנו לקטוף פטריות ואני אמרתי ליונתן גפן, בן כיתתי: 'אנחנו סתם יוצאים, לא נמצא פטריות'. בסופו של דבר הדלי שלי נמלא בכל כך הרבה פטריות, עד שהיו צריכים לעזור לי לסחוב אותו." ומובן שבבית בישלו את הפטריות, או טיגנו אותן בחביתות."  

שולה וחבריה השתייכו לתנועת הנוער שפעלה בנהלל – חטיבת בני המושבים בנוער העובד. ובמסגרת זו הם יצאו לימי עבודה ומחנות ביישובים שונים, לטיולים ומסעות.  

מוסיקה מנהלל 

מסתבר שהמוסיקה זורמת בדמה של שולה. אביה גדעון חן היה מוסיקאי בנוסף להיותו חקלאי. הוא לימד את עצמו לנגן באקורדיון, ניגן במסיבות במושב, ניצח על המקהלה וגם חיבר לחנים לשירים. "את האקורדיון קיבל אבי מדודי אברהם," מספרת שולה. "אברהם היה חייל בבריגדה היהודית באיטליה, ומשם הוא הביא לו את האקורדיון. ובכלל, במשפחה שלנו תמיד שרנו." היא מוסיפה. "ותמיד אמרו שיש לי קול יפה."      

אבל שולה לא הסתפקה בשירה בבית. יום אחד נודע לה שרבקה זוהר, שהיתה מעכו ולמדה בבית הספר בנהלל, לומדת פיתוח קול בחיפה. "אימי רשמה אותי לקונסבטוריון בחיפה והיתה מלווה אותי בכל שבוע בנסיעות לחיפה. שם למדתי פיתוח קול." 

במקביל למדה שולה בבית הספר החקלאי-תיכון שהיה בנהלל, אותו בית ספר בו למדה אימה. "אבל סבתי אמרה שבנות צריכות 'מִקְצוֹ' (מקצוע)," היא צוחקת, "לכן במקום לסיים את לימודי התיכון בבית הספר החקלאי עברתי ללמוד בסמינר למורות ולגננות שהיה בנהלל, מתוך כוונה להיות גננת."  

שולה למדה שם במשך שנה, (ואגב, אביה של שרה נתניהו היה המורה שלה לתנ"ך), ואז היא קיבלה זימון לבחינות ללהקת הנח"ל, כפי שיסופר בהמשך. 

להקת הנח"ל  

אבל כידוע לכולנו שולה לא נעשתה גננת אלא זמרת. מי שבעצם קבע את מסלול חייה היה גדליה גל, לימים חבר כנסת.  גל הזדמן לנהלל באחד מימי העצמאות ושמע את שולה שרה על הבמה. הוא פנה לאיצֶ'ה גולן – קצין החינוך של הנח"ל  – ואמר לו ש"יש אחת בנהלל ששרה מאוד יפה" וכדאי לו להזמין אותה לבחינות כניסה ללהקת הנח"ל.  

זה היה כאשר שולה סיימה שנה אחת של לימודים בסמינר, והיתה צריכה ללמוד שנה נוספת כדי לקבל תעודת הוראה. אבל אז היא קיבלה זימון לבחינות ללהקת הנח"ל. מובן שזה קסם לה מאוד. מנהל הסמינר לא היה כל כך מרוצה מכך שתלמידתו תסיים את לימודיה ותקבל תעודת הוראה, אבל הוא נתן לשולה מכתב, ובו התחייב לקבל אותה חזרה ללימודים, אם לא 'יסתדר' לה בלהקת הנח"ל. 

"הלכתי לאודישן של להקת הנח"ל," מספרת שולה. "בין הבוחנים שלי היו: חנן גולדבלט, אבי קורן, חיים טופול, טוביה צפיר ואפרים קישון. התקבלתי ללהקה, לאחר ימים נודע לי שבכל הלהקות עבר קול: 'הגיעה כוכבת ללהקת הנח"ל'."  

ואכן שולה היתה כוכבת הלהקה. זה היה ללא כל כעסים ואינטריגות, כדוגמת מה שהוצג בסרט "הלהקה" (1978). חברתה ללהקה, רוחלה בן-דב (לימים אגמון), סיפרה: "ברגע בו שולה חן הגיעה, היה ברור שהיא תהיה הסולנית, כי היא זמרת נהדרת." (ראו: קו למושב, גיליון 1299, 5.9.2023).  

מעידה על כך רשימת השירים שהיא שרה סולו, הזכורים ונשמעים עד היום: "אחד חולמני", "ולס להגנת הצומח", "הוא לא כל כך חכם" ו"ישנן בנות", שדנה אינטרנשיונל חידשה במרוצת הזמן. באותה תקופה היה משך השירות שנתיים, כך שהיו חילופין בלהקה. יחד עם שולה היו למשך תקופות שונות: שלום חנוך, מנחם זילברמן, מוטי פליישר, טוביה צפיר, רוחלה בן דב (אגמון). ואחרים. אבי קורן היה מפקד הלהקה.  

שולה התגוררה עם בנות נוספות בבניין פיקוד הנח"ל ביפו. במקביל לחזרות ולהופעות של הלהקה, היא המשיכה ללמוד פיתוח קול וגם למדה קריאת תווים.  

עם אבי קורן ז"ל 

בלהקת הנח"ל נפגשו שולה חן ואבי קורן, הפכו לזוג, נישאו והולידו שני ילדים.  

מספרת שולה: "כשהגעתי ללהקה בפעם הראשונה, כשעליתי במדרגות, הרמתי את העיניים וראיתי שעומד למעלה בחור יפה תואר, בעל עיניים כחולות ו'נפלתי'…," היא מספרת בהתרגשות לאחר שנים. "אחר כך הוא סיפר שכאשר בחנו אותי, כבר אז הוא אמר לחבריו: 'היא תהיה אשתי'." 

לאחר שנתיים של חברות, נישאו השניים בשנת 1967 על הדשא בנהלל: "בעת החתונה שלנו היה גשם חזק," חן מספרת, "וכל האוכל נשטף מהשולחנות."  

אחרי הנישואין עבר הזוג להתגורר ברמת-אביב. לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת 1966, עבד אבי  בקול ישראל, כמגיש ומפיק של תוכניות בידור ומוסיקה קלה. שנתיים אחר-כך עבר לגלי  צה"ל, כעורך, מפיק ומגיש.  

בשנת 1968 העלה המפיק גיורא גודיק את המחזמר "איי לייק מייק". "זה היה מחזמר מפואר נוסח ברודוויי," מספרת שולה, שהשתתפה בו לצידם של ליאור ייני, דליה פרידלנד, מוטי ברכאן, יגאל בשן, מוטי גלעדי, שלומית אהרון וטניה פרס. המחזה הועלה על הבמה שלוש מאות פעמים עד שנת 1970.  

מילי, בתם הבכורה של שולה ואבי, נולדה בשנת 1971, ובשנת 1976 הם נסעו לניו-יורק, שם קיבל אבי משרה של שליח מטעם הקרן הקיימת. בשנת 1978 נולד בנם איתמר, וכאשר הוא היה בן חצי שנה, חזרה המשפחה ארצה. 

שולה מספרת אנקדוטה: "כשחזרנו ארצה פגש אבי את דרורה בן-אבי באולפן גלי צה"ל. הוא סיפר לה, שנולד שבנו נקרא איתמר והוסיף: זה בעצם על שם אבא שלך: איתמר בן-אבי." ואז ענתה לו דרורה בן-אבי: "לא תאמין, אבא שלי נפטר כשהיה בשליחות הקרן הקיימת בניו-יורק, ואיתמר בנכם נולד כשאתה היית בשליחות הקרן הקיימת בניו יורק…"  

קריירה על הבמה והמסך 

לאחר חזרתם ארצה היתה לשולה קריירה עשירה. היא השתתפה במחזות זמר שונים: "פנטסטיק", שהיתה הצגה מאוד ידועה בניו-יורק, "ברנשים וחלומות" שהיה מבוסס על שירי מחזות זמר מברודוויי, "קרחת", "זורבה היווני", "סינדרלה" ו"שלגיה". וכן החליפה את עדנה פלידל בהצגה  של "הקאמרי" "הכפיל".   

חן השתתפה בכמה סרטים. אחד מהם היה "חמש חמש", שהיה בתחילה מחזמר ואחר כך הפך לסרט. וכן השתתפה בסדרות טלוויזיה ביניהן "בלי סודות", "פלורנטין, והופעות אורח ב"שמש" ו"איצה", ב"זהו זה" היתה פינה שלה ושל ספי ריבלין בשם "נוח רב מוח", בה הציגו מדע פופולרי בדרך הומוריסטית.  

שולה השתתפה בפסטיבלי שירי הילדים: "אני השתתפתי בפסטיבל הילדים הראשון," היא מספרת. "אז שרתי את השיר 'איך הרתיחה רמית חלב', והוא זכה במקום שני. בפסטיבל אחר שרתי את 'איזה יום שמח' ובשנת 1981 זכיתי במקום הראשון עם השיר 'אימא', שכתב והלחין שייקה פייקוב."  

פה ושם היא שרה גם בדואטים. את אחד השירים הידועים, "כשאהיה זקן", שרה שולה עם בני אמדורסקי והשיר נכלל במצעדי הפזמונים. 

במלחמה – "בוא הביתה" 

אבי קורן ז"ל, בעלה של שולה, כתב נוסח עברי לשיר של זמרת אמריקאית בשם מרגו גוריאן. השיר נקרא במקורSunday Morning  והמילים העבריות שונות לגמרי מהמקור. השיר "בוא הביתה" נכלל בתקליט הראשון של שולה "שלכם, שולה חן" (1969) עם ליווי של שלום חנוך וחנן יובל, ומאז הושמע רבות.  

איך התגלגל השיר לייצג את התקווה להשבת החטופים?  

שולה: "פתאום נודע לי שמשמיעים את השיר פעמים רבות בארבע תחנות רדיו:  גלי צה"ל, גלגל"צ, רדיו 103 ורדיו 99. הופתעתי מאוד, ואני כל כך נרגשת שהשיר מושמע למען חזרתם של החטופים מעזה הביתה. לכבודם הקלטתי את השיר מחדש, הפעם רק בליווי פסנתר וקולותיהם של ורד פיקר ונתן סלור. וב-14 בינואר, ביום ה-100 למלחמה, שרתי אותו בכיכר החטופים בתקווה גדולה שישובו הביתה, וימי הייסורים שלהם ושל בני משפחותיהם יסתיימו."  

המשפחה 

כאמור, אבי קורן ושולה נישאו ב-1967 ולשניהם היתה קריירה מפוארת. הכישרונות של אבי היו מגוונים, ויש לו תרומה חשובה לתרבות הישראלית בתחומים שונים. הוא היה משורר, פזמונאי, מתרגם, מחזאי, תסריטאי  ועיתונאי. 

לבני הזוג נולדו בת ובן, ולאחר שלושים שנות נישואין הם התגרשו. אבל מסתבר שהחברות האמיצה וההערכה  ביניהם לא נפסקה. הם המשיכו להיפגש ולעבוד יחד. וכשאבי חלה בסרטן, שולה היתה לצידו בכל ימי מחלתו עד שנפטר ב-11 בפברואר 2021. בריאיון לעיתון "מעריב", תחת הכותרת "לבד עצוב פה כל-כך", חן מספרת כחודש לאחר מותו: "הקשר בינינו היה שזור בחברות שאין שנייה לה, גם בזמנים הקשים… אני מתגעגעת אליו מאוד." (מעריב, 13 במרץ 2021).  

שולה עכשיו מתנחמת ונהנית מילדיה ומשבעת נכדיה ונכדותיה, ומספרת עליהם בגאווה: "בתי מילי נשואה לרונן. בתם מיקה סיימה את השירות הצבאי, בנם יונתן בן ה-19 עומד להתגייס ואיה בת 14. בני איתמר נשוי לטלי. הם הורים לגיא בן ה-17 עוד מעט, לנוגה בת ה-14 ולתאומות בנות ה-9 מעיין ונעמה."   

הילדים של שולה ואבי לא בחרו במוסיקה. מילי למדה מנהל עסקים והיא מנהלת מוצר בחברת קוסמטיקה. איתמר למד באוניברסיטת באר-שבע בחוגים מדעי ההתנהגות וניהול. הוא השתלם במכון אדלר בהדרכת הורים ועובד גם בסמינר הקיבוצים וגם ב"שלוותה".  

אירועים מוסיקליים כיום 

שולה מופיעה עם שיריה במקומות שונים. כך היה לאחרונה במסגרת פסטיבל הנשים בחולון: "ערכו לי מחווה," היא מספרת, "ולהפתעתי השמיעו שירים שאפילו נשכחו ממני." כמו כן, חן השתתפה במוצאי שבת ה-15 במרץ בפסטיבל "בסוודר", שהתקיים בנתניה – אירוע התרמה למען דרי רחוב, חסרי בית. "כרטיס הכניסה" הוא  פריט לבוש שיועבר לנצרכים.  

כמו כן שולה יזמה מופע חדש שנקרא: "בוא הביתה – שירים של אבי קורן." במופע משתתפים יחד איתה נתן סלור ו-ורד פיקר. אבל ברור שאין עתה הופעות רבות, עקב מצב הרוח של האנשים בעת המלחמה.  

לסיום, נקווה שיגיעו ימים טובים יותר למדינה, ויתקיים מה שכתב אבי קורן בשיר: "בוא הביתה, עוד מעט שוב בוקר יזרח." 

שיתוף פעולה מוסיקלי בין דורי 

נתן סלור הוא נכדו של המשורר נתן אלתרמן ובנה של תרצה אתר זיכרונם לברכה. שניהם תרמו תרומה שלא תסולא בפז לתרבות הישראלית בכלל ולשירה והפזמונאות בפרט.  

סלור (52), מוזיקאי, מלחין וזמר, מספר על פגישותיו הראשונות עם שולה חן: "נפגשנו בפסטיבל לתיאטרון קצר בשנת 2008 במחזה סאטירי של העיתונאי, המתרגם ואיש התיאטרון ירון פריד. הסאטירה נקראה 'מחכים לנינט' ועוסקת בנושא האמנים הוותיקים שדור בצעיר כבר לא מכיר אותם."  המחזה מספר על חבורת צעירים שמגיעה לתל-אביב ומצפה לפגוש את נינט, (שהיתה אז בשיא פרסומה), ובמקומה הם פוגשים את שולה חן. בשיחה מסתבר שהם לא יודעים מי היא, לא מכירים את שיריה וגם לא שמעו על חבריה ללהקת הנח"ל, כמו טוביה צפיר, שלום חנוך וחנן יובל.  

אומר נתן על שולה: " בעצם היא היתה בתפקיד עצמה ושיחקה את התפקיד במודעות עצמית ובשיא ההומור. היא בכלל אדם מצחיק. אנחנו גדלנו עליה," הוא מוסיף "ובמסגרת להקת הנח"ל שולה שרה כמה שירים שכתבה אמי, תרצה אתר ז"ל. ביניהם השירים: 'אחד חולמני' ו'גשם, גשם, בוא'. ואנחנו שנינו התחברנו בחזרות ובמופעים על הבמה." 

בהמשך העמיק הקשר בין חן וסלור. היא התארחה במופעים שונים בהם השתתף, אחד מהם היה "בלדה לאישה – משיריה של תרצה אתר", והשני היה "שבעה עשורים" בהנחיית יואב קוטנר, על יוצרים ומבצעים בתחומי התרבות במשך שבעים שנות המדינה. בנוסף לשיתופי הפעולה המוסיקליים התרחב הקשר שלהם לידידות עמוקה גם עם המשפחה של שולה, ונתן זכה להכיר את אבי קורן בעלה ואת ילדיהם.  

נתן מספר על אבי קורן ז"ל:  "אבי כתב שירים שהם נכסי צאן ברזל בתרבות שלנו. ביניהם: 'רוח שטות', 'שלוה', 'בוא הביתה' ו'יותר מזה אנחנו לא צריכים'. כמו כן, אבי הפליא לתרגם שאנסונים צרפתיים, ביניהם: 'באביב את תשובי חזרה', ששר שארל אזנבור; 'פדם, פדם, פדם' ששרה אדית פיאף ו'המנון לאהבה', גם הוא של אדית פיאף."  

"בוא הביתה – משירי אבי קורן" 

על נסיבות לידתו של המופע מספר נתן: "לפני שנה אמרה לי שולה: 'איך זה שאף אחד לא  העלה עד עכשיו מופע משיריו של אבי?' הסכמתי איתה והחלטנו יחד לעשות זאת. פניתי אל ורד פיקר, שהיא מוסיקאית מוכשרת מאוד והיא הסכימה מיד לשתף פעולה למרות עיסוקיה הרבים. בערב הזה אנחנו שרים משירי אבי קורן ושולה משלבת סיפורים 'מאחורי הקלעים' על נסיבות חיבור השירים." 

המופע הועלה כבר כמה פעמים במקומות שונים, בין השאר גם בנהלל וגרם להתרגשות רבה. מוסיף נתן: "השיר 'בוא הביתה'  מושמע מתחילת המלחמה בחמש אחר הצהריים בכמה תחנות רדיו. במופע שולה שרה אותו בעיבוד חדש, בליווי פסנתר וקולות של ורד ושלי. לפני כחודש נכנסנו לאולפן והקלטנו את הביצוע החדש, הוא נקרא עתה "בוא הביתה 2024" והוא יצא לרדיו ולשירותי המוסיקה השונים." 

במקביל לכך הועלה בחולון, ב"פסטיבל אישה" האחרון, ערב מחווה לשולה חן. הוא נקרא "שלכן, שולה חן", בשינוי קל של שם תקליטה הראשון: "שלכם, שולה חן" – עם אוסף משיריה."התקליט הזה  ממש מופתי," אומר נתן, "המוסיקאים בארץ מאוד מעריכים אותו. האירוע בחולון היה גרנדיוזי, עם נגנים בניהולה המוסיקלי של ורד פיקר. אורח מיוחד היה הזמר ששי קשת, שהתגייס יחד עם שולה באותו יום ללהקת הנח"ל. ואני מקווה שהמופע יועלה פעמים נוספות."  

ולסיום, מלבד "בוא הביתה" גם השיר "יותר מזה אנחנו לא צריכים" שכתב אבי קורן, הפך להמנון במלחמה הנוראה הזו. והנה הבית הראשון של השיר:   

כְּבָר יָבְשׁוּ עֵינֵינוּ מִדְּמָעוֹת, 

וּפִנּוּ כְּבָר נוֹתַר אִלֵּם בְּלִי קוֹל. 

מָה עוֹד נְבַקֵּשׁ, אֱמֹר מָה עוֹד? 

כִּמְעַט בִּקַּשְׁנוּ לָנוּ אֶת הַכֹּל. 

אֶת הַגֶּשֶׁם תֵּן רַק בְּעִתּוֹ, 

וּבָאָבִיב פָּזֵר לָנוּ פְּרָחִים, 

וְתֵן שֶׁיַּחֲזֹר שׁוּב לְבֵיתוֹ, 

יוֹתֵר מִזֶּה אֲנַחְנוּ לֹא צְרִיכִים.