בית ספר של קֵרוּב לבבות 

עידית דיין ממושב ניר ישראל מנהלת בית ספר מיוחד במינו בעיר שדרות * אוכלוסיית התלמידים מגוונת: דתיים, חילוניים, עולים מאוקראינה ובני אריתריאה * בית הספר מצטיין בשיתוף פעולה עם ההורים, בפרויקטים של לימודי בחירה ואחרים, ובשילוב בעלי מוגבלויות בצוות * הכול באווירת ה"יחד" 

בעיר שדרות, שסובלת מזה עשרות שנים מפגיעות חוזרות ונשנות של טילים ופגזים, שמבוגרים וילדים סובלים מטראומות עקב המצב הביטחוני, דווקא שם משתדלים לשוב לשגרה ככל האפשר, ודווקא שם מתנהל תהליך חינוכי ראוי לדוגמא, בבית ספר "גיל-רבין" בהנהלת עידית דיין ממושב ניר ישראל.   

הדרך לניהול עוברת בחינוך 

עידית דיין לבית עיני נולדה בשנת 1982 באשקלון. היא למדה בבית הספר היסודי בית יחזקאל ובתיכון מקיף עירוני ד' בעיר. בצבא שרתה בחיל הקשר (התקשוב). לאחר השחרור מצה"ל, בשנת 2004, עידית נישאה לשימי דיין, שמשפחתו ממפוני מושב ניסנית בגוש קטיף. ואז, תוך כדי הרחבת המשפחה היא החלה את דרכה במסלול החינוך.  

בתחילה למדה באוניברסיטת בר-אילן בחוג לחינוך וקיבלה תואר ראשון. ולאחר מכן למדה בתוכנית הסבת אקדמאים במכללה האקדמית "אחווה" וקיבלה תעודת הוראה. מקום העבודה הראשון שלה כמורה היה בבית הספר היסודי "אילנות" באשקלון, שם לימדה במשך 11 שנים ומילאה מגוון תפקידים: מחנכת כיתה, רכזת חברתית, רכזת פדגוגית, רכזת הכלה והשתלבות. תוך כדי חינוך כיתה היא השלימה תואר שני בניהול מערכות חינוך במכללת "חמדת הדרום". 

אבל עידית לא הסתפקה בכך. מיד לאחר סיום התואר השני היא התחילה לעבור מיונים במכון "אבני ראשה" – שהוא מכון להכשרת מנהיגות בית ספרית. מכיוון שזו היתה תקופת הקורונה, התקיימו המיונים באמצעות הזום. 

"עברתי את המיונים," היא מספרת, "והתקבלתי לקורס מנהלים במכללת 'אחווה', שנמשך שנה שלמה." עוד לפני סיום הקורס הזה, באמצע השנה בה היא מחנכת כיתה ג', היא ניגשה למכרז למשרת ניהול בית ספר בשדרות: "וכך התחלתי את קריירת הניהול שלי באמצע השנה, כיוון שמנהלת בית הספר הקודמת עברה לתפקיד אחר. בחודש ינואר 2022 נכנסתי לנהל את בית הספר 'גיל רבין' בשדרות, כשאני ממשיכה את לימודי קורס המנהלים ב'אבני ראשה'.  

"גיל רבין הוא בית ספר לחינוך קהילתי, שהוא רב תרבותי." היא מציינת, "יש בו מגוון תלמידים מאוכלוסיות שונות: יש כאן דתיים, חילוניים, עולים חדשים מאוקראינה, בני עובדים זרים מאריתריאה וגם תלמידים מהקיבוץ העירוני שנמצא בשדרות, (שהוקם על ידי יוצאי קיבוצים אשר חיים חיי שיתוף עם חדר אוכל משותף וכדומה)."  

שולחנות עגולים להורים ולצוות 

"אנחנו באמת מובילים את בית הספר לאור התפיסה של תקשורת מקרבת," מציינת עידית. "ההורים  מאוד מעורבים. בעצם הצוות וההורים שותפים לגידול הילד, שותפים להצלחות שלו, לחוויות הטובות שלו. לכן ההורים הם חלק בלתי נפרד של בית הספר בהחלטות ובהובלת יוזמות."  

ואיך משתפים את ההורים? 

"בשנה שעברה למשל בחרנו להתמודד עם בעיית האלימות הקיימת בחברה הישראלית. הקמנו צוותים של 'שולחנות עגולים', בהם השתתפו מורי בית הספר וההורים. בשיחות לא הסתרנו דבר. מורים דיברו באופן גלוי בפני ההורים מה הם חווים בבית הספר – ובעקבות הדיונים יצרנו תוכנית התמודדות עם האלימות. גם הילדים השתתפו בשלב בניית התוכנית. הם הבינו את הנושא והביעו דרכים לקידום הנושא. ובדרך זו אנחנו מלבנים יחד עם ההורים והתלמידים כל נושא ומעלים רעיונות איך להתמודד. כל בעיה, קטנה כגדולה, עולה לדיון בשולחנות העגולים."   

דוגמא נוספת שמביאה עידית הוא נושא ניקיון השירותים. כידוע, בבתי ספר יש שירותים לא נקיים והתלמידים, במיוחד צעירים ו/או חדשים, נרתעים לפעמים מלהשתמש בהם: "בשלב בניית התוכנית להתמודדות עם נושא זה, פנינו לילדים לשמוע מה הם חווים, מה הם מרגישים ומה הם מציעים כדי לפתור את הבעיה," מספרת עידית. "הבאנו לבית הספר הצגה בשם 'דוקטור שירותים', בה מביאים אסלה של ממש ומסבירים לילדים איך משתמשים בה ואיך לשמור על הניקיון." מלבד זאת נציגים ממועצת התלמידים של בית הספר עוברים לעתים מזומנות בחדרי השירותים, רושמים את מידת הניקיון ועוד הערות על דף, ואחר כך מעירים או מחמיאים לכיתות שבמבנה. " גם ההורים הגיעו לסיור בשירותים," מוסיפה עידית.  

לימודים מתוך בחירה 

על פרויקט מיוחד במינו – "לימודים מתוך בחירה", מספרת עידית: "בשנה שעברה הגענו למסקנה: כאשר הילדים בוחרים מה ללמוד, אין בעיות משמעת והם נהנים יותר ולומדים בחשק. זה נקרא 'אקדמיית גיל רבין'. הילדים לומדים בכיתות תלת גיליות: תלמידי א'-ג' ותלמידי ד'-ו' באותה כיתה. בשנה שעברה קיבלתי לשם כך רצועה של שעתיים, השנה זו רצועה של ארבע שעות. זה נוסף ללימודי החובה, כמובן.  

"בכל שבוע, בכל יום שלישי, מגיעים התלמידים לבית הספר, ובמקום לפנות לכיתות האם שלהם הם נכנסים לכיתות שהם בחרו. ויש להם שתי רצועות למידה: רצועה אחת אקדמית ורצועה אחת 'גוף ונפש'."  

התלמידים בוחרים את נושאי הלימוד מתוך חוברת הכוללת את כל הקורסים. ביניהם: שבעת פלאי תבל, קריאה – מה נשמע? יהיה בספר, עמים וטעמים, השף הצעיר, יוגה, תקשורת, שפת השטח, מחול, תכשיטנות, מסביב לעולם, מסע בחלל, נוח בתיבה. 

"כל מורה בבית הספר בוחר נושא שמעניין אותו ובונה קורס שהוא ילמד בו. בעצם," מציינת עידית, "לא רק התלמיד בוחר מה ללמוד, גם המורה בוחר מה ללמד. כל מורה בונה קורס בנושא שהוא בוחר, שהוא מתחבר אליו, כך שגם המורה בוחר וגם התלמיד בוחר."  

השנה התלמידים יוכלו  לבחור לא רק נושא – הם יבחרו איך ללמוד מקצוע מלימודי הליבה. מספרת עידית: "בשכבת כיתות ד' כולם לומדים מתמטיקה, אבל יש ארבע כיתות, ובכל אחת לומדים מתמטיקה בדרך שונה, כגון: מתמטיקה במחשב או מתמטיקה באמצעות משחק. בתחילת המחצית יבחרו הילדים איך הם מעדיפים ללמוד מתמטיקה ולאיזו כיתה להיכנס."  

אחד הנושאים החדשים השנה בבית הספר הוא 'לימודי יער', במסגרתו יוצאים תלמידי כיתות א' ליום לימוד ביער.  

הלב נפתח בעירייה  

אבל בלי תשתית רחבה, תמיכה כספית ועידוד לא ניתן לקיים את כל התוכניות: "בשדרות הלב נפתח," אומרת עידית. "מהיום הראשון בו הגעתי לריאיון אצל סגן ראש העיר, אלעד קלימי, ופגשתי גם את גיל חדש, מנהל אגף החינוך – התקבלתי בחיוך חם, חשתי שרואים אותי, ששומעים אותי. ואכן אנשים אלו, וכמובן גם ראש העיר אלון דוידי שהחינוך הוא בראש מעייניו, שותפים להצלחות שלנו.  

"עבור כל מה שצריך אני מרימה טלפון לאחד מהם, ובקשתי מתקבלת." והיא מוסיפה: "אין חלום שהם לא מגשימים לנו. הם מגשימי החלומות שלנו – פשוטו כמשמעו. לדוגמא: למרות שאנחנו בית ספר סביבתי והטבע חשוב לנו, השטח בקדמת בית הספר צחיח, ללא ירק. והנה לפי בקשתי, בחופשת סוכות יינטעו פה עצים – ובמקום משטח האספלט הקיים ישתלו עבורנו דשא. אז כאשר יש כל כך הרבה שותפים להגשמת החלומות וכל כך הרבה אנשים שמוכנים לסייע – ההורים, הרשות המקומית, המורים, התלמידים – הכול אפשרי."  

שילוב בעלי צרכים מיוחדים 

מסתבר שיש עוד פן הומני מאוד בעבודתה של עידית המנהלת, והוא שילוב אנשים בעלי מוגבלויות בצוות שלה. מספרת עידית: "לפני שנתיים קיבלתי להתמחות בבית הספר צעירות שלמדו במכללת 'דוד ילין' בירושלים, שהוכשרו להיות סייעות למורות. בשנה שעברה הן עבדו בבית הספר שלנו כסייעות בשכר מתנדב. השנה פניתי לראש אגף החינוך בעירייה ואמרתי לו, שזה לא הגיוני שהן תעבודנה בשכר מתנדב – והוא מיד הרים את הכפפה, פרסם מכרז לתפקידי סייעות, והן ניגשו למכרז כשוות בין שווים. והנה השנה יש לי תקן לשתי סייעות. הן מוגבלות, מתניידות על כיסא גלגלים והילדים מקבלים אותן כל כך יפה."  

וכך, בבית ספר רב תרבותי זה, מגשימים גם את ערך קבלת האחר. אם זה בנגישות מתאימה למי שזקוק לכיסא גלגלים או קביים, ואם זה בהתחשבות באלרגיות שיש לילידם, וכל התלמידים מכבדים את האיסור להכניס מוצרי מזון אלרגניים.   

עזרה הדדית וערבות הדדית 

יום אחד הגיעה לבית הספר מדריכה לצורך טיפול רגשי בשיטת NLP (שנותנת מענה למשברים, חרדות ועוסקת בהעצמה אישית). היא אמרה לעידית: "כשנכנסים לבית הספר מרגישים פה אהבה גדולה, חום." ועידית ענתה: "אכן, יש כאן בבית הספר יש כאן ערבות הדדית ועזרה אחד לשני, לפעמים אפילו ללא צורך לבקש."  

והיא נותנת דוגמא: "בסוף החופש הגדול, כמה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, נפטרה אחותה של אחת המחנכות. בלי שנתבקשו, הגיעו שתי מורות, סידרו את הכיתה של אותה מורה, קישטו אותה והכינו חומרי לימוד עבורה. זה ממש מחמם את הלב." ועוד היא מוסיפה: "כל עובדי בית הספר – אב הבית, אם הבית, השומר, הסייעות, המורים – כולנו נמצאים באותה קבוצת הווטסאפ. את כולם אני מזמינה לכל אירוע." 

ברור שהאווירה בבית הספר, שיתופי הפעולה בין כל הגורמים, יוצרים תשתית טובה לחינוך ערכי. וכל זה מוקרן מ"למעלה" מדמותה הייחודית והנעימה של עידית דיין, המנהלת. "הדבר הכי חשוב לי מהיום הראשון שלי בבית הספר, הוא קרוב לבבות, חיבור של כולנו יחד."  

כל הפעילות היפה הזו ראויה להוקרה מיוחדת, כי היא נעשית על רקע מצב ביטחוני קשה באזור. עידית מספרת על ההכנות בבית הספר למצבי החירום ועל החזרה לשגרה שלאחריהם:  

"לצערנו אנו למודי ניסיון ומתורגלים במעבר משגרה לחרום ובחזרה. במהלך השנה הילדים מתרגלים למידה בחרום באמצעות אמצעים מתוקשבים וכללי התנהגות בזמן חרום בבית הספר. הצוות והתלמידים מתרגלים בזמן שגרה כלים להתמודדות בעתות לחץ ומצוקה, ובזמן אמת אנו נמצאים שם בשבילם. החזרה לשגרה היא אתגר משמעותי, ומילת המפתח היא 'חוסן'. אנו חוזרים לשגרה באופן מדורג, עם פעילויות לאוורור ושיתוף רגשות, הבנת המצב, חיבורים חברתיים וכל פעילות שתסייע ותקל על הצוות ועל התלמידים." 

במושב 

לפני 12 שנה עברו בני הזוג עידית ושימי (שמעון) דיין להתגורר במושב ניר-ישראל. הם הזדמנו לשם במקרה, לאחר שביקרו במכון ספא שהיה קיים אז ביישוב, ומן הרגע הראשון הם התאהבו במקום וחשו שכאן הם רוצים לחיות.  

כאשר עידית נשאלת מדוע באו לגור במושב, היא עונה מיד: "באנו מתוך רצון ושאיפה לחיי קהילה." וזה כנראה טבוע בה היטב, לאור האופן בו היא מנהלת את בית הספר שלה, שמבוסס על שיתוף פעולה ויחד. עידית התנדבה במשך עשר שנים בוועדת תרבות, ולדבריה נהנתה מכל רגע. ויותר מזה, היא 'נידבה' את שימי בעלה לפעילויות שונות: "יש פה צבע מיוחד לחיי קהילה," היא מוסיפה. "אמנם נוצרות בתוך הקהילה קבוצות משנה, כגון של הורי תלמידי בתי הספר או גני הילדים, ועם זאת יש פה 'יחד' של כולם. דוגמא לכך היא התגייסות של התושבים בני כל הגילים לשמירה בלילות בעת הצורך."   

שימי, בעלה של עידית, עוסק בתחום הרכב ונציג בהנהגת ההורים בבית ספר "ניצן" בקיבוץ ניצנים. בני הזוג הורים לאורי בן ה-18. הוא עומד בפני גיוס ובקרוב יתחיל ללמוד באוניברסיטה העברית מתמטיקה ופיסיקה במסגרת "קדם עתידים". נועם בן 15 לומד בכפר-סילבר, עמית בן 12 לומד בבית ספר "שקמה" ועומר בן 8 תלמיד בבית ספר "ניצן" בניצנים.  

ומובן שהמשפחה נהנית מאוד גם מן האווירה הכפרית במושב: "יש פה קסם, במקום הזה,"  אומרת עידית. "אני אוהבת את הטבע, את השקט." והיא מצליחה במידה זו או אחרת להשרות שקט ושלווה גם בתוך בית ספרה, שהוא אי של אחווה בתוך העיר שדרות, שסובלת ממלחמות ומפגיעות.