דיר ליבנה-שופמן בכפר יחזקאל

מעניין להגיע למשק חקלאי ששורד שלושה דורות עם בן ממשיך, צעיר ומבטיח, בענף דיר מיוחד – מקצועי ורווחי, בצד ענף מטעים. מעניין במיוחד, כשהאבא הוא בן עין חרוד, שעובד בענף עשרות שנים ורואה ברכה בעמלו…

הגעתי לביתם של עירית ועמוס ליבנה, על הכביש הראשי בכניסה למושב כפר יחזקאל ועדיין רואים את המבנים הוותיקים של העשורים הראשונים במאה שעברה…

משק שופמן בכפר יחזקאל, הוקם ב-1921 על ידי המייסדים שרה ורפאל שופמן, בעלייה השנייה. עוד לפני כן, רפאל האב שעלה מאוקראינה, היה שותף להקמת קיבוץ איילת השחר, טירה ויחד עם אנשי העלייה השנייה, אף עלה באונייה עם טרומפלדור.

הם הקימו, כמו כולם, משק עם לול, רפת וירקות וכבר אז מכרו עגלים לטיפוח. רפאל היה מאוד יסודי ומשקיע, וריכז מספר ענפים במשק הפרטי ובמושב.

הבת, רינה שופמן, קיבלה את המשק והיא אחזה אותו לבד ובנוסף לכך, הלכה ב-52 ליישובי ההר בפרוזדור ירושלים והדריכה את העולים החדשים, כאשר אבא שלה נשאר במשק. בצבא הבריטי היא הייתה נהגת אמבולנס והסיעה פצועים, מקהיר לישראל, וברכב היה גם נשק למערכות ההגנה. הייתה מקצוענית למופת בעופות לרבייה.

ב-74 רינה סגרה את הרפת – סבא רפאל היה עיוור וכך, היא לא יכלה להתמודד לבדה עם האתגר התובעני של רפת והתמקדה בלולים עם כל האוטומציה. עירית הבת – גדלה במשק החקלאי בכפר יחזקאל, פגשה את עמוס ליבנה השכן בעמק והתחברה אליו, אחרי הצבא יצאה ללימודי הוראה.

עמוס – בן עין חרוד לאב המיתולוגי מוטקה ליבנה, שהגיע מצ'רנוביל בשנת 25. אחיו היה בעין חרוד בתקופת האוהלים, הוא הגיע אליו וגדל בעמק לרגלי הגלבוע.

אמא רות הייתה בעליית הנוער של הייקים ונשארה עם מוטקה, שכל חייו היו בדיר.

הוא רצה ללמוד וטרינריה וב-36 אמרו לו שאין צורך ושילך להוביל את העדר עם חיים זמירי. קנו 300 אימהות והלכו עם העדר. מאז, מוטקה טיפח את גזע האוואסי והגיע לתוצאות מקצועיות מדהימות, של תנובת שיא עולמית בחלב. הייצוא הגדול של האוואסי היה ליוגוסלביה – 3,000 טליות ויחד עם פרופ' רם שגיא, נסעו לראות את הקליטה שלהן בעולם הרחב.

חיים כבוגר ומוטקה כנער, הובילו את ענף הצאן במדינת ישראל של שנות ה-50 וה-60

בשנות ה-50 קיבל מוטקה כסף והביא 40,000 ראשי צאן מהמלך עבדאללה וחילקו אותם בין 120 קיבוצים שגידלו צאן. האווירה החברתית בהתיישבות, הייתה סביב נושא הצאן – מתתיהו שלם כתב שירים והיו הרבה מפגשים וכנסים מקצועיים בנושא.

בהדרגה, ענף הצאן בישראל דעך, הרווחים היו נמוכים ועבדו מאוד קשה – לדוגמה, משקתות הבטון, גם לבני האדם, אפשר היה לשתות מים, כי ניקו וקרצפו אותן בכל יום. לא היה בן משק שלא עבד בדיר והאימהות ביקשו מהם שיפסיקו, כי הם הסריחו מאוד בבית, אחרי העבודה הארוכה בדיר.

החיים בקיבוץ – לעירית היה טוב בקיבוץ, בעין חרוד איחוד, ועסקה בהוראה בבית הספר. עמוס ריכז את הרפת והיה לו טוב, "עברתי את מחלת הבוטוליזם והחלפתי את העדר ובסך הכול אהבתי את העבודה וכשסיימתי, העברתי אליך את הפיקוד על הרפת…"

היה לכם טוב בעין חרוד והנה אתם קמים ועוזבים למושב כפר יחזקאל

ב-79 נקראנו והגענו לכפר יחזקאל, שאם לא כן, היו סוגרים את משק שיפמן, הגענו עם 3 ילדים וכאן נולד לנו עוד בן – עידן. היינו יחד 10 שנים בעין חרוד ועירית הייתה מורה לספורט.

באנו הנה ולאט הקמנו את המשק מחדש, היו לנו כמה כבשים והתחלנו לגדל צאן, על אף שאני התמחיתי דווקא בפרות. הציעו לי רפת, אבל היה צריך הרבה כסף בהשקעות וכקיבוצניק, פחדתי לקחת הלוואה – עבדתי במשק וגם בחוץ.

קנינו 30 טליות ממושב תל עדשים ויחד עם אבי מוטקה, עברנו את הארץ לראות מה עושים בדיר. בלכיש היה דיר גדול וראינו את הכבשה הדרום אמריקאית בשדה בוקר, שם היה בחור בשם רזי יהל שכיהן כמרכז הענף ובהמשך, נעשה בכיר בתנועה הקיבוצית. מאז התחלתי הכלאה עם גזע הדורפר – הכבשה לא הייתה ידועה בארץ והכלאתי אותה כדי לקבל גודל, היא יכלה לאכול הכול ולהתפתח.

מוטקה ואימא רות עברו גם הם להתגורר אצל עמוס בכפר יחזקאל ומוטקה נפטר ואף נקבר במושב, בגיל 90.

לאט דחקתי את המרינו והאסף וקיבלתי דורפר יותר נקי. כל הטליות שלנו לגידול וכיום המחיר הוא 1,700 ₪ לטליה. בזמנו הדורפר לא היה מוכר וכשבאו לכאן ראו פרות קטנות – גדולות מכבשה רגילה, כולן אחידות, ראש שחור, בטן לבנה חשופה משיער, אוכלות הכול – 2.0-1.5 ₪ לכבשה לקיום ואנחנו נותנים רק 0.6 ₪ .

עושה טיפוח טליות לתאומים – 1.7 טליות בממוצע להמלטה – זו הבעיה בגזע האוואסי, שלא היו מספיק ולדות.

למדנו גם מהדורפר אצל מייק בעמק הבשור ובהדרגה הגדלנו ל-1,000 אימהות.

הטלאים בגזע הדורפר

עירית עבדה כמורה וגם השלימה בדיר כמניקה – ממליטות מקבלות קולוסטרום מיד לאחר טבילת הטבור.

24 שעות עם האימא ואח"כ יונקים עם בקבוק של ילד ועוברים למיניקת – מאוד אינטנסיבי, כל טלה עם בקבוק תינוק בתא מסגרת קטנה.

הטלאים – עד 24 יום במינקת ואז מועברים לתא לחוד ושם משקים בשקתות נירוסטה של 5 מ' ושופכים אליה דלי חלב לשתייה חופשית.

1. מונע סטרס – בהפסקת חלב יש סטרס גדול ליונקים. בשתיית חלב בשוקת הם חופשיים במשך 10 ימים, ובהמשך, אוכלים תערובת והגמילה מחלב יותר קלה. עבודה לא קלה ושכרה בצידה.
2. הורמונים – עובדים עם הורמונים באופן אינטנסיבי. שלב ראשון 12 יום – ספוגים עם פרוגסטרון ואח"כ מוציאים.
3. אין הזרעות – בעדר יש 35 אילים וכל הזמן הרבעה בלבד. זה בזבוז להשקיע בהזרעה. מכניסים את האילים לעדר של 120 כבשים למשך יומיים וזה עובד. כיום אין מרינו נקי, יש קצת מעורב ויש כל מיני גזעים. השחור-לבן נעשה דומיננטי בעוד שהאוואסי יצא לגמרי.

מגיל 22 יום טליה שותה 3 ל' מאבקה, 95 ג' לליטר – מחיר האבקה בעלייה מטורפת. משקה חצי שק במקום שק שלם והטלאים לא פחות יפים. מוציאים לבשר אחרי 5 חודשים, 65 ק"ג. הטובים שנשארים ומגיעים  למשקלים גבוהים.

חולבים קולוסטרום ביד ואין מצב שטלה לא מקבל חלב ראשון, כי תמיד יש קפוא בפריזר.

לפני 5 שנים היה עדר דורפר בדרום, קניתי 240 אימהות ובדקנו אותן מול התערובת שלנו.

נושא הבן ממשיך מרכזי מאוד בענפי החקלאות ובמיוחד בענפי החי התובעניים מאוד – כיצד הצלחת לשמור וגם לשרוד עבודה עם בן ממשיך כששניכם גם מתגוררים באותו מבנה?

עידן הבן הצעיר, בן 40, היחידי שנולד בכפר יחזקאל, חזר הביתה אחרי לימודים, טיול בעולם. התנאי לקבל המשק היה לימודי חקלאות להיכרות מקצועית עם הנושאים. ואכן עידן למד בתל-חי וקורס בפקולטה ברחובות. לפני שנה קיבל את הפיקוד. לפעמים, קשה לי עם המהלכים, אבל אני מתאפק ולא מתערב. עידו אף אומר שיש מזל שיש לו מדריך צמוד.

אני לימדתי אותו איך לעבוד והוא אחראי על הכול ובהחלט, אני מודע לרגישות ונוהג בהתאם. גם עידן מתאפק לתגובות וכיום אני לא אומר כלום. עידן עושה הכול בטלפון הנייד – הכול ממוחשב ודרך הרשתות.

שקילה שבועית – עידן שוקל כל טלה פעם בשבוע ויודע כמה עלייה הייתה ולא מוציאים טלה לבשר, בפחות מ-65 ק"ג.

יבוא טלאים – יש יבוא מטורף של כבשים מפורטוגל, המגזר הערבי מקבלים אותו וקונים הכול. היקף הייבוא כ-300,000 ראש טלאים לבשר ואנחנו מייצרים כ-500,000 טלאים.

לפני כשנה, השוק האירופאי הטיל מכסים על טלאים מאנגליה והם כיום יקרים יותר מפורטוגל ואז מדינות אירופה הגבירו את הצריכה מפורטוגל והמחיר עלה. זה עזר לנו מאוד לצמצם ביקושים.

יש מכס קטן על יבוא – לא רציני והוא עוזר קצת למתן את התחרות על היבוא. המחיר עלה מ-28 ל-39 ₪ לק"ג וחסרים טלאים בעולם. היבוא המאסיבי מאוסטרליה נפסק, בגלל צער בעלי חיים וכשחסר מביאים מרומניה וזה זבל אמיתי.

חסרים טלאים בעולם ואנחנו נרוויח מזה…

רווחים – עושים צרות וקשיים ליבואנים כמו דבח, מחמוד, דה לוי ועוד. אנשי הסביבה לא מציקים לנו, אלא בעיקר ליבואנים ובסוף להערכתי, לא יתנו להם לייבא.

אין מערכת תומכת בממשלה, הם באים אלינו לקבל עצות מקצועיות עוזרים למי שקונה טליות והוא מקבל הדרכה על הגידול והמחלות.

הענף קשה ומי שעובד טוב נשאר רווחי.

במשק יש לנו 900 אימהות ו-300 דונם מטעים – זיתים ושקדים.

עירית האם, היא המרכז של הבית, אומנם עוסקת בהוראה אבל היא מכירה את הענף ואת החיים במושב. עידן נשוי עם 3 ילדים וגר בקומה העליונה מעל למפלס ההורים. נפגשים בארוחות ובאירועים משפחתיים עם עוד בני משפחה, שגרים בנחלות אחרות במושב וגם שם, באופן טבעי, מדברים על כל מה שקורה בענף ועושים זאת ברוח טובה, גם כאשר יש דעות שונות..

רציתי להעמיק יותר בעשייה המקצועית בדיר וחזרתי למפגש בדיר עם עידן, שהוא הבן הממשיך שגם מנהל את הדיר באופן רשמי

שלושת אחיו נולדו בעין חרוד והוא היחיד שנולד במושב.

הוא לא יודע משהו אחר, כי גדל בדיר של ההורים שבעבר העדר היה קטן – מרינו ואסף.

הרומן עם גזע הדורפר – הפקולטה של בן גוריון בנגב, החליטו להביא גזע  דורפר להתאמה לישראל וליישב בנגב עם כבשה, שיודעת לנצל מזון שאף זן אחר לא יכול. היא חיה על סירה קוצנית ועשבייה מקומית והסתבר שזה טוב.

אבא וסבא נסעו לרזי יהל בשדה בוקר ומאז התחיל הסיפור. קנינו דורפר מעוד חברים, היה בחור מדרום אפריקה ומה שהבנו שהדורפר אינו כבשה גדולה ואם מרביעים ועושים הכלאה רצויה, אפשר לקבל בעל חיים עם ניצולת מזון טובה.

היום יש הרבה עדרים של דורפר ברמות הכלאה מגוונות. לפני 7 שנים קנינו מבתרונות רוחמה 274 ראש, השארנו גרעין של דורפר גזעי ורובו מעורב ומוכלא  בעיקר עם גזע אסף. כיום זה רחוק מהאסף.

איך קיבלת את ההחלטה האסטרטגית שאתה קושר את גורלך למשק בכפר, עם דיר במרכזו?

גדלתי במשק ועבדתי כילד בהרבעות, בספוגים ובהורמונים. הלכתי לצבא ואחרי 5 שנות שירות החלטתי לחזור. טסתי גם לחו"ל ואבא כל הזמן אמר לי שאלמד החקלאות, אם אני רוצה לחזור למשק – יש הבדל אם אתה מדבר במושגים מקצועיים.

למדתי מדעי הצמח במכללת תל חי בגליל, הכרתי שם גם את יובל אשתי וחזרנו למשק, להתגורר בקומה מעל להורים.

מפה לשם, אני כבר 10 שנים עובד בענף ובמשק, כל הזמן מושך תפקידים עם אבא ורוצה לשתף פעולה איתו, כמה שהוא ירצה – הוא מייעץ, מתעסק עם הכלבים באתר, עם ההמלטות וההנקות – הניהול השוטף נמצא בידי ואבא משתדל שלא להתערב.

האחים שלי מסודרים ורק טבעי, שאני אקח את המושכות ואהיה הבן הממשיך בנחלה, כי אני מעורב בכל השנים במה שקורה בעדר. תמיד היה ברור לכולם, שלשם זה מתגלגל.

יש מתחים טבעיים, כמו בכל משפחה, אבל מכילים ומסתדרים טוב. המשק רשום על שם ההורים ושני האחים בישראל קיבלו משקים בכפר.

עובדים: עידן, מחמוד שעובד שנים רבות ומסור מאוד ותאילנדי,

הם עובדים גם ב-300 דונם מטעים, שלנו ושל אחרים.

ספר על ההתנהלות המקצועית של עדר הדורפר

 הצאן לבשר וזה עולם אחר מול צאן לחלב.

900 אימהות ושואפים להגיע ל-1,000. מתוכן כ-15%-20% דורפר גזעי ששומר ומרביע אותן עם זכרים גזעיים.

יש הרבה סימנים להשאיר אותן גזעיות לעומת המוכלאות והמעורבות.

המזון – ניצולת המזון של הדורפר היא מעולה והכי טובה בין הגזעים לצאן. מנת הקיום בסיסית מאוד והיא ממש לא גדולה. עושים דחיקה של תכונות בדורפר ובאחרים, כדי לקבל מה שרוצים – ולדנות גבוהה, קצב עליית משקל גבוה וכך גם אחוז הטבחה.

התעברות, המלטה ויונקים –

• היריון ראשון בגיל 10-9 חודשים מהלידה, הטליות עוברות הרבעה ביחס של 4:1 לערך. 40-30 ראש כבשים לקבוצה של 150 ראש. ההיריון נמשך כ-5 חודשים וליתר דיוק, 148 יום בערך.
• 45 יום מההמלטה של הכבשה האחרונה, מכניסים ספוג פרוגסטרון ומסנכרנים עם הורמונים את כל הקבוצה.
• 13 יום ספוג, נותנים זריקה ו-48 ש' אחרי יש דרישה ואז הזכרים נכנסים לעבודה. עושים סבב אחד של הרבעות, בלי חוזרות ומשאיר את הזכרים בקבוצה במשך כ-10 ימים.
• טלאים שנולדים, מקבלים קולוסטרום אימהות שאותן חולבים ביד אחרי ההמלטה – חצי בקבוק כ-150 סמ"ק. הטלה נשאר עם האימא להשלים את קבלת הקולוסטרום, שזה כל המערכת החיסונית שלו.
• אחרי כ-24 שעות, בבוקר שלמחרת, נלקחים מהאימהות ונותנים להם חלב, 3 פעמים ביום בבקבוק, כדי לוודא שכל הטלאים שותים וגם רואים את ההתנהגות של הטלה, אם שותה כמו שצריך ואז מעבירים אותו למיניקת עד 25 יום.
• אבקת החלב של בוויטל (מכפר יהושע), מערבב את האבקה עם תרופות. נגמלים במשקל 12 ק"ג אחרי כ-25 יום ואז עוברים לשוקת גדולה, שמזרימים לה אבקת חלב מומסת, למשך 32-25 יום.
• סך הכול שוקת עם חלב+ תערובת 18% של מילובר וגם חציר שיבולת או תלתן חופשי.
• בשבוע שלפני הגמילה מקבלים את כל החיסונים – סימוס מעיים, דבר ואבעבועות וכל החיסונים בעבודה עצמית.
• ממשיכים בתערובת 18 עד חודשיים וחצי אחרי, מערבבים גרעינים שלמים בתערובת חלטה עם כופתיות תירס, שעורה ואספסת כופתיות עם 14% חלבון.

טלאים מפטמים לבשר, טליות נקבות נשארות בעדר – למכירה או להיות כבשים בוגרות.

מגיל 4 ח' מעביר לקבוצות – טלאים משווק כ-30% עד גיל 6.5 ח' עם שני פרמטרים:

• 67 ק"ג, מסומן ליציאה, שוקלים פעם בשבוע ועוד סימנים על הגב.
• 6.5 חודשים יש לו סימון תאריך באוזן ויוצא לשחיטה.

נקבות – גדלות על אותה תערובת, בגיל 4 ח' נמכרות לגידול במשקים אחרים או עוברות לגידול בדיר, ממשיכות לקבל תערובת חופשי עד חצי שנה ואחר כך תערובת כמנת קיום.

מתוך ה-900 ראש יש שתי נקודות החלטה ליציאה: בבדיקות ההיריון או בסוף ההמלטות, אם הוולדנות נמוכה היא יוצאת מהעדר.

אחוז התמותה נמוך – כ-5%.

מזון

• תערובות וגרעינים מגיעים ממילובר והשירות שלהם מעולה.
• קש עגבניות ושחתות קונים מקיבוץ גבע הסמוך.
• פסולות מזון – הרבה ספקים. שזרות תירס, סחיט עגבניות מפרי ניר ומגן שמואל, קש שום – כל הזמן מחפשים מזונות מתאימים, זולים וקרובים. עושים ניסיונות ולומדים מטעויות.
• משתדלים לעבוד ישירות ולפעמים זה גם דרך קבלני משנה. שזרות וסחיט ושום מהמפעלים ואילו פפריקה ותבלינים מאחרים.
• יועצי ההזנה הם ד"ר חיים לייבוביץ ועמוס ליבנה, עם כל הניסיון שצבר…

מכירת הטלאים והכבשים –  בעבר מכרנו במשקל 55 ק"ג וזה עלה ל-65 וכיום, הקצב הקבוע שלנו, מוכן לקבל גם ב-67 ק"ג לכבשה. הקונה הוא קצב משפרעם והוא קונה מאיתנו הכול ויש לנו מערכת יחסים ארוכה, טובה ואמינה. מרכזים קבוצת טלאים וכל 10 ימים יש הוצאה – שוקלים ומעמיסים. זה הולך מהר כי הם נשקלו וסומנו כבר שבוע קודם.

רוב העדרים לא נשארו עם דורפר גזעי ואנחנו שומרים 150 אימהות נקיות.

מחלות – יש הרבה בסביבה. אנחנו מקפידים על בטיחות ביולוגית והעדר כאן שקט ורגוע. מבקרים עם ערדליים, אין הזרעה מלאכותית וכניסה של מזריע יומי. הזכרים עוברים בדיקות דם.

רפואה – יש וטרינר קבוע – ד"ר חגי אביב שמתגורר בטבעון. מגיע פעם בחודש לבדיקת היריון עם אולטרסאונד ולפי קריאה שלנו.

קורסים – הקורונה השתלטה על המפגשים המקצועיים ויש כנס מגדלי צאן פעם בשנה. מילובר עושה קורסים, מעת לעת.

בענף הצאן יש 3 ארגוני מגדלים ואנחנו חברים ב"ארגון המרעה" כי זה לבשר 

מה השפעת הייבוא על העדר בישראל ולאן הולך הענף בראייה שלך?

 יבוא הצאן החופשי חיסל עדרים רבים וגם הביא מחלות (כחול הלשון), טפילים מרומניה ומחלות זואונוטיות, עושים בדיקות מעבדה לכבשי הייבוא.

אצל הבדואים בנגב היו 500 אלף וכיום נותרו פחות ממחצית וגם במגזר היהודים יורד, כי יש יבוא והביטחון הכלכלי נמוך.

המחיר הוא 36 ₪ לק"ג בשר וזה עלה בעקבות עליית מחירי התערובת, הייבוא לא יותר זול ובאיכות גרועה.

לעומת הירידה בכבשים, כמות העיזים עלתה מאוד

נושאים מעיקים – כמה יבוא יהיה, מה יהיה מחיר הבשר, מחירי המזונות מזנקים למעלה ולמטה. הקצב שלנו משתף פעולה ועובדים ביחד עם הסתכלות גם לתגובות הצרכנים.